האישה מהבית שממול לבחורה בחלון: ביקורת סדרה

השם של הסדרה "האישה מהבית שממול לבחורה בחלון" לא מותיר מקום לתהות לגבי אופיה של היצירה שבה אנו עומדים לצפות. מעבר לעובדה שמדובר בקריצה ברורה מאוד ליצירות אחרות הנמנות עם ז'אנר המותחן הפסיכולוגי כמו "האישה בחלון" (שבאופן כללי מזכיר במידה מסוימת את עלילת הסדרה החדשה), ''הבית בקצה הרחוב'', "הבחורה על הרכבת", "חלון אחורי" ועוד רבים אחרים, אורכו של השם והגנריות שלו עד לכדי גיחוך, מתאים לעובדה שהוא מתנוסס על גבי יצירה פארודית שמטרתה לחקות באופן קומי ז'אנר שלם, ולחשוף את סתמיותן של המוסכמות המוכרות והמעייפות של הז'אנר המוכר.

בתפקיד האישה מהבית שממול מוצבת דמותה של אנה וויטיקר (המגולמת על ידי קריסטן בל המצוינת, "ורוניקה מארס", "המקום הטוב"). שלוש שנים אחרי שאיבדה את בתה בתאונה מקורית להחריד אשר הובילה לפרידתה מבעלה, היא מידרדרת נפשית דבר שמתבטא בין היתר באובדן קשר עם המציאות והזיות. אנה מעבירה את ימיה לבדה, בשתיית כמויות אדירות של יין, נטילת כדורי מרשם ובהייה בשכניה מבעד לחלון ביתה ומטפחת את דמות השכנה המסתורית המשוגעת מהפרברים.

[*]

כשאל הבית ממול מגיעים שכנים חדשים - האלמן החתיך והמסתורי ניל (טום ריילי), ובתו הקטנה אמה - השניים מושכים את תשומת ליבה של אנה, בין היתר כהזדמנות שנייה למשפחה שאיבדה. אולם, כשאל משוואת האב והבת מצטרפת חברתו הנוכחית של ניל, אנה מפתחת תלות על גבול האובססיבית כלפי המשפחה מהבית שממול אשר גורמת לה להפוך לעדה היחידה למקרה הרצח של חברתו של ניל (הבחורה מהחלון), אך לאור המוניטין הבעייתי של אנה היא גם האדם האחרון שיאמינו לו במקרה קיצוני ומופרך כזה.

אמנם הפרקים הראשונים של הסדרה קצת חורקים, ולוקח לה קצת זמן להיכנס לקצב ולאפשר לצופה להתרגל להומור והעלילה צפויה כמתבקש מהז'אנר לו היא לועגת באהבה, אך חסרונות אלו לא גורעים כלל מכמות ההנאה שהסדרה מספקת. למרות הפרמיס הפשוט (והצפוי אפשר לומר), של "האישה מהבית שממול לבחורה בחלון", אפשר לומר בביטחון שמדובר בפרודיה מוצלחת, שלוקחת את עצמה ברצינות מספיק כדי להבין שלמרות שמדובר בקומדיה, יש צורך גם לבנות סיפור סוחף מספיק (מגוחך ככל שיהיה) ולא לתלות תקווה בחוויית הציפייה שבמעבר מפאנץ' אחד לאחר כעוגן חזק מספיק שיניע את הצופה להישאר ולצפות בה לכל אורכה. בכך דומה הסדרה לפרודיה מוצלחת אחרת ששודרה בנטפליקס – "חוליגן אמריקאי" שעשתה מטעמים מז'אנר הדוקו-פשע.

הסדרה משתמשת בכל המוסכמות הז'אנריסטיות שזכו לאורך השנים להיות ממוחזרות שוב ושוב בצורה שגורמת לצופה מצד אחד לצחוק (לפעמים אפילו בקול רם) ומצד שני להרגיש לא תמיד בטוח אם היא באמת משתמשת בקלישאות האלו בצורה מודעת או נופלת לעיתים אל אותן הקלישאות עליהן היא צוחקת, מאחר ואלו כבר טבועות עמוק בתוך ה-DNA של הז'אנר ונחוצות לקיומו. ועדיין, גם הרגעים הקצת יותר קרינג'ים של הסדרה (הם לא רבים אבל בהחלט קיימים) נעשים בצורה שלא מעיקה על הצפייה או מזלזלת בצופה או בסיפור.

את העובדה שהסדרה לא לוקה בתחושת הזלזול לז'אנר, שבקלות היה אפשר ליפול לתוכה, אפשר לזקוף לזכותם של יוצרי הסדרה, לצד הופעת המשחק הנפלאה של קריסטן בל שהודות לחוש הקומי שלה גורמת לך לאהוב את דמותה - לא משנה כמה רחוק הכותבים החליטו לקחת את האירועים הקורים במסגרתה. הבחירה בבל מעניקה ממד נוסף של מודעות עצמית לסדרה כשהיא קורצת וצוחקת לתפקידים קודמים של השחקנית - בין אם מדובר בבחירה לקרוא לה אנה (הדמות שגילמה באחד מסרטי האנימציה הפופולריים יותר של השנים האחרונות – "לשבור את הקרח") ובין אם מדובר בדרך שבה עלילת הסדרה מתפתחת ומאלצת את דמותה לקחת את המושכות לידיה ולחקור בעצמה את מקרה הרצח שחשבה שהייתה עדה לו - ובכך מחזירה אותה אל תחילת הקריירה בסדרה ''ורוניקה מארס" שבמסגרתה גילמה תלמידת תיכון העובדת בזמנה הפנוי כחוקרת פרטית.

"האישה מהבית שממול לבחורה בחלון" משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן