הקרב על הונג קונג ומבט אל תוך סין: ביקורות סרטים דוקומנטריים

הקרב על הונג קונג

הסרט הדוקומנטרי "הקרב על הונג קונג" עוקב אחר קומץ מפגינים שהשתתפו בהפגנות הפרו-דמוקרטיות שהתקיימו בשנת 2019 לאחר שהממשלה המקומית העלתה הצעת חוק הסגרה שתאפשר לשלוח את אזרחי הונג קונג למשפט בסין. הצעה זו הציתה את החששות והפחדים שהולכים וגדלים ככל שהונג קונג מגיעה למחצית הדרך של 50 שנות ההגנה המיוחדת שניתנו לה כשהבריטים החזירו את המושבה לסין ב-1997. הונג קונג נחשבה עד כה לסמל מערבי, פתוח וחופשי, אך עם החזרתה למדינה הקומוניסטית שהפכה לאומנית, השפעותיה מחלחלות לכל עבר במדינה והפרות זכויות אדם נהפכו לדבר שבשגרה.

בסצנת הפתיחה המצמררת, המוני מפגינים פרו-דמוקרטיים מתגודדים סביב מכוניתו של שוטר שהיה באותה עת מחוץ לתפקידו והמון זועם מצליח להכות אותו עד זוב דם, על אף היותו חמוש. העת לפרוץ המהומות - אוקטובר 2019, בעיצומן של מחאות אנטי-ממשלתיות מסיביות בהונג קונג. מנקודה זו ולכל אורכו, משרטט הסרט שנבנה ברובו על קטעים גרפיים אשר מתועדים באופן מפליא של המון הנלחם במשטרה וממחיש את ההבדל התהומי בין זעמו של קצין משטרה שלא דומה כאין וכאפס לעומת הזעם המתפרץ שמניע את המפגינים להילחם בשם הדמוקרטיה.

הסרט עוקב בעיקר אחר פעולות מחאה של תנועה מחתרתית שאחת מחבריה היא אגנס צ'או בת ה-22 (נאשמת בהתכנסות בלתי חוקית ובהסתה של אחרים ועומדת בפני עונש מאסר של חמש שנים) אשר נחשבת לפעילה ותיקה. רבים מן האנשים המתגייסים למחאה באופן מעורר השתאות הם תלמידי בית ספר תיכון. אחד מהם הוא וינסנט, אשר נולד בסין ועבר להתגורר בהונג קונג יחד עם משפחתו בשנות העשרה שלו. הוא מתאר את שנותיו בסין שהיו תחת מעקב צמוד של המדינה בתיאור מצמרר: "זה הרגיש כמו כלא מחוץ לכלא. אם הונג קונג תיפול טרף לסין הקומוניסטית - לאנשים יהיה קשה לשרוד".

[*]

במבט לאחור, נדמה כי ההפגנות נועדו להיות מחאות שקטות ושלוות. הפרת הסדר הציבורי ואלימות כלל לא הייתה חלק מהמשוואה. ואז, בהפגנה אחת כשהמשטרה יורה גז מדמיע ומעשיה מצולמים בטלפונים של המפגינים, היא פותחת במתקפה אלימה על המפגינים. מומו בת ה-20 הייתה אחת מהאלפים שהיו שם באותו יום והייתה בהלם ממה שעיניה ראו. ההתפכחות שלה הגיעה דווקא ממקום לא צפוי וכואב יותר כשחזרה הביתה לבן זוגה, אשר משרת כשוטר. כשהוא נשאל בסוגיית האלימות המשטרתית הבלתי מידתית, היא הבינה באותו רגע שכלל לא היה אכפת לו אם הייתה נפגעת. בסרט היא ממשיכה לגולל את הכאב הנצור בה ואכזבתה מכל מי שאהבה כשהיא מציינת גם את דבריה של אמה: "היא אומרת בשפה גסה שצריך להכות את המפגינים למוות". ככל שהמחאות נמשכות, הן נעשות אינטנסיביות יותר ומסוכנות יותר. בניסיון להרגיע את הרוחות, הצעת חוק ההסגרה של הונג קונג נסוגה, אבל זו "מחווה" שנעשתה מאוחר מדי. תריסר קרבות בין שוטרים למפגינים ממשיכים להתרחש ברחבי הונג קונג ומצור מתפתח ב"האוניברסיטה הפוליטכנית" כאשר יותר מאלף פעילים, נתפסים, נעצרים ונלכדים על ידי המשטרה שמביאה לדיכוי ההפגנות וסיומן - לפחות לעת עתה.

"הקרב על הונג קונג" אינו מנסה להצטייר ככתבה חדשותית ואינו מנסה לצלול לתוך נבכי ההיסטוריה, הסוציולוגיה או הפוליטיקה של סין, אלא לתאר באופן ייחודי להפליא את התקוות והפחדים של אנשים אמיתיים שחיים את ה"כאן ועכשיו". הנושאים הרבים שהוא מעלה בצורה כה אינטימית, ביניהם הבחירה הקשה מנשוא בין הנתק ואולי הפרידה הנצחית מאהוביך לבין הבחירה להצטרף לקו החזית במלחמה על חרויות הפרט, החופש והדמוקרטיה, מציגים הרואיות מהסוג שכבר כמעט ונשכח.

מבט אל תוך סין

דמיינו סיטואציה בה רשויות החוק חוטפים את אימא שלכם. דמיינו מקרה בו אח שלכם נעלם והמדינה איננה מכירה בו עוד. נשמע הזוי, נכון? עכשיו דמיינו כמה רעש ייווצר אם הציבור יגלה על מצלמות שנמצאות בכל פינה ועוקבות אחרי תנועות האזרחים כמו 'האח הגדול' בספר '1984'. אלו בדיוק תנאי החיים של מחוז שינג'יאנג, לפי מה שחושף הבמאי הבריטי רובין בארנוול בסרטו הדוקומנטרי החדש שהועמד לפרס ה'אמי' - "מבט אל תוך סין".

זוהי לא הפעם הראשונה שבארנוול מסקר את חייהם של תושבי סין ומבקר את השלטון האכזרי. הוא היטיב לעשות זאת בסרט זוכה פרס BAFTA "הסינים באים", בו הוא חזה את השתלטות האימפריה הסינית על העולם המערבי, וגם ב"אאוטברייק: הווירוס שזעזע את העולם", שסיקר את מקומה של סין בזמן משבר הקורונה. בסרט זה, בארנוול חושף מדינה ללא טרור, ללא יכולת להתנגד לה וגם ללא חופש ביטוי כאשר כל מתנגד מאותר במצלמות האבטחה המתקדמת ביותר בעולם ו"נעלם" לתוך מחנות ריכוז שמרחוק נראות יותר כמו כלא מאשר גטו.

[*]

ממשלת סין רואה בזאת כאמצעי הגנה מפני טרור בלבד, לפי תגובה מתנערת שפורסמה בסוף הסרט. הסיפור מתחיל בשלהי 2014 אז מקבץ פיגועי טרור של מספר אויגורים (מיעוט טורקי בסין שמהווה כמחצית ממחוז שינג'יאנג) הוביל למדיניות גזענית ונוקשה כלפיהם, מה שהוביל בסופו של דבר למדיניות 'האח הגדול' (כפי שהיא מכונה) הידועה לשמצה. הסרט האמיץ צולל לעומקי נשמתה של חברה הסובלת משלטון חסר רחמים מימיהם כתלמידים בבית הספר עד להיותם אזרחים החיים בפחד מפני השלטון. החינוך הסיני והידוע לשמצה מעולם לא נראה נוקשה כל כך כפי שנראה בסרט זה.

האווירה הקלסטרופובית מועברת באמצעות מונטאז' צילומי נוף מרהיבים של אחת המדינות היפות בעולם אשר מנוגדת עם וויס-אובר מצמרר של תושבי שינג'יאנג. התמונות הקשות ביותר מועברות באמצעות מצלמת אייפון נסתרת, במקומות בהן אין אישור כניסה לעיתונאים ומתעדים, מצלמה שמציגה את אלפי מצלמות האבטחה ואת תנאי החיים האבסורדיים של האויגורים. בסופו של דבר, הסרט נותן פרספקטיבה אחרת לדמוקרטיה בעולם שלנו. נשאלת השאלה האם עלינו להיות אסירי תודה שאנחנו חיים בישראל או לדאוג שמא הטרור יוביל אותנו למדיניות דומה?

הסרטים "הקרב על הונג קונג" ו"מבט אל תוך סין" משודרים החל מה-2.2 רק בסלקום tv . לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן