פסטיבל חיפה: גלגל המזלות, טיל אדום, הכי רחוק שאפשר ועוד

הכי רחוק שאפשר

מבקרת: מיכל ליבר רונן

"אני לא מהגרת חסרת מזל!", אומרת הדמות הראשית בסוף הסרט ומשפט זה מתמצת את מהות הסרט הסרבי "כי רחוק שאפשר". בסרט מתוודעים הצופים לסיפורם של הזוג הנשוי סטראהיניה ואבאבואו, פליטים מגאנה. השניים ניסו להגיע לגרמניה אך הוחזרו לסרביה. בסרביה סטרהיניה מתבלט ככדורגלן. סיכוייו למקלט מדיני משתפרים מרגע לרגע והתעודה היקרה נמצאת במרחק נגיעה ממנו. אשתו, אבאבואו לעומת זאת במקום אחר. כשרון המשחק שלה מתבטא בתאטרון בובות שהיא מבצעת במחנה הפליטים והיא חשה תסכול ללא כל אפשרות להתקדם. נקודת המפנה מגיעה בדמותם של שני פליטים מסוריה שעבורם המחנה בסרביה הוא רק עצירה בדרכם לאנגליה. אבאבואו שמסתירה מבעלה את רגשותיה בורחת עם הפליטים. סטראהיניה ההמום מחליט לעצור את חייו, לסכן את סיכוייו למקלט מדיני ולצאת לחפשה. הוא יוצא למסע מסוכן דרך יערות ומבריחים נצלנים ולא עוצר עד שהוא מאתר אותה. אך האם יגיע בזמן או שזה מאוחר מדי?

הבמאי סטפן ארסנייביץ' פותו וסוגר את הסרט בצורה מעגלית. סטראהיניה עובר תהליך במסעו שמחזיר אותו לנקודת ההתחלה, אך עם תובנות שונות לגבי מצבו החדש. הסרט אינו מכיל הרבה טקסט – הוא בעיקר נשען על הרגש שמועבר בסצנות השונות כגון חיבוקים חמים בין הזוג ומסע הישרדותו ל סטראהיניה בחיפושו אחר אהובתו. הסרט מעלה למודעות את סיפורם של הפליטים שלא מקבלים יחס מצד המדינות. אך הקצב האיטי וההתעכבות הארוכה מדי על מסעו של סטראהיניה מחטיאים את מטרתו. קצב מהיר יותר ונתינת מידע נוסף על עברם של סטראהיניה ואבאבואו יכול היה לתרום לסרט. סיפור הפליטים רלוונטי מאוד והוא עולה לדיון הציבורי בשנים האחרונות, אך "הכי רחוק שאפשר" אינו מאפשר לצופים לשבור את החומות בינינו לבין בני הזוג, וחבל.

הקרנה נוספת: יום שלישי 28.9 בשעה 19:00 במוזיאון טיקוטין. הסרט גם מוקרן אונליין עד ה-29.9. לצפייה - לחצו כאן

טיל אדום

מבקר: דין קליין

אין דבר מביך יותר מלחזור הביתה עם הזנב בין הרגליים לאחר שעזבת עם אצבע משולשת ועתיד ורוד - וזאת בדיוק נקודת הפתיחה של סרטו החדש והמעולה של שון בייקר ("פרויקט פלורידה"). מייקי סייבר (סיימון רקס) עזב את טקסס סיטי כדי לכבוש את עולם הפורנו של קליפורניה ולאחר שנים רבות של הצלחה רעועה הוא חוזר לעיירה שלו חסר כל, מלבד האופי החלקלק והערמומי שלו. ניתן לשער שהנפילה הכואבת תלמד את מייקי שיעור בצניעות וענווה אך ההפך הוא הנכון - מבחינתו הנפילה היא רק תחנה זמנית לקראת חזרתו לפסגה, והוא לא בוחל בשום אמצעים ומניפולציות. בייקר וסיימון רקס בראו דמות זחוחה ומעצבנת אך בו זמנית מקסימה וכריזמטית. אף אחד לא מאמין לבולשיט של מייקי, אך אנשים עדיין משתפים איתו פעולה, אולי בגלל האנרגיה המתלהבת שלו שכמו טורנדו שואבת לתוכה את כל מי שנקרה בדרכה. הוא דומה לילד היפראקטיבי שמתיש את הסובבים לו כדי לקבל את מבוקשו. רקס, שהקרדיטים העיקריים על שמו הם בסדרת סרטי "מת לצחוק", הוא הברקה ליהוקית. בייקר בדרך כלל עובד עם שחקנים לא מקצועיים שמביאים משהו אחר למסך ונדמה שגם רקס מגיע מאותה מציאות.

בכלל הסרט מלא בדמויות, פרצופים וטיפוסים שלא רואים מספיק על המסך. זאת ממש לא אמריקה הקולנועית. בייקר שוב מציג פורטרט של אמריקאיות עלובה ואת הנזקים ארוכי הטווח לנפש של החלום הקפיטליסטי. העיוורון של מייקי לשייכות שלו לעולם ממנו הוא מנסה לברוח הוא טראגי, אבל הסרט הוא לא משל חסר הומור אלא להיפך - הוא שוקק חיים, יופי ואנרגיה שמתפוצצים על המסך וממשיכים להדהד גם לאחר שנדלקו האורות באולם.

הנהגת של מר יוסוקה

מבקר: דין קליין

כשכותרות הסרט "הנהגת של מר יוסוקה" (Drive My Car) עולות 45 דקות לאחר תחילת הסרט (או הפרולוג) אפשר לחוש שזהו סרט שאינו חושש לקחת את הזמן כשזה נוגע לבניית הדמויות והטון הספציפי וכל רגע בשלוש השעות שאנו מבלים בו נחוץ. הבמאי ריוסוקה האמאגוצ'י לקח את הספר הקצר של הסופר הנערץ הרוקי מורקמי, הרחיב אותו והתעמק בו - ובכך יצר עולם רגשי מדויק וצובט.

קפוקו יוסוקה הוא במאי ושחקן תיאטרון מוערך שמוזמן להעלות עיבוד ל'דוד ואניה' של צ'כוב בתיאטרון של הירושימה שנתיים לאחר טרגדיה אישית. מכיוון שהביטוח אינו מאפשר לו לנהוג ברכב שלו, הוא מקבל נהגת צעירה בשם מיסאקי. בנסיעות שלהם קפוקו מתאמן על הטקסטים מהמחזה בזמן שמיסאקי נוהגת בשתיקה ואינטימיות מאוד גדולה מתחילה למלא את חלל המכונית. מתוך העבודה על המחזה - המומחז בצורה רב לשונית עם שחקנים ממדינות שונות - הדמויות השונות מנסות לעבד את הטראומות שלהן ולמצוא משהו להיאחז בו כדי לא ליפול לבור שבנפשן.

נדמה שלספר יותר מדי על עלילת הסרט יפגום בחוויה שלו לא מסיבות של ספוילרים עלילתיים, אלא מכיוון שכוחו של הסרט הוא בלב שלו שלא ממש ניתן להביע במילים את העוצמות של פעימותיו. הדיוק בסרט נובע מהמינימליזם שנדמה כחסר מאמץ אך הוא תוצאה של בימוי מדוקדק ושחקנים שבאיפוקם מביעים ספקטרום שלם של מורכבות אנושית.

גלגל המזלות

מבקר: אלעד שלו

סרט נוסף של ריוסוקה המגוצ'י, זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל ברלין, שמוכיח גם הוא את כשרונו של הבמאי בתיאור אלגנטי, עדין והומוריסטי של יחסים רומנטיים בין אנשים. הסרט מחולק לשלושה סיפורים המתרחשים בטוקיו ומתארים קשר בין אנשים שמתבסס על צירוף מקרים והולך לכיוונים בלתי צפויים.

בסיפור הראשון מתואר משולש אהבה הכולל שתי חברות שאחת מהן אינה מודעת כי הבחור בו התאהבה הוא האקס של חברתה. בשני ניסיון של סטודנטית לפתות ולהפליל פרופסור שהכשיל את חברה הצעיר מסתבך ובשלישי שתי נשים שלא נפגשו שנים, נפגשות במקרה ומגלות כי זיכרונן מטעה אותן. עם כתיבה עתירת ניואנסים, בימוי מוקפד ומשחק מוצלח זוהי דרמה-קומית אנושית ומפתיעה שכדאי לצפות בה.

אודיסיאה של סופר

מבקר: רון פוגל

"אודיסאה של סופר" הוא סרט בשבילו שווה להגיע לפסטיבלי קולנוע מכיוון שהוא פשוט כיף טהור. בסרט אמנויות לחימה/מתח סיני זה מתערבבים המציאות והדמיון, מופיעים אלים, הלב נקרע ואז מתפוצץ מצחוק. רכבת הרים של קולנוע נהדר ישר לווריד. העלילה עוקבת אחר אדם שמחפש את בתו שנחטפה ומקבל הצעה לרצוח סופר צעיר. במקביל בעולם הספרותי שיצר אותו סופר לוחם צעיר מנסה לנקום בנבל מרושע. סרט מוגזם בכוונה של הבמאי לו יאנג, שכבר כבש את ליבי בסרטי "אחוות החרבות" שלו, ומוכיח שוב שהוא להטוטן קולנועי מנוסה שכיף לצפות בסרטיו.

נקודת רתיחה

מבקרת: מישל צ'יקו

"נקודת רתיחה", נפתח בערב העמוס ביותר בשנה, במסעדת היוקרה של השף הראשי אנדי (סטיבן גרהאם), שלמרות העובדה שהוא אחראי על ניהול אחת המסעדות היותר מבוקשות בלונדון - חווה לא מעט קשיים המעיבים על עבודתו ותפקודו. כך, אנו נשאבים במשך שעה וחצי אל תוך משמרת במטבח המסעדה - משמרת שמתבררת להיות רוויית אינטריגות, לחץ, טירוף וכמובן המון אגו.

הסרט, שנכתב ובוים על ידי פיליפ בראנטיני וצולם כולו בשוט אחד, מהווה ספקטקל מסקרן וסוחף המבקש להעביר את החוויה האינטנסיבית של עבודה במסעדת יוקרה. הריחוף המתאפשר על ידי הצילום הייחודי והמרשים, לא רק מציג את האינטראקציות בין בעלי התפקידים במסעדה, מצבי הרוח המשתנים והאירועים הרבים הקורים בקצב מסחרר, אלא גם מציע הצצות אל תוך חוויותיהן של הנוכחים במסעדה, הצפות לאורך המשמרת וחושפות את עולמן הפנימי בצורה רגישה ונוגעת ללב. דרך הופעות המשחק המרשימות מועבר סיפור של חברות, משבר והמחיר האנושי הגבוה שחיים מסוג זה גובים.

הסרט זמין לצפייה אונליין עד ל-29 לספטמבר. לצפייה – לחצו כאן

לכל הכתבות מפסטיבל הסרטים חיפה - לחצו כאן