מיאו, חתולה: 7 החתולים האהובים בתולדות הקולנוע

חתול צ'שייר, "אליס בארץ הפלאות" (1951)

באיורים המקוריים של הספר "אליס בארץ הפלאות" נראה חתול צ'שייר כחתול כתום. מאז הוא עבר לא מעט גלגולים קולנועיים, אבל בגרסה הידועה ביותר של דיסני משנות החמישים נראה החתול פסיכדלי בהרבה. פסים של סגול וורוד, עיניים צהובות וחיוך ענק מלא שיניים נותנים לחתול הזה מראה מיוחד במינו. עם גוף שנוגד את כל חוקי הפיזיקה וההיגיון והטרלול האופייני של ארץ הפלאות, החתלתול הזה לא בדיוק מתקתק אבל קשה מאוד לשכוח אותו.

חתול, "ארוחת בוקר בטיפאני" (1961)

להולי גולייטלי אין חיים מסודרים והיא גם לא רוצה כאלו. לדבריה "אני לא שייכת לאף אחד ואף אחד לא שייך לי" וזה כולל את שותפה לדירה, חתול כתום חסר שם. הוא נמצא שם לאורך כל הסרט ואפילו נח על כתפה של הולי בפוסטר המפורסם. למרות זאת, הולי לא מהססת לזרוק אותו לרחוב בסוף רק כדי להוכיח שהיא לא זקוקה לאיש או לחתול, אבל משנה את דעתה מהר מאוד ורצה למצוא אותו ספוג מים בסמטה. אפילו בלי שם, החתול הזה שייך למישהי.

החתול של בלופלד, "מרוסיה באהבה" (1963)

מי לא מכיר את הקלישאה של נבל מלטף חתול, לרוב לבן, בעוד הוא זומם מזימות. אוסטין פאוורס עשה פרודיה שלמה על זה אבל אי פעם תהיתם מאיפה זה בא? מסדרת סרטי ג'יימס בונד כמובן והחתול הלבן שייך לנבל בונד סדרתי - ארנסט סטברו בלופלד החל מהופעתו הראשונה בסרט "מרוסיה באהבה". למעשה אנו רואים את החתול שני סרטים לפני שרואים את פרצוף האדון שלו. ביקום של סרטי בונד קלאסיים החתול הלבן פירושו צרות.

החתול של דון קורליאונה, "הסנדק" (1972)

אתם יכולים לשאול את עצמכם - רגע חתול שמחמם את חיקו של הנבל, לא היינו בסרט הזה רק לפני פסקה? ובכן, כן ולא. בניגוד לחתול הצייתן של בלופלד שרק יושב שם וחוטף ליטופים בלתי פוסקים, החתול של ויטו קורליאונה רוצה לשחק (והוא גם אפור). הוא נשכב ומתמתח בחיקו של הסנדק, מנופף בכפותיו ומשתעשע בזמן שבחדר עפים דיבורים על חיסולים. כמו החתול שלו, גם ויטו רק משתעשע, הוא עדיין רק משחק. בשבילו ובשביל החתול עדיין לא הגיע הזמן לשלוף ציפורניים.

אוטובוס-חתול, "השכן הקסום שלי טוטורו" (1988)

אנימציה פותחת את השער לדמיון, אין ספק. אבל מכל היצורים המוזרים שניתן ליצור עם נייר וצבע, שילוב של כלי תחבורה ציבורי וחיית מחמד הוא משהו מיוחד. האוטובוס-חתול מגיע מצויד בעיני פנסים, עכברים עם עיניים מאירות, מושבי פרווה רכים ושתים עשרה רגליים זריזות. מהיר כמו הרוח וגמיש כמו לוליין, הוא ייקח אתכם לאן שתרצו או למי שתרצו עם חיוך גדול. כל מה שצריך כדי לזכות בנסיעה חלומית הוא להתחבר עם שדון היער המקומי החביב שיזמן לכם את האוטובוס-חתול בשאגה מחרישת אוזניים.

החתול במגפיים, "שרק 2" (2004)

יש הרבה שכירי חרב בעולם, אבל אין אחד מקסים כמו החתול במגפיים. עם חרב בכפה ומבט שמסוגל להמיס קרחונים, הוא יוצא למשימה להרוג את שרק בשליחותו של המלך הרולד. אבל קשה להרוג עוגים וכאות תודה על שחס על חייו מצטרף החתול לשרק והופך לבעל ברית נאמן. דמותו של החתול במגפיים (אותו מדבב במקור אנטוניו בנדרס) הופיעה לראשונה בסרט "שרק 2" ומאז הפכה לחלק בלתי נפרד מהמותג ואף זכתה לסרט משלה כולל סיפור רקע קורע לב (הוא גדל בבית יתומים עם המפטי דמפטי) והרפתקה נועזת בעננים. ב-8 בדצמבר ייצא סרט חדש אודות החתול – "החתול של שרק: משאלה אחת ודי.

גארפילד, גארפילד הסרט (2004)

הוא עצלן, שמן עם כרס גדולה, רעב כל הזמן (במיוחד לללזניה ופיצה), עם פרצוף עייף תמידית ואוהב להציק לבעליו, ועדיין אי אפשר שלא לאהוב את החתול גארפילד. הדמות שהופיעה לראשונה בקומיקס של המאייר ג'ים דיוויס הפכה לאחד הסמלים החתוליים המוכרים בעולם עם הופעה בסדרות אנימציה שונות, בובות שנמכרו במיליונים ברחבי העולם וגם סרט בו מדבב את תפקיד החתול לא פחות מביל מארי. הסרט הכניס 200 מיליון דולר והצלחתו הניבה סרט המשך שיצא שנתיים לאחר מכן.