הזמן הוא לא מה שמרפא את הפצעים, צריך לעשות את זה בעצמך

מישל אן ידועה בזכות סדרת סרטי הקומדיה שלה על מיניות ומגדר עם סרטים כמו "בוץ' ג'יימי", "S&M סאלי" ו"ג'יל ההטרוסקסואלית". הפעם, בסרטה החדש, "אולי ביום מן הימים", בוחרת אן ללכת על כיוון שונה ולצאת מאזור הנוחות שלה כשהיא חושפת את עצמה ופותחת את הלב בדרמה על היכולת להתחיל מחדש אחרי פרידה. "זה על לאהוב, לאבד ולשחרר", היא מגדירה את הסרט בו היא גם מגלמת את הדמות הראשית, ג'יי א-בינארית, שעוברת את המסע הזה.

לא במקרה מגלמת הבמאית האמריקאית את הדמות הראשית שעוברת גירושים ואז מחליטה לצאת למסע לקצה השני של המדינה. "הסרט מבוסס על החוויות האישיות שלי" מספרת אן, א-בינארית שמזדהה כ-She\Her. "זה החיים שלי, אבל קטעים נוספים שיש בסרט מבוססים על אנשים שאני מכירה". למרות שיש הרבה קווי דמיון למציאות, אן נאלצה לעשות התאמות מסוימות כדי לתרגם את הסיפור למסך הגדול. "אתה לוקח משהו שקורה לך במשך כמה שנים ומנסה לצמצם את זה לתסריט. היה לי חשוב לחקור את ההרגשה שאת תקועה בחיים", היא מדגישה. "שתינו היינו תקועות, אבל אני חושבת שג'יי הסתכלה על זה בצורה אחרת ממני כי כשעושים סרט אין ברירה אלא להציג את הקושי באופן ויזואלי כדי שהקהל יבין ויראה תהליך של צמיחה".

כמה מהחיים שלך את מרשה לעצמך להכניס לתסריט?

"היה לי הרבה מרחק רגשי מהפרידה שלי כי היא התרחשה לפני עשור, אבל לא היו דברים ספציפיים שלא רציתי להכניס כי הם קרובים אליי, אלא כי רציתי לחפש דברים שייראו הגיוניים לקהל. החיים הם מסובכים ומבולגנים ואם מישהו היה צופה בחיים של אדם אחר מהצד, הוא לא בהכרח היה חווה אותם באותה צורה עם אותו תהליך רגשי. אז שאלתי את עצמי 'מה חשוב לי להראות על המסך? ואיך אני מציגה את זה דרך מערכות היחסים האלה?'. 'אולי ביום מן הימים' הוא סרט שמונע יותר על ידי הדמויות מאשר הסיפור, אני מנסה להעביר דרכן יותר את הרגש שחוויתי מאשר את הסיטואציה עצמה".

[*]

אנחנו לא רואים הרבה דמויות א-בינאריות על המסך. ספרי לי על ההחלטה להציג אחת כזו על המסך ומה את חושבת שאנחנו צריכים לעשות כדי לפעול ליותר ייצוג.

"אני א-בינארית בעצמי והבנתי את זה לפני כמה שנים, אחרי שעשיתי את הסרטים האחרים שלי. הרגשתי שאני חייבת להכניס את זה הפעם לתסריט. בשבילי זה היה מובן מאליו, אבל שמעתי מאחרים שבשבילם זה היה מאוד משמעותי כי המגדר של הדמות הוא לא הסיפור המרכזי. ג'יי גם בת 40 בניגוד להרבה דמויות צעירות שאנחנו רואים. רציתי דמות שתייצג אותי על המסך. הייתה לנו התקדמות אבל לא רבה. אם אני חושבת שזה צריך לקרות, למה שאני לא אעשה את זה בעצמי? לצערי, האנשים בפסגה הם אלה שמחליטים מה יהיה רוב התוכן והם בוחרים תוכן שהם חושבים שימכור. אם כבר הם מלהקים דמות שונה, זה רק למטרות יח"צ. אני עדיין שמחה על זה כי אנחנו צריכים לחבק כל מה שאנחנו יכולים לקחת. האולפנים מרוכזים בסרטים כמו מארוול וזו ההזדמנות של קולנוע עצמאי וגאה לצמוח". את מרגישה שזו קומדיה והדרמה התגנבה פנימה או דרמה שהגניבה קומדיה?

"לא רציתי שהסרט יהיה מצחיק בהתחלה, אבל הקומדיה מצאה את הדרך פנימה וזה הפך את הסרט לטוב יותר. הקהל אוהב את האתנחתא הקומית ובהקרנות אני מבינה כמה הקהל מחפש את זה".

"אולי ביום מן הימים" יכולה להתפרש ככותרת אופטימית וככותרת פסימית, באיזה אופן את בוחרת לראות אותה?

"אני חושבת שהיופי בה זה שהיא יכולה להיות פסימית או אופטימית, יש בה קצת מכל דבר. מצד אחד תקווה שאולי יום אחד אני ואשתי נחזור להיות ביחד, אבל מעבר לזה תקווה שאולי ביום מן הימים אני אוכל להמשיך הלאה - שזו גם תקווה אבל היא קצת יותר עצובה".

בנוסף לסצנות שהיו מתוסרטות, הרבה סצנות שנכנסנו בסוף לקאט הסופי היו דווקא אלו המאולתרות. "זה הרגיש יותר ספונטני וכיפי", היא מספרת, "יש סצנה שרואים את הגרסה הצעירה של הדמויות מתמסטלות, רציתי שזה יהיה טבעי". את 'הקסם הטבעי' הזה, מטפחת הבמאית האמריקאית עוד משלב החזרות, למרות שהיא פחות מאמינה בקונספט הזה. "אני רוצה שהכל יהיה רענן, הפגישה היא יותר כדי להבין את הדמויות והסאב-טקסט. אני מעדיפה שהקסם יקרה כשהמצלמה פועלת כי אם יש ריב או רגע של צחוק זה יותר אמיתי, הרגש יותר אותנטי".

בניגוד לסרטים קודמים בהם דילגה בין כתיבה, משחק ובימוי, בסרט הנוכחי אן מבצעת את כל התפקידים ומשחקת לראשונה בדרמה עם הרבה יותר עומק ושכבות. "למדתי את המשמעת שמצריך כל תפקיד בנפרד. למדתי משחק כשהייתי צעירה, בתיכון עברתי לעריכה. בבית הספר לקולנוע למדתי לביים ולכתוב ובסוף רציתי להיכנס גם לעולם של ההפקה. בגלל שלמדתי את התפקידים בנפרד, קל לי יותר לעשות את זה יחד. בהתחלה זה היה כדי לשמור על תקציבים נמוכים ועכשיו זה הפך להיות פשוט כיף".

לפני שהתחלת לעבוד על הסרט הזה ידעת שאת הולכת לשחק בו?

"החלטתי על זה מאוחר יותר כי אם הייתי יודעת שאני אשחק את ג'יי, זה כנראה היה משפיע כי הייתי משנה הרבה דברים שלא הייתי חושבת שאני כמישל יכולה לעשות. לא הייתי בטוחה בזה בהתחלה כי אני במקביל עושה עוד דברים אבל זה היה מהנה. זה היתרון של עבודה בתקציב קטן כי אין אף אחד מעליך שאומר לך שאת לא יכולה לעשות את זה".

מה את רוצה שהקהל ייקח מהסרט הזה?

"את הרעיון שאנחנו צריכים להיות שותפים אקטיביים בתהליך ההתקדמות שלנו בחיים. הזמן הוא לא באמת זה שמרפא לך את הפצעים, את צריכה לעשות את זה בעצמך. אם רוצים להמשיך ולהתגבר, אנחנו צריכים לעשות את העבודה וזה דבר הכרחי. הייתי צריכה ללמוד לשחרר בשלב מוקדם יותר בחיים שלי".

הסרט "אולי ביום מן הימים" יוקרן במסגרת הפסטיבל הבינ"ל לקולנוע גאה בסינמטק תל אביב ובמרכז תרבות אניס ביפו. למועדי הקרנות והזמנת כרטיסים - לחצו כאן. לכל הכתבות מפסטיבל הקולנוע הגאה לחצו כאן