Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Seret מהעבר: 20 שנה לסרט הגרוע בכל הזמנים

לא, הכתבה הזו לא עוסקת בסרט מועמד לאוסקר בכיכובה של ברי לארסון – "חדר". זה היה סרט טוב ואנחנו לא כאן בשביל סרטים טובים. אנחנו כאן בשביל הסרט הגרוע בכל הזמנים או לפחות במועמד מוביל לתואר –"החדר". מה שכונה 'האזרח קיין של הסרטים הגרועים' חוגג היום 20 שנים שבהן הביא אושר עילאי וטראומה עמוקה למיליוני צופים המומים ברחבי העולם.

"זה כמו סרט שנעשה בידי חייזר שמעולם לא ראה סרטים אבל סרטים הוסברו לו בפרטנות", אמרו על הסרט וזה כנראה התיאור הנכון ביותר שאי פעם נאמר על "החדר". כדי להבין (או לא) את "החדר" צריך להבין (או לא) את האדם שמאחוריו, טומי וויזו. אמנם איש מעולם לא הצליח להוכיח שוויזו אכן חייזר אך אין ספק שהכותב, במאי, מפיק ושחקן של "החדר" הוא אחד הטיפוסים האניגמטים בתעשיית הקולנוע.

במשך שנים טען באופן בלתי משכנע כי הוא מניו אורלינס אך לבסוף הודה כי הוא אירופאי במקור, צרפתי, על אף שאנשים שחקרו מעט את הרקע והמבטא שלו משוכנעים כי הוא פולני. איש לא ממש בטוח מה השם האמיתי שלו ואפילו גילו נותר תעלומה. גרג ססטרו שכיכב לצידו גילה כי הוא נולד בשנות החמישים, אבל גם זו רק השערה אותה וויזו מסרב להכחיש או לאשר.

שנים לפני שאפילו חשב על הוליווד כתב וויזו רומן אותו התכוון להפוך למחזה שיתרחש כולו בחדר אחד, מכאן השם. לבסוף החליט לעבד את הסיפור לקולנוע כיוון שיותר אנשים רואים סרטים מאשר מחזות. העלילה (עד כמה שיש אחת) מתמקדת במשולש אהבים בין ג'וני - טומי וויזו, בנקאי מצליח, ארוסתו הבוגדנית ליסה - ג'ולייט דניאל (הוא באמת לא הרביץ לה) וחברו הטוב מארק - גרג ססטרו. שלל דמויות נוספות יוצאות ונכנסות ללא הסבר. עלילות משנה עולות ונשכחות. סצנות סקס מביכות לצפייה עולות במהלכו. אנשים זורקים פוטבול בחליפות ללא סיבה. הדיאלוג המלאכותי ביותר יוצא מפיהם של השחקנים הגרועים ביותר, לפעמים מבלי שתנועות השפתיים יתאמו או שהמצלמה תהיה בפוקוס בעוד שלל כפות מעטרות את הרקע. זה "החדר" בכמה משפטים.

על מנת ליצור דרמה רומנטית רצינית נדרש ידע וכישרון, לוויזו לא היו אף אחד מהם. השחקנים ששכר היו חסרי ניסיון והוחלפו מספר פעמים. אפילו ססטרו שהיה חברו, הסכים לשחק בסרט כטובה לאחר שהשחקן המקורי פוטר ביום הראשון לצילומים. טומי התעקש כי השורות שכתב ידוקלמו כמו שהן על אף שהיו נוראיות וחזרתיות (כמה פעמים אפשר להגיד היי...). הצוות אף נאלץ לשכנע אותו לוותר על קטעים שהיו כמעט בלתי ניתנים לאמירה. חברי הקאסט לא הורשו לראות את התסריט במלואו ולפעמים אפילו לא קיבלו מידע רלוונטי לדמות אותה שיחקו, כמו פיליפ הלדימן שנכנס לנעליו של דני מבלי לדעת שהוא אמור לשחק חולה נפש. ואם כל זה לא כאוטי מספיק, ג'וני במקור היה אמור להיות ערפד. "החדר" נפתח בהקרנת בכורה מפוארת ביוני 2003 בלוס אנג'לס, הצופים דרשו את כספם חזרה עוד לפני כתוביות הסיום. הסרט הוקרן במשך שבועיים שבמהלכן נאלץ בית הקולנוע להציב שלט 'אין החזרים' ולצידו שלט עם הציטוט 'הסרט הזה הוא כמו לקבל דקירה בראש'. וויזו דאג לשמור על "החדר" בקולנוע למשך שבועיים שלמים על מנת יוכל באופן חוקי להגישו לאקדמיה בתקווה למועמדות לאוסקר.

הסרט הרוויח פחות מאלפיים דולר בהרצה הראשונית, תמורה מאכזבת עבור סרט שהפקתו עלתה שישה מיליון דולר. בתור בני אדם הגיוניים אתם וודאי שואלים את עצמכם, מי ישקיע מיליונים בפרויקט עם טיפוס מפוקפק כמו וויזו? התשובה היא וויזו עצמו ואיש לא יודע מאיפה הכסף. התיאוריות נעות בין עסקי נדל"ן, ייבוא ז'קטים מעור מקוריאה, פיצויים שקיבל מתאונה לבין פעילות פלילית במזרח אירופה. הצוות חשש במשך כל הצילומים כי מדובר בהונאת הלבנת הון.

אתם ודאי גם תוהים לאן הלך הכסף כי הוא לא מופיע על המסך. התשובה במקרה הזה היא פרסום וחוסר יכולת משווע. הצוות כולו הוחלף מספר פעמים תוך כדי צילומים. וויזו התעקש לרכוש ולא לשכור מצלמות, 35 מ"מ וגם מצלמה ברזולוציה גבוהה כיוון שלא הבין את ההבדל ביניהן ולמעשה צילם את כל הסרט בשני פומרטים במקביל. חלק מהסצנות צולמו מספר פעמים במספר סטים שונים. חלקן, כמו הסט על הגג, צולמו מול מסך ירוק על אף שיכלו לקבל אישור לצלם על גג אמיתי. וויזו נהג לשכוח את השורות שלו ולדבר לא ברור ונאלץ לדבב את עצמו בעריכה. הוא אף דרש מכל הקאסט להיות נוכח על הסט כל היום גם אם השחקנים לא השתתפו בצילומים.

חלק ניכר מהתקציב הושקע במסע פרסום שכלל שלט חוצות בהוליווד עם פניו הרציניים של וויזו בתקריב. הצילום היה כל כך מטריד שרבים חשבו כי "החדר" הוא למעשה סרט אימה. השלט בעלות של 5,000 דולר לחודש נותר במקומו במשך חמש שנים תמימות. כל הכסף, הזמן וההשקעה בשביל יצירה שהפכה לבדיחה בקרב המבקרים והקהל כבר בהקרנת הבכורה.

אז האוסקר לא היה באופק אבל ההצלחה דווקא כן הגיעה לבסוף בדמותו של צופה בשם מייקל רוסולט. הוא חשב שהסרט מצחיק להחריד ושכנע את חבריו להצטרף אליו להקרנה. השמועה נפוצה ו-וויזו החל לקבל מכתבים ממעריצים שביקשו הקרנות נוספות. וויזו היה מוחמא ומבולבל, אך כמות הפניות שכנעה אותו לארגן הקרנת חצות ביוני 2004. כך נפתחה מסורת של הקרנות חודשיות בחצות הלילה.

בדומה ל"מופע הקולנוע של רוקי", גם המעריצים של "החדר" הגיעו להקרנות מחופשים לדמויות ואף זרקו כדורי פוטבול באולם וכפות על המסך (הכפות בסרט הן תמונות שהגיעו עם המסגרות שהצוות שכח להחליף). וויזו וססטרו הופיעו לעיתים קרובות וענו על שאלות הקהל. הפופולריות הגוברת אף גרמה לוויזו לשנות גרסה ולטעון כי התכוון ליצור קומדיה שחורה מלכתחילה, איש לא האמין לו.

"החדר" הפך עם השנים לסרט קאלט מהשורה הראשונה וצבר עדת מעריצים מכובדת הכוללת גם סלבריטאים רבים. ג'יימס פרנקו שנמנה ביניהם אף עיבד את הספר "אמן האסונות" שכתבו גרג ססטרו וטום ביסל על יצירת "החדר" לסרט בפני עצמו באותו בשם (משום מה בעברית החליטו לקרוא לו "חי בסרט") שבו הוא גילם את וויזו. בנוסף לשלל פארודיות הוליד הסרט גם משחק וידאו, רימייק בבימויו של ברנדו קרופורד שצפוי לצאת בקרוב ואף שמועות על גרסת מחזה ואולי אפילו מחזמר.

עבור רבים שצפו ב"החדר" בחלחלה הפופולריות שלו ודאי מעלה תהיות קשות בקשר לגורל האנושות אבל אין באמת תעלומה. כולנו ראינו סרטים טובים, בינוניים וגרועים אבל סרטים גדולים באמת הם נדירים בין אם הם טובים מאוד או ממש גרועים. לא כל אחד יכל ליצור את "האזרח קיין" ולא כל אחד יכל ליצור את "החדר". אפילו האדם הכי חסר יכולת היה מקבל איזושהי החלטה נכונה, למעשה צריך להתאמץ כדי ליצור משהו כל כך גרוע. אבל טומי וויזו הוא כישרון טבעי שהצליח בנונשלנטיות ובלי כוונה ליצור קומדיה של טעויות אפיות שתיזכר לדורות.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן