הראשונים בבידוד: סרטי הסגר האולטימטיביים

המסור (2004)

אתם מוצאים את עצמכם נעולים וכבולים בחדר עם עוד אנשים, בזמן שמישהו במסכת ליצן ש"רק רוצה לשחק משחק" עושה עליכם ניסויים פסיכולוגיים, ורק אחד מכם ייצא משם בחיים – כך בדיוק הורים רבים מתארים את החוויה שלהם מהסגר של חודש עם הילדים. למעשה מדובר בעלילה שם אחד מסרטי האימה המצליחים ביותר של תחילת המאה.

סרטו הראשון של ג'יימס וואן ("הנזירה", "אקוומן") היה היחיד שביים בפרנצ'ייז והמוצלח ביותר בסדרה ועלה עד כדי מעמד של סרט פולחן בזכות סיומו המפתיע. סרטי המשך רבים יצאו מאז, רובם באותו פורמט ועם קשר עלילתי קלוש למקור. בכולם מככב בצורה זו או אחרת רוצח הג'יגסו שבדרכו המעוותת מנסה לגרום לקורבנות שלו לעשות חשבון נפש ולהעריך את הדברים הטובים בחיים שלהם. ממש כמו סגר הקורונה.

דרך קלוברפילד 10 (2016)

סדרת סרטי "קלוברפילד" היא אחת המפוזרות בהיסטוריה של הוליווד, כמו חלקי פאזל שאפילו היוצרים שלו לא בטוחים איך הוא נראה בשלמותו. הסרטים נבדלים ביניהם בדמויות, עלילה ואפילו ז'אנרים, כאשר החוט המשותף לכולם הוא אותו אירוע שתועד במצלמה ביתית בסרט הראשון. עד כה, מתוך שלושה סרטים קיבלנו שניים טובים וזה הספק לא רע בכלל. הסרט השני בסדרה מגיע 8 שנים אחרי הראשון, אבל תחילת ההתרחשות בו ככל הנראה קרובה לאותו לילה שבו מפלצת קלוברפילד החריבה את מנהטן.

מישל (מרי אליזבת וינסטד) עוברת תאונת דרכים ומתעוררת כשהיא מוחזקת בתוך בונקר תת קרקעי על ידי האוורד (ג'ון גודמן). הבונקר מצויד לחלוטין לתרחיש שבדרך כלל רואים רק בסרטים – מלחמה גרעינית, תקיפת חייזרים או התפרצות של מחלה מסתורית. לפי רמזים קלושים לאורך הסרט, האוורד עבד בעבר בפרויקט סודי בתחום לוויינים ושם גילה משהו שהניע אותו להצטייד ולהתבודד. מישל לא מוכנה לקבל את הגזירה ומנסה בכל הזדמנות לרמות ולברוח, למרות אזהרות חוזרות ונשנות של האוורד לא לשבור בידוד. ברבע השעה האחרונה הסרט מקבל תפנית מסקרנת שהרגיזה צופים רבים והוציאה "נו, באמת" עסיסי אפילו מהגיבורה עצמה, אבל הציבה אותו בקו אחד עם קודמו.

החדר (2002)

מותחן של דיוויד פינצ'ר ("שבעה חטאים") על אם ובת (ג'ודי פוסטר וילדה שתגדל להיות קריסטן סטיוארט) שעוברות לגור בבית חדש ובו חדר מקלט משוכלל. כאשר שני גנבים (פורסט ויטאקר וג'רד לטו) פורצים בלילה לבית, הנשים נועלות את עצמן במקלט ומגיחות משם מדי פעם כדי להציב לגנבים מלכודות ולנסות לגרש אותם מהבית. זה היה סרטו הראשון של פינצ'ר אחרי "מועדון קרב" וכנראה זו הסיבה שלמרות היותו מוצלח בפני עצמו הוא עורר תחושה של אכזבה מועטה, או אולי בגלל שמדובר בגרסה למבוגרים של "שכחו אותי בבית". חדר (2019)

לעומת "החדר", הדמות הראשית של "חדר" לא נעלה את עצמה בחדר מרצונה. ג'וי (ברי לרסון) נחטפה בגיל 17 על ידי גבר ונכלאה בחדר מאולתר, שם נהג לשחק איתה במשפחה ושם ילדה את בנה. הילד גדל באותו חדר כל חייו ולא מכיר עולם אחר חוץ מארבע הקירות שסובבים אותו. כשהילד מגיע לגיל 5, ג'וי משתמשת בו כדי להוציא לפועל את תכנית הבריחה שלהם. הסרט מציג את ההתמודדות של השניים, ביחד ולחוד, בהתחלה עם החיים בשבי ולאחר מכן עם החיים שהמשיכו בלעדיהם בחוץ.

פרזיטים (2019)

זה ספוילר שהסרט הזה בכלל נמצא ברשימה. לטעמי, הזכייה שלו באוסקר בכל הקטגוריות החשובות היתה מוגזמת, אבל עדיין מדובר בסרט מצוין ומבוים להפליא על הבדלי המעמדות בדרום קוריאה. העוני גורם לגיבורי הסרט לאבד צלם אנוש ולהתפתל בדרכים היצירתיות ביותר כדי לטעום מהחיים של מי שגר במעלה הגבעה והמדרגות. עד כדי כך הם נואשים, שהם מוכנים להיכנס מרצון להסגר של שנים, יראו בזה חיי מותרות ויילחמו על זכותם להישאר שם.

שחר המתים (2004)

אף סגר לא שלם בלי זומבים שמנסים לפרוץ פנימה ולאכול אתכם. מאז התפרצות הקורונה והדמיון המחשיד בין סמל המעבדה הסינית שחוקרת אותה לבין הסמל של תאגיד המטריה מסרט/משחק זומבים אחר, "האויב שבפנים", יש כאלה שרק מחכים לראות אותם מתהלכים ברחובות. על רגל אחת, זו העלילה של "שחר המתים" של הבמאי זאק סניידר. וירוס מסתורי מתפשט בעולם והופך אנשים לזומבים. קבוצה קטנה של ניצולים מסתגרים במרכז מסחרי ומנהלים שם סוג של חיים, בזמן שנחילי זומבים חגים סביב ומנסים לפרוץ פנימה כמו ישראלים בתור לסופרמרקט.

חלון אחורי (1954)

קלאסיקת המתח של היצ'קוק שחוקרת את רמת השעמום של אדם בבידוד והמרחקים שאליהם הדמיון שלו יכול ללכת בהיעדר עיסוק הולם. או שמא לא? אל.בי., צלם מקצועי (ג'יימס סטיוארט) שמרותק לכסא גלגלים בגלל רגל שבורה, נמצא בביתו לגמרי לבדו, למעט ביקורים ארעיים של חברתו (גרייס קלי). מאחר ונטפליקס לא יהיה קיים עוד 50 שנה, התחביב העיקרי שלו הוא לשבת ליד החלון ולתצפת על שכנים שלו מנהלים את חייהם. ערב אחד הוא רואה משהו שגורם לו לחשוב שאחד השכנים רצח את אשתו, ויוצא למסע בלשי, הכל בזמן שהוא ישוב בכסא גלגלים בביתו.

אלו חיים נפלאים (1946)

דוגמה לסגר שהוא לא רק פיזי אלא גם מחשבתי. סרטו העל-זמני של פרנק קפרה על אדם שיש לו הכל אבל הוא עדיין לא מאושר מאיפה שהוא נמצא. ג'ורג' (ג'יימס סטיוארט) חולם כל חייו לעזוב את העיירה הקטנה שבה נולד וגדל ולראות את העולם, אבל כל פעם שהוא כבר כמעט נוסע – צץ משהו שמשאיר אותו שם שוב ושוב, אירועים בלתי צפויים שמפעילים את תחושת המחויבות שלו כלפי העיירה ותושביה.

הזמן עובר וג'ורג' מקים משפחה והופך לאדם חשוב ואהוב בעיירה, אבל עדיין לא מאושר בחלקו בגלל חלומות שלא הגשים. אירוע חריג דוחק אותו אל קצה הסיבולת הנפשית, ואז, באחת המערכות המפורסמות ביותר בתולדות הקולנוע, הוא זוכה לראות את העיירה שלו והאנשים בה אילולא היה קיים. סרט מרגש ומצוין למי שרוצה לראות בפרופורציה את המצב הנוכחי.

פגז מן העבר (1999)

עוד קצת פרופורציות בדיוניות לסיום. אנחנו משתגעים מהמחשבה של עוד שבוע בלי לצאת מהבית, אבל גיבור הסרט הזה נולד וגדל בבונקר. הוריו האקסצנטריים (כריסטופר ווקן וסיסי ספייסק) נכנסו לממ"ד ב-1962 מחשש למלחמה גרעינית עם קובה, ונשארו שם 35 שנה. כשהוא יוצא החוצה, הבחור שזכה לשם המקורי אדם (ברנדן פרייז'ר), מתלהב אפילו מלראות את השמיים. כל הדברים ששמע עליהם רק מהוריו, פתאום ניצבים לפניו, כשהוא עצמו תקוע בטכנולוגיה ודעות של שנות ה-60. מאחר ומדובר בקומדיה רומנטית, הוא מתאהב בבחורה הראשונה שהוא רואה (אלישה סילברסטון) וכובש את לבה למרות הפערים התרבותיים העצומים ביניהם. זהו הסרט הכי קליל ולא מחייב ברשימה, למפנטזים על מוצאי הסגר.