אל פצ'ינו הגיע למעמד שיא בשנות ה-70 וה-80, כאשר בין השנים 1973-1976 הועמד 4 פעמים ברציפות לאוסקר על הסרטים "הסנדק", "הסנדק 2", "סרפיקו" ו"אחר צהריים של פורענות", ולא זכה באף אחד מהם. רק שני עשורים לאחר מכן, ב-1993, הטעות תוקנה עם זכייה על "ניחוח אישה". לכבוד יום הולדתו ה-80, יבגני גרינברג בחר את הסרטים הגדולים של כוכב הקולנוע
הסנדק 1 ו-2 (1972, 1974)
שני הסרטים שנחשבים בעיני רבים לטובים ביותר בכל הזמנים. פצ'ינו בתפקיד שהכי מזוהה איתו, של מייקל קורליאונה, בן למשפחת פשע מאורגן בניו יורק. בסרט הראשון מייקל משחק תפקיד משני, של הבן החייל המעוטר ממלחמת העולם השנייה שמעוניין להתרחק מעסקי המשפחה ולנהל חיים פשוטים וישרים. ההתנקשות באביו, ראש המשפחה דון ויטו קורליאונה (מרלון ברנדו), מאלצת את מייקל לחפש נקמה ולהתחבר למקורות הסיציליאניים של המשפחה.
בסרט השני מייקל כבר תופס תפקיד מרכזי כראש משפחה ומחפש להרחיב את תחומי העסקים שלה אל מחוץ לניו יורק. במקביל, מוצג סיפור הרקע של ויטו הצעיר (רוברט דה נירו) ועלייתו ממהגר סיציליאני למעמד של דון. כמו בסרט הראשון, גם כאן נערך מחקר עומק בין דמות האב והבן, הפערים התרבותיים, שיטות הניהול השונות, השפעת כוח על מוסר והמחיר שהמשפחה משלמת. בעיני מדובר באחד השודים הגדולים בהיסטוריה של האוסקר. פצ'ינו בתפקיד חייו ב"הסנדק 2" לא מצליח להטיל אימה על האקדמיה כמו שמייקל עשה לסובביו, בזמן שברנדו ודה נירו שניהם זכו על גילום אותה דמות.
פני צלקת (1983)
סרטו המוגזם מכל הבחינות של בריאן דה פאלמה על מהגר קובני שמגיע למיאמי ומשתלט על קרטל סמים. מעין "הזאב מוול סטריט" של עולם הפשע. עוד דמות אייקונית וטוטאלית של פצ'ינו - טוני מונטנה הוא פקעת של טירוף, בלתי צפוי לחלוטין, שיכור מכוח ומונע על ידי דחפים, בניגוד למייקל קורליאונה המחושב. היוהרה נוטפת מצורת הדיבור וכל תנועת גוף שלו. הוא נהנה מהחיים הראוותניים של דון, אבל גם לא מפחד ללכלך את הידיים.
הסרט נחשב לאלים יחסית גם היום. מונטנה רוצח בסרט 42 אנשים, כולם בהנאה וסטייל מצדו, כשהוא גם מקנח עם ציטוטים שהפכו לאלמותיים. המפורסם בהם, "תגידו שלום לחבר הקטן שלי", הפך לאחד הנפוצים בתרבות ההוליוודית עד היום. "החבר הקטן" הוא רובה סער עם מטול רימונים שאיתו מונטנה מרסס את הקולומביאנים שתוקפים את ביתו. במאי אורח בחלק מסצנת התקיפה הזו היה לא אחר מאשר סטיבן שפילברג, חברו של דה פאלמה שנכח באותו יום על הסט. הסרט נחל כשילון קופתי צורם, אבל הגיע למעמד של פולחן בשנים שלאחר מכן. היום לא בטוח אם היה מתקבל בברכה בעידן הפוליטיקלי קורקט.
אחר צהריים של פורענות (1975)
התרחיש ההזוי שמתואר בסרט קרה באמת, סיפור כזה אי אפשר להמציא. גבר שמגיע לשדוד בנק כדי לממן ניתוח שינוי מין עבור אשתו, מגלה שאין בכספת מספיק מזומן ולוקח את עובדי הבנק כבני ערובה. אין מתאים יותר מסידני לומט לביים פארסה כזאת, כשהוא מציג את הטירוף של הסיטואציה מתוך הבנק אל מול הקרקס התקשורתי והמשטרתי בחוץ, עם כל הדרמה והקומדיה המשתמעים מכך.
בארצות הברית אוהבים את דמות הפושע המטומטם, בעיקר למטרת צחוק. הם יכולים לצפות שעות במרדפים משטרתיים שסופם ידוע מראש, כאילו מדובר בריאליטי, אבל תמיד רואים רק צד אחד של הסיפור. פצ'ינו מצוין במילוי התפקיד הזה, של השודד הרגיש והחרדתי שפשוט לא בנוי להיות שודד. הוא מצליח לרכוש את סליחת ואהדת הצופה בזכות האישיות שלו ולמרות היותו פורע חוק בעל ערכים מוסריים שמוטלים בספק.
סרפיקו (1973)
שיתוף הפעולה הראשון בין פצ'ינו והבמאי סידני לומט. סיפורו של שוטר ישר אחד מול מערכת מושחתת, ז'אנר סרטים בפני עצמו ששטף את הוליווד בעשורים שלאחר מכן. מבוסס על סיפור אמיתי וספר, פצ'ינו הוא השוטר שמואס בשחיתות שסובבת אותו, בקרב עמיתיו לעבודה ובדרגים הגבוהים, ומחליט לפעול נגד התופעה. הייחודיות של הסרט נמצאת בחקר הדמויות והצגתן בספקטרום צבעים שהוא מעבר לשחור ולבן, שוטר טוב מול שוטר רע.
סרפיקו עצמו הוא שוטר ישר ורודף צדק אבל רחוק מלהיות הגיבור המושלם והכריזמטי ומתמודד עם פחדים ודיכאונות משלו. מהצד השני, בין השוטרים המושחתים יש גם אנשים נחמדים והגיוניים שהיו שמחים לראות את סרפיקו מצטרף אליהם. הסיטואציה גורמת לסרפיקו להטיל ספק בעצמו ובעקרונות שלו. בסופו של דבר, הוא משלם מחיר פסיכולוגי כבד על זה שעשה את הדבר הנכון. הסרט מציג 10 שנים בהן הדמות של פצ'ינו מידרדרת מקיצון אחד לאחר, בתפקיד ללא רבב שמיצב את מעמד הכוכב של השחקן.
היט (1995)
כששיחקו ביחד ב"הסנדק 2" אבל לא הופיעו ביחד באף סצנה, אף אחד עוד לא ידע ששני השחקנים הצעירים, אל פצ'ינו ורוברט דה נירו, הולכים להפוך לאגדות החיות שהם היום, ולכן אף אחד לא הבין באיזה פספוס מדובר. ככל שעברו השנים, הביקוש לראות את השניים בסרט משותף הלך וגבר. עד שבא מייקל מאן, הושיב את שני הענקים אחד מול השני בשולחן בדיינר ונתן להם לדבר.
דווקא סצנת הדיינר הרגועה הזאת היא השיא בסרט מלא באקשן ומתח. פצ'ינו ודה נירו הם שוטר ופושע, שני מוחות על שמשחקים בחתול ועכבר ברחובות לוס אנג'לס, בזמן שכל אחד מהם מתמודד עם חוסר האיזון בין החיים המקצועיים לאישיים. שני השחקנים, יחד עם הבמאי מייקל מאן, מביאים לסרט ולדמויות רבדים מפתיעים שלא רואים כל יום בסרטי שוטרים-גנבים. בשנה שעברה כבר ניתן היה לראות את הצמד חולק יותר מסצנה אחת בסרט "האירי" של מרטין סקורסזה.
ניתן לצפות בחלק מסרטיו הגדולים של אל פצ'ינו בספרייה מיוחדת של yesVOD לכבוד יום הולדתו ה-80 של השחקן.