פסטיבל אקי-נו השמיני לקולנוע יפני בסינמטק ירושלים

גם בשנה החולפת, הצליח הקולנוע היפני לקטוף רבים מהפרסים הבולטים בתעשיית הקולנוע הבינלאומית. רק לפני ימים מספר זכה סרטו של גדול במאי האנימציה הייאו מיאזאקי בפרס גלובוס הזהב לסרט האנימציה הטוב ביותר עבור סרטו החדש "הילד והאנפה" – סרט הפתיחה של פסטיבל "אקי-נו" לקולנוע יפני שיוצג בטרום בכורה בסינמטק ירושלים ב-23.1 - וסימן את עצמו כמועמד מוביל לקראת האוסקר. סרטיו של מיאזאקי - החל מ"השכן שלי טוטורו" דרך "שירות המשלוחים של קיקי", "המסע המופלא" ורבים אחרים, מככבים בכל רשימות הפרסים והתארים האפשריים לאורך העשורים האחרונים ולשמחתנו הכרזותיו מפעם לפעם על "סרטו האחרון" – התבדו עד כה.

ריוסוקה המגוצ'י, שזכה ב 2022 באוסקר על סרטו "הנהגת של מר יוסוקה", קיבל את פרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה עבור סרטו החדש, "רוע אינו קיים" המתאר את חייהם של טאקומי ובתו בת ה-8 חנה בעיירה קטנה המשתלבת בטבע הפראי מסביב כאשר חברת תיירות גדולה מתכננת פרויקט קמפינג באזור.

הבמאי הוותיק הירוקאזו קורה-אדה הציג בפסטיבל קאן את סרטו "תמימות" שיצא מהתחרות עם פרס התסריט הטוב ביותר, עם סיפור בסגנון ראשומוני המתאר שלוש גרסאות שונות לתקרית בין תלמיד למורה בבית הספר. לצדו של קורה-אדה בתחרות בקאן זכה השחקן קוג'י יאקושו בפרס השחקן הטוב ביותר על משחקו בסרט "ימים מושלמים" שהבמאי הגרמני הוותיק וים ונדרס צילם ביפן. ונדרס מפלרטט לכל אורך הקריירה עם יפן ועם הקולנוע שלה, וסרטו החדש, העדין והיפהפה הוא כל כולו יפני – עד שנבחר לייצג את יפן באוסקר הסרט הזר.

כמו בסרטיו הקודמים, ונדרס מבטא הערכה ופליאה מהתרבות היפנית, ועדיין אינו חושש להביט ולזהות את עיקשותה להתנהל על פי כללים של מעמד מגדרי וסוציו-אקונומי ואת הקשיים הנובעים מכך לתא המשפחתי המודרני. הוא עושה זאת דרך סיפורו של היריאמה, העובד כמנקה תאי שירותים ציבוריים (מרהיבים ביופיים) בטוקיו.

כל הסרטים הללו של במאים מוכרים וותיקים יוצגו בפסטיבל אקי-נו השנה ולצידם סרטים של במאים יפנים פחות מוכרים בישראל, חלקם מציגים כבר בשנית במסגרת הפסטיבל, אשר מספקים נקודות מבט שונות ופועלים בתוך הז'אנרים השונים של הקולנוע היפני העכשווי. הרחק מהבעיות שהעסיקו את ישראל והמזרח התיכון בשנה האחרונה ובוודאי בחודשים האחרונים, יפן מתמודדת לאורך שנים עם בעיות מסוג שונה: אוכלוסיה מזדקנת, קצב ילודה מהנמוכים בעולם, שמרנות חברתית ומגדרית, וגם שגרה של אסונות טבע.

הבמאית נאוקו אוגיגאמי בוחנת בסרטה "גלים" את התפקיד המסורתי של נשים בחברה היפנית השמרנית, ומבטאת את התסכול שהיא חשה גם מאחורי המצלמה כבמאית בתעשיית הקולנוע היפנית באמצעות גיבורה המתמודדת עם בעל שנטש אותה ואת בנם המתבגר לאחר אסון הצונאמי ב-2011 ושנים לאחר מכן צץ מחדש עם ציפייה שתטפל בו בחוליו. הבמאי דיישי מצ'ונאגה בסרטו מלא החן והאהבה "אגואיסט" מתבונן בביקורתיות על השמרנות של החברה היפנית מכיוון אחר. הסרט, שמתחיל בסיפור אהבה בין שני גברים, מתפתח ליחס המיוחד שנוצר בין אחד מהם לבין אמו של בן זוגו, כאשר שניהם מוצאים שפה משותפת של תמיכה וחמלה.סרטו של קיי ציקאורה "היעדרות" - שסרטו הקודם "זהות זרה" הוצג ב"אקי-נו" 2019 והופץ בישראל – מביט על קשיי הגיל השלישי ויחסה של החברה לאוכלוסיה המזדקנת דרך סיפור על בן שמתמודד עם אביו השוקע לדמנציה ויחסו כלפיו לאחר שנטש את המשפחה למשך שנים.

הקשיים של הגיל השלישי ביפן – מדינה שכמעט 30% מאוכלוסייתה הנה מעל גיל 65 – ניבטים גם בסרטים נוספים בפסטיבל העוסקים מחד בחרדה של ההורים לעתיד ילדיהם ומאידך בדאגה של הדור השני להוריהם המזדקנים. בקומדיה "טופו טקאנו", טטסו, טופו-מאסטר מזדקן שיחד עם בתו משקיע את מרב יומו בהכנה קפדנית ויומיומית של טופו בחנות הקטנה שלהם, עסוק בעיקר בדאגה לעתידה של בתו לאחר לכתו ומחפש לה בקדחתנות זיווג מתאים. הסרט מתרחש במחוז הירושימה ומוראות העבר מהדהדים בקרב הדור המבוגר באזור.

גם בסרטו של ריוטרו נינומיה – שסרטו הקודם הוצג בפסטיבל אקי-נו ("להזיע את הדברים הקטנים") – הדאגה לעתיד משחקת תפקיד. בסרטו "לחלום בין לבין", סגן מנהל בבית ספר לקראת יציאה לפנסיה מתחיל לסבול מאלצהיימר ובוחן מחדש את אורח חייו המונוטוני ואת מערכת יחסיו המנוכרת עם אשתו ובתו השקועה בנייד כל היום.

תעשיית הקולנוע של יפן היא אחת מהגדולות בעולם: מספר הסרטים המופקים מדי שנה (כ-500) ומספר הכרטיסים הנמכרים מדי שנה (מעל 100 מיליון מדי שנה), ממקמים אותה בין חמשת התעשיות הבולטות. לצד סרטי האנימה, הסמוראי, היאקוזה והאימה – היו אלו הדרמות המשפחתיות שהפכו לז'אנר הבולט שיצא מיפן אל השוק הבינלאומי, והצליחו לזכות הן באהדת צופים ברחבי העולם והן לקטוף פרסים בפסטיבלים בולטים.

נדמה שהקולנוע היפני הצליח להמציא מחדש את הדרמה הזו, לשכלל ולדייק את מאפייניה ולהכיר לעולם כמה במאים חדשים ויצירות מופת. ועדיין בפסטיבל השנה שעיקרו מז'אנר הדרמות המשפחתיות, יהיה ייצוג גם לקולנוע היפני הסמוראי עם סרטו של אחד מהבמאים הותיקים והפורים ביותר ביפן – שבאמתחתו כבר עשרות סרטים כבמאי וכשחקן - טקאשי קיטאנו. בסרטו החדש "קובי" שהוצג גם הוא בבכורה בפסטיבל קאן האחרון, הוא מתאר את המאבק העקוב מדם במאה ה-16 בין אצילים יפנים על שלטון ואיחוד המדינה. קיטאנו עושה זאת בדרכו החד פעמית, ולוקח את ז'אנר הסמוראים אל הקצה, עם קצב מסחרר ואלימות מסוגננת ונדיבה בדמים.

הקולנוע היפני נשען על מסורת קולנועית מפוארת של מעל 120 שנים ובפסטיבל השנה יוצג גם העותק המחודש לסרטו של שינג'י סומאי "עוברים". הסרט זכה בפרס סרט הרסטורציה הטוב ביותר בפסטיבל ונציה האחרון ומתאר את מאבקה של רנקו בת ה-12 מול שינוי הכללים בתא המשפחתי לאחר שהוריה החליטו להיפרד. עם כל המחוייבות והעמידה על המתחים החברתיים והערכיים, הקולנוע היפני ממשיך להציע חגיגה של יופי הפועל על החושים, דרך הצילום בנופים משתנים ומרהיבים, בקולינריה הנוכחת בכל סרט ובמבט הסבלני כלפי הלכות ומנהגים הייחודיים למדינת האיים.

לכל הפרטים ולהזמנת כרטיסים >> לחצו כאן