חדשות קולנוע וסרטים

פסטיבל קאן: 25 שנה ל"מהיר ועצבני" וכיתת אומן עם פיטר ג'קסון

14/5/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

מבקר האתר רון פוגל שב לדווח מפסטיבל הקולנוע החשוב בעולם, בדיווח הראשון: סרט הפתיחה "הנשיקה החשמלית" והסרט היפני "הערות מנאגי", כיתת אומן עם הבמאי האגדי של "שר הטבעות" שקיבל פרס מפעל חיים והנאום המרגש של וין דיזל

בשעה טובה אני בפסטיבל הקולנוע בקאן בפעם העשירית. התחלתי אי שם ב-2016 ומאז לא פספסתי אף שנה מעבר לקורונה שבגללה הפסטיבל בוטל ב-2020. השנה גם מצטרף אליי עורך האתר אלעד שלו והוא יעשה את צעדיו הראשונים בפסטיבל. יום לפני הפסטיבל כשעוד העיר שקטה ורגועה אני לוקח את תג העיתונאי שלי שבלעדיו אי אפשר להיכנס למתחמי הפסטיבל. בשנים האחרונות אני מקבל תג מיוחד להקרנות סרטים שמאפשר לי לראות אותם בבקרים בלי להזמין אליהם כרטיסים (מערכת הזמנת הכרטיסים נפתחת מוקדם בבוקר ואם נכנסת דקה אחרי הפתיחה רוב הסיכויים שאין כבר כרטיסים לכלום!).

ביום הפתיחה אני מתחיל בצפייה בסרט הפתיחה, קומדיה צרפתית חביבה מינוס בשם "הנשיקה החשמלית" על בחורה שחיה ביריד בשולי פריז לפני מאה שנה ומתאהבת בצייר מתוסכל שחושב שהיא מדיום שתעזור לו לתקשר עם חברתו שנפטרה. נשמע מבולבל? לא טעיתם. אני כבר הפסקתי לנסות להבין מי בוחר בקאן את סרטי הפתיחה, שהם אולי מגניבים במקרה הטוב ומשעממים במקרה הרע.

אחרי סיור היכרות בעיר לעורך אתר, אני ממהר למסיבת העיתונאים עם שופטי התחרות הראשית בראשות פארק צ׳אן ווק המאסטר הקוריאני ("שבעה צעדים"). בין השופטים דמי מור וסטלן סקרסגארד וגם הבמאית הבלגית לאורה ונדל, שלפני חמש שנים הענקתי לה בפסטיבל את פרס ארגון המבקרים הבינלאומי לסרטה "מגרש משחקים".

התסריטאי הקבוע של קן לואץ' פול לאוורטי כהרגלו חייב לדבר פוליטיקה, לטנף על ישראל ולציין את המלחמה בעזה וגם לציין כי על פוסטר התחרות השנה מופיעה סוזן סרנדון שלטעמו אין הצדקה לכך שהוקיעו אותה בגלל דעותיה האנטי-ישראליות. אני ממשיך לטקס הפתיחה שבו הבמאי פיטר ג'קסון מקבל פרס דקל הזהב על מפעל חיים. "מאוד מוזר לי לקבל את הפרס הזה, אני הרי לא עושה סרטים שמתאימים לקאן", מודה ג'קסון.

אני מתחיל את היום השני של הפסטיבל בסרט היפני "הערות מנאגי" על עיירה קטנה ביפן שבה על פניו לא קורה דבר ובעצם הרגשות גועשים מתחת לפני הקרקע. אדריכלית מגיעה לבקר את אחותו של הגרוש שלה (ואולי בכלל המאהבת הסודית שלה) ונסחפת לתוך שלל עלילות שזורמות הכי לאט שאפשר. אהבה בין שני נערים, פיסול שאולי הוא משל ואולי לא וגם מערכת כריזה מקומית שמדווחת על ניסויים במתקן צבאי קרוב. מיועד לבעלי סבלנות ברזל וממש לא לכל אחד. ראיינתי לפני שנה בפסטיבל את הבמאי קוג'י פוקאדה על סרטו "אהבה במשפט" ויש לו נטייה לעתים לגלוש לסוריאליזם לא ברור. אני ממהר לכיתת אומן עם פיטר ג'קסון הנהדר, שאני מעריץ עוד מימי סרטי האימה המוגזמים שלו בניו זילנד הרחוקה. בשעה וחצי הצליח האיש הענק והצנוע הזה לכשף את הקהל כשהוא מספר על איך הפסטיבל שינה את חייו אחרי שהגיע אליו עם סרטו הראשון "טעם רע" לפני קרוב ל-40 שנה. "אני זוכר שביום הראשון שלי בקאן הגעתי לבניין הראשי והשומר זרק אותי כי לבשתי מכנסיים קצרים. בכלל לא הבנתי איפה אני נמצא", הוא משחזר.

הוא גם דיבר על הפקת "שר הטבעות" ואמר "בעיניי זה פרויקט חיי, ולא נראה לי שאצליח לחזור על ההצלחה שלו". "לגבי האוסקר שבו זכה הסרט השלישי אמר: "התפתחה אצלי תחושה שהכל יגיע בסרט האחרון, וצדקתי. במהלך הטקס עם כל הזכיות הייתי על גג העולם". הוא מגלה שממש עכשיו הוא עובד על סרט "טין טין" חדש והוא רוצה לעשות רימייק לסרט המלחמה "מפציצי הגשרים" על טייסים בריטים במלחמת העולם השנייה.

אחרי ריאיון עם במאי ושחקני סרט הפתיחה הקליל "הנשיקה החשמלית" שבו מככב גם ז'יל ללוש וקבלת פנים של ישראלי שהוא בעלים של אולפן שעושה בי-מוביז (כולל הסרט האחרון של צ'אק נוריס), אני מגיע להקרנה חגיגית לרגל 25 שנה ל"מהיר ועצבני" הראשון, כשכל הצוות המקורי הגיע לפסטיבל כולל וין דיזל ומישל רודריגז. האירוע רק מתחיל באזור אחת בלילה, דיזל נראה מאושר והקהל יוצא מגדרו. דיזל מספר בנאום מרגש "אני מתפלל שבחיים שלכם יהיה לכם אח כמו פול", מחבק את בתו של ווקר ואומר: "אני יודע שהוא היה מאוד גאה בך". הסרט מחזיק בקושי והיום נראה קצת ארכאי אבל עדיין יש בו אפקט של בידור טהור שלא מתנצל על היותו טראש שמודע לעצמו.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

רלוונטי