Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: דני יוסטון מדבר על פלייאוף

מאת: אלון רוזנבלום

בארץ הוא מוכר יותר כבנו של הבמאי הדגול ג'ון יוסטון וכאחיה של אנג'ליקה יוסטון. הוא הופיע בשוברי קופות כמו "וולברין" ו"התנגשות הטיטנים" אולם כעת, דני יוסטון הפך לחלק מההיסטוריה של הקולנוע הישראלי כאשר נכנס לנעליו של מאמן הכדורסל המיתולוגי רלף קליין בסרטו של ערן ריקליס, "פלייאוף" שעלה בבתי הקולנוע ברחבי הארץ ביום חמישי.

[*]

דני יוסטון (49) הגיע לארץ לביקור חטף של 48 שעות במהלכן כיבד בנוכחותו את הקרנת הבכורה של הסרט בארץ. הסרט, בהפקתם של משה אדרי, לאון אדרי ומיכה שרפשטיין, מגולל את סיפורו של מקס שטולר, מאמן כדורסל ישראלי, שנוסע בתחילת שנות השמונים לגרמניה לאמן שם את הנבחרת הלאומית, למרות היותו ניצול שואה ולמרות התנגדות רבה מצד משפחתו והתקשורת הישראלית באותה תקופה. הסרט מבוסס על אפיזודה בחייו של קליין, שאימן את נבחרת גרמניה בין השנים 1983 – 1987 הצליח להעפיל איתה למשחקים האולימפיים (בפעם הראשונה בתולדות גרמניה) והמשיך לאמן אותם באליפות העולם ובשתי אליפויות אירופה.

יוסטון, גבוה מאוד (מטר תשעים כמעט) רזה וחייכני, יושב נינוח, וכל פעם שהוא מדבר על הסרט, או על קולנוע, ניצוץ של שליחות ניצת בעיניו. כמו ילד מתלהב הוא מספר על ההפקה, על הסרט ובכלל על עולם הקולנוע שאותו הוא כל כך אוהב.

[*]

ליהוקו של יוסטון לתפקיד היה כמעט עניין של מה בכך. המפיקים, שהצליחו לגייס סכום עתק של 25 מיליון שקלים (יש אומרים שזהו הסרט הישראלי היקר ביותר שנעשה אי פעם) רצו להפוך את הסיפור של קליין לסרט בינלאומי, הוליוודי, דובר אנגלית. הם שלחו את התסריט, אותו כתבו דוד אקרמן וגדעון מרון אשר נשוי לבתו של קליין, לסוכנויות שחקנים בהוליווד. "באופן הכי נורמלי, זו אחת הפעמים היחידות שבהן הסוכן שלי עשה עבודה מצוינת" מספר יוסטון כשהוא מחייך מאוזן לאוזן, "הוא קיבל את התסריט וחשב שהוא מתאים לי, שלח לי אותו, קראתי ומייד התאהבתי בתסריט, ראיתי את הסרטים של ערן ריקליס וביקשתי לפגוש אותו. ערן הגיע ללוס אנג'לס, נפגשנו וכמעט מייד שנינו ידענו שהתפקיד שלי. היה לנו חיבור מיידי".

[*]

יוסטון מסביר שהבחירות שלו לתפקידים שונים מגיעים מטעמים שונים, "אני אוהב לעבוד עם אנשים שאני מכבד וסיפורים שאני אוהב, חלק מהתפקידים שאני בוחר מגיעים ממניעים אנוכיים ולא בוגרים כמו למשל כשהופעתי בהתנגשות הטיטנים זה היה כי בתור ילד ראיתי את הסרט המקורי ואני אוהב את המיתולוגיה, אני מכיר את ליאם ניסן, ורייף פיינס וידעתי שזה יהיה כיף, אז הלכתי.

אתה לא צריך להיות סנוב בבחירת התפקידים, אתה צריך גם ליהנות. יש תפקידים כמו ב"פלייאוף", שמתבססים יותר על הדמות, אין שם אפילו אפקט אחד, ואתה יכול להתמודד עם נושאים עמוקים יותר, לעבוד עם אנשים שאתה מכבד ותוך כדי ללמוד דברים על עצמך ועל הנושא בו עוסק הסרט. אני לא אוהב להגביל את עצמי. אני אוהב לגלם נבלים, ואני אוהב לוזרים, הנבלים בשבילי הם יותר מורכבים, מעניינים, מעניין אותי איך הם חושבים, מה העולם הפנימי שלהם. ולוזרים אני אוהב כי הם מנסים להיות נורמלים, אבל הם מחוץ לנורמה, הם לא הגיבור הרגיל. הדמות של סטולר היא דמות שמשהו מהעבר שלו רודף אחריו. הסרט לא מתעסק בלנצח משחק זה או אחר, אלא הוא יותר על הדרך שהוא עובר".

[*]

יוסטון החל לעשות תחקיר מעמיק על חייו של רלף קליין "מצד אחד הרגשתי שיש עלי אחריות מאוד גדולה, הגישה שלי הייתה כמו של סופר צללים, חשתי את כובד האחריות של גילום הדמות, חשתי את כובד המסע שהיא עוברת, חשתי את כובד השואה, וניסיתי להשתמש בזה בשביל לפתח את הדמות. הדבר המוזר הוא, שככל שניסינו להתרחק מדמותו של קליין, ככה נראה כאילו הנוכחות שלו בהפקה גדלה, ניסינו להתרחק אבל זה לא הצליח, וכשאשתו הגיעה לצילומים, היא הייתה מסתכלת ואומרת שזה בדיוק איך שבעלה התנהג. הדמות של סטולר היא דמות שמשהו מהעבר שלו רודף אחריו. הסרט לא מתעסק בלנצח משחק זה או אחר, אלא הוא יותר על הדרך שהוא עובר".

[*]

ההפקה היקרה, שכללה שחזורים תקופתיים, הורכבה מצוות בינלאומי של שחקנים אמריקאים, צרפתים וגרמנים, מפיקים ישראלים, וצוות טכני שהגיע מגרמניה. "התחושה הייתה קצת מוזרה, אני חושב שהמפיקים הישראלים שהגיעו לגרמניה לעשות את הסרט הזה, נראה לי שחשו קצת מה שרלף הרגיש. צוות גרמני ומפיקים ישראלים שעושים סרט על בחור ישראלי שחוזר לגרמניה. הסרט עוסק בכך שהספורט יכול לאחד בני אדם ואני חושב שזו הוכחה שגם קולנוע יכול לאחד בין בני אדם".