הכישרון של גברת הייסמית' ביקורת סרט

אנטון קורבין, הצלם והבמאי ההולנדי, תמיד ידע ללכוד את הניכור, המלנכוליה והבדידות האנושית באסתטיקה המוקפדת שלו. החל מיופיו השחור-לבן של "קונטרול" עז ההבעה שהביא למסך הגדול את סיפורו של סולן ג'וי דיוויז'ין, וסולנה איאן קרטיס, דרך האווירה האווירתית של המותחן "האמריקאי" עם ג'ורג' קלוני, וכלה במותחן הריגול הפתלתל "איש מבוקש מאוד". קורבין מוכיח פעם אחר פעם שהוא לא רק במאי וידאו-קליפים הלוקח סרטים כפרויקט ויזואלי גרידא, אלא מאסטר של אווירה ומתח פסיכולוגי. הוא גם במאי המסוגל לחקור את נפשם של אמנים כמו שעשה בסרטיו התיעודיים Spirits in the forest על להקת דפש מוד, או בסרט התיעודי Squaring the Circle על מעצב האלבומים האגדי אוברי פאוול. הבחירה בו לבימוי סרט החוקר את דמותה האפלה והמורכבת של סופרת המתח האגדית פטרישה הייסמית' בהחלט נבונה. קורבין מבין משהו עמוק במבנה הנפשי של אמנים שחיים בצללים, ומצליח להפוך את הייסמית' - דמות קשה, מנותקת ומלאת סתירות - לנושא מושלם עבור העדשה האלגנטית שלו.עלילת "הכישרון של גברת הייסמית'" מתחקה אחר שלב מאוחר ופחות סוער בחייה של המחברת הנודעת, כאשר היא פורשת לאחוזה מבודדת בשווייץ במטרה לכתוב את הרומן הבא שלה. השקט והשלווה נקטעים במהרה כאשר אל ביתה מגיע נציג צעיר כריזמטי בשם אדוארד רידג'וויי, נציג סוכנות ההוצאה לאור שלה. הוא מציג את עצמו כמעריץ מושבע ונלהב של יצירותיה, שנשלח למשימה להחתים אותה על כתיבת ספר חדש. מפגש זה הופך תוך זמן קצר למשחק מוחות פסיכולוגי סוחף ורב-שכבות, שבו הגבולות בין מציאות לבדייה, בין היוצר ליצירתו, ובין מניע תמים למזימה רצחנית מתחילים להיטשטש ולהיעלם כליל ברשת הדוקה של חשדות, מניפולציות ומתח גובר. אחת המעלות המרתקות ביותר בסרט היא הדרך שבה הוא עוסק בנושא התעתוע. ככל שהעלילה מתקדמת, הצופה נדרש לתהות האם אדוארד רידג'וויי הינו אדם בשר ודם שמנסה לנצל את הסופרת, או שמא הוא אינו אלא פרי דמיונה של הייסמית' החולנית והבודדה, המעצבת בדמותו סוג של טום ריפלי מודרני - הגיבור האגדי והאכזרי מספריה. קורבין מעצב את התעתוע הזה בכישרון רב, תוך שימוש בזוויות צילום יוצאות דופן, תאורה אקספרסיוניסטית ניגודית, ועריכה שמערערת את תחושת הזמן והמקום. התוצאה היא חוויה קולנועית שבה הקהל מובל בתוך מבוך פסיכולוגי מפותל, ומאבד יחד עם גיבורת הסרט את האחיזה היציבה במציאות.הלן מירן מגישה כאן עבודת משחק מופלאה ומכשפת, המזכירה לכולנו מדוע היא נחשבת לאחת משחקניות הקולנוע הגדולות והחשובות בדורנו. מירן נכנסת בטבעיות מוחלטת לנעליה של פטרישה הייסמית' - אישה חריפה, צינית, מלאת מרירות אך גם פגיעות עמוקה. מירן מעניקה לדמות נפח יוצא דופן, עם מבטים חודרים, עמידה תקיפה ויכולת מדהימה לעבור תוך שבריר שנייה מזעם קר לרוך מלנכולי. זוהי אינה הצגה סטריאוטיפית של אמנית זקנה וסוררת, אלא פורטרט מורכב, חי ומטלטל של אישה שמתמודדת עם השדים הפנימיים שלה ועם היצירה שרודפת אותה, ומירן נושאת את הסרט כולו על כתפיה בברק ובסמכותיות שאין שניות להן. לצד מירן, אלדן ארנרייך ואוליביה קוק מציגים משחק משובח ומדויק להפליא. ארנרייך, בתפקיד אדוארד, מצליח להלך על חבל דק ומסעיר בין קסם אישי רב לבין איום סמוי, ומפגין כימיה קולנועית מחשמלת בדיאלוגים הסוערים מול מירן. קוק, בתפקיד משנה חכם ומלא רוך, כמושא אהבתו מוסיפה רובד נוסף של עומק ומורכבות למערך הכוחות הדרמטי. הבימוי האלגנטי של קורבין לא היה מצליח להפוך את הסרט לראוי ללא ג'ואנה מארי-סמית' שכתבה תסריט חד כתער ועשיר בדיאלוגים מבריקים. מארי-סמית' מצליחה לחקור את אופיה המסוגר של הייסמית בזכות סיפור פיקטיבי לחלוטין שלא קרה במציאות, כפי שהסופרת הנודעת טוותה את רשת הקורים עבור גיבורי ספריה. כל אלה עטופים בהפקה אלגנטית ומרהיבה עין, הכוללת עיצוב אמנותי מוקפד עד הפרט האחרון וצילום מרהיב של הצלם האירי המוערך רובי ראיין, הידוע בחיבתו לצילום בפילם קלאסי ("מסכנים שכאלה", "סיפור נישואים"). הבחירה לצלם בפורמט פילם 35 מ"מ מעניקה לסרט מרקם מחוספס, צבעים רוויים ואווירה חמה ואנלוגית המתאימה במדויק לא רק לתקופה של שנות ה-90 בה מתרחש הסרט אלא גם לאווירה של קלאסיקה הוליוודית מפעם.עם זאת, יש בסרט כמה פגמים בולטים שמונעים ממנו להפוך לקלאסיקה מושלמת. הקצב של העלילה איטי ומיושן, כזה המתרפק על דרמות המתח התיאטרליות של המאה הקודמת ולעיתים יש תחושה שחסרה לסרט תנופה. בנוסף, חלק מהתפניות העלילתיות וההתפתחויות מרגישות צפויות מדי עבור חובבי ז'אנר שצפו במותחנים פסיכולוגיים מסוג זה לא פעם ולא פעמיים. הסרט נוטה להתבוסס בהנאה יתרה על דיאלוגים פילוסופיים על היצירה, על חשבון הדרמה או גורם הפתעה. הסגנון של קורבין כבמאי הוא תמיד מרוחק ואקדמי. הוא תמיד היה במאי שנזהר מסערת רגשות אמיתית, ולכן גם הסרט הנוכחי מרגיש לעיתים מנוכר, כזה שמעדיף חקירת דמות ואסתטיקה על פני דרמה."הכישרון של גברת הייסמית'" הוא דרמת מתח אלגנטית וחכמה שמציעה חוויה עשירה לחובבי הקולנוע האיכותי, למעריצי פטרישה הייסמית' ולכל מי שרוצה ליהנות ממפגן משחק פנומנלי של הלן מירן ואלדן ארנרייך. הסרט מומלץ בחום למי שמעריך אווירה, אסתטיקה ותסריט החוקר נפש של אמן מיוסר כי משחקי המוחות הפסיכולוגיים ומעשיית הפשע הם צפויים למדי. מי שמחפש מותחן קצבי, גדוש באקשן, טוויסטים מהירים וסצינות אלימות מקפיצות - ימצא את עצמו מתוסכל כי איפוק ואורך נשימה נזקקים כאן. זהו סרט שלוחש את המתח שלו בשקט עוקצני מתוך השפתיים הסדוקות של הגיבורה שלו, במקום לצעוק אותו.