אם יש לבמאי סטיבן דלדרי כשרון ייחודי זה לבחור פרויקטים שיש להם סיכוי טוב מאוד לסיים עם מועמדות לאוסקר. "בילי אליוט", "השעות" ו-"נער הקריאה" זיכו אותו במועמדות בפרס הבימוי. גם סרטו הרביעי, "קרוב להפליא ורועש להחריד" זכה להערכה אבל לא זיכה אותו במועמדות המיוחלת. האם סרטו החמישי במספר - "טראש" - יספק עבורו את המועמדות לאוסקר ואולי גם זכיה? אני בספק גדול. גם אם הוא לא התכוון לכך, "טראש" מזכיר יותר מדי את הלהיט זוכה פרס האוסקר של דני בויל, "נער החידות ממומביי". לעומת הסרט הבריטי הקצבי והסוחף המתרחש בשכונות העוני של מומביי. הקופרודוקציה הבריטית/ברזילאית/אמריקאית המתרחשת בשכונות העוני של ברזיל סובלת מבעיות רציניות של קצב.הקהל הבינלאומי המבוגר הוא כנראה קהל היעד המושלם לסרט "טראש". ברזיל נראית עבורו כמדינה צבעונית במיוחד והעיר ריו דה ז'נרו שבה מתרחש הסרט, היא עיר שכול אחד היה רוצה לבקר בה מתישהו. יותר זול וקל לרכוש כרטיס לסרט מאשר לעלות על המטוס לטיסה של כמה שעות ארוכות במיוחד. "טראש" מזכיר צפייה בתוכנית תיירות רדודה בערוץ החיים הטובים. הסרט מאמץ בחום רב את הסטריאוטיפים של השחיתות הפוליטית והמשטרתית בברזיל, הילדים ההומלסים העובדים בזבל, וכמובן את המוסיקה המקומית. מי האנשים שעוזרים לילדים המסכנים? צמד מסיונרים אמריקאי לבן (מרטין שין ורוני מרה), כמובן, החיים איתם בשכונת הפחונים בה הם מתגוררים.
פרסומת
ריצ'רד קרטיס שההתמחות שלו היא כתיבת קומדיות רומנטיות מצליחות - "ארבע חתונות ולוויה אחת", "נוטינג היל", "מר בין" ו-"סוס מלחמה" - מבשל לצופים תסריט צפוי, בנאלי ונטול תחכום או היגיון עלילתי. סוג של פנטסיה שקל מאוד למכור לאירופאים, האמריקאים וגם הישראלים שיגיעו לאולמות הקולנוע להנות מסיפורם של שלושת ילדי רחוב העובדים במזבלה העירונית וארנק שמכיל מפתח סודי יוביל אותם לתסבוכת מול פוליטיקאי מושחת ובלש משטרה אלים ורצחני שהחוק והסדר אינם עומדים בראש סדר העדיפויות שלו. שלושת הצעירים, בלי שהתכוונו לכך, עתידים לחשוף את השחיתות ולנצח את הרעים.דלדרי הוא לא במאי ריאליסטי ולכן המציאות של העוני והעליבות שהוא מייצר היא הוליוודית: היא צבעונית, פוטוגנית ולא ממש מטרידה את העין. העריכה המסורבלת ונטולת הקצב של הסרט מעיקה גם כן, כי לכאורה יש ניסיון ליצור סרט סוחף אבל הקצב שלו פשוט תקוע במקום. שלושת הילדים החביבים רפאל, גראדו ועכברוש הם אולי ילדי רחוב בסרט אבל הם לא מרגישים כאילו הם באמת הגיעו משם. הם משחקים היטב אבל הם גם מתוקים וחמודים יתר על המידה, רחוקים שנות אור מהילדים ב"גונבי האופניים" או "16 מתוק". כמו העריכה, המשחק, התסריט והבימוי, "טראש" בעיקר רוצה להיות הדבר הגדול הבא אבל הוא ממש לא.
"טראש" מיועד להיות מוצר צריכה מבדר לקהל מערבי, מותחן קליל ולא מכביד שיתן את התחושה שהצופים רואים סרט חשוב על נושא רציני, אבל לא תהיה לו בעיה אח"כ לשבת בבית קפה ולקשקש על "איזה ילדים חמודים, איזו שחיתות איומה יש בברזיל (כאילו ישראל לא יותר גרועה) וכמובן הפסקול הברזילאי המקסים". שבוע לאחר מכן הצופים ישכחו מהסרט השולי הזה לחלוטין. כשיהיה סרט תיעודי מעיק וקשה באחד מהערוצים התיעודיים על ילדים אמיתיים שחיים ברחובות של ברזיל אותם צופים יזפזפו לריאלטי נבוב בערוץ 2 כי מי באמת רוצה לראות סרט כואב ואכזרי באמת על המציאות בברזיל?
שונא ת''סרט הזה.
גרוע כל כך שבא לי להקיא!
ממש לא מומלץ לאף אחד. אל תעשו טעות ותבזבזו שנייה על הסרט הזה.
זה כל כך גרוע שראיתי במחשב כי אמרו לי לא להוציא על זה אפילו שקל!
השבוע יצא סקר האומר שישראל נמצאת במקום 11 במדד האושר . עם כל הקושי בחיים היום יומיים שלנו עדיין אנו כמעט בעשיריה הפותחת . אם מישהו לא מאמין לזה ומה שקורה מזרחית, דרומית וצפונית מאיתנו לא מספיק לו שישקיע שעתיים ויבין עד כמה השחיתות יכלה להיות אקוטית . אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון , אז זה כבר הסרט השלישי שאני רואה על החיים הקשים בברזיל ואם נשתמש בכותרת של הסרט אז החיים בזבל .זה אמור להיות "רק" סרט קולנוע אבל אני לא ממש בטוח שהוא רחוק מהמציאות . נקווה שיהיה להם גם סוף טוב כמו בסרט .
סרט נחמד להעביר את הזמן לא יותר. מצד אחד יש לנו את הפוליטיקאי המושחת ואת המשטרה שמשתפת איתו פעולה ומצד שני ילדים שחיים בזבל ובידם המפתח לשינוי פני החברה, לא משהו שלא ראינו כבר.
שלח/י
רוני מארה
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות