הבמאי פרנסיס פורד קופולה הוא אחד מהנציגים הבולטים של מה שמכונה "הוליווד החדשה", יוצרים צעירים שבסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 פרצו למסך הגדול והעדיפו אמנותיות על מסחריות ואיכות על כמות. במשך כמעט עשור היו אלו הבמאים שקבעו את מה שיקרה על הסט ולא האולפנים שנאבקו בקשיים כלכליים והיו נואשים לחפש פתרונות למשבר שעבר על הקולנוע האמריקאי.כמו אלטמן, מאליק, סקורסזה ואחרים ב"ניו הוליווד", יצר קופולה בשנים אלו סרטים נפלאים, סרטים שהתאפיינו בנרטיבים אופראיים ובגרנדיוזיות. שני החלקים הראשונים של "הסנדק" נחשבים עד היום לבין טובי הסרטים בכל הזמנים ובעיניי "אפוקליפסה עכשיו" הוא אולי גדול סרטי המלחמה בכל הזמנים (והוא בכלל סרט אנטי-מלחמתי), שכולל כמה מהסצנות המפעימות בתולדות הקולנוע כמו מתקפת המסוקים עם שחר, סצנת הלילה בגשר וסצנת מופע החשפניות בפני החיילים.
פרסומת
קופולה, שהלך עם האמת שלו והשקיע מכספו ביצירותיו, התרסק כלכלית בסרט "אחד מהלב" משנת 1982, לא הצליח לשחזר את שיאיו משנות השבעים ובעצם הודיע על פרישה לפני כמעט עשור. הוא חזר כדי להגשים את פרויקט חייו - הסרט "מגלופוליס" אותו חלם לביים כבר לפני 4 עשורים. לצורך הסרט השקיע קופולה למעלה ממאה מיליון דולר מהונו הפרטי לאחר שמכר את היקב המפורסם שלו. האם הסרט אכן שווה את ההשקעה?ב"רומא החדשה", שנראית כשילוב בין ניו יורק לרומא העתיקה, אדריכל ידוע (אדם דרייבר בהופעה סבירה) מעוניין לברוא את עיר העתיד בעזרת חומר מסתורי בשם "מגלון" עליו זכה בפרס נובל. אותו אדריכל שמתאבל על מות אשתו יכול גם לשלוט בזמן באמצעות חומר זה. האדריכל מתאהב בבתו של ראש העיר (נטלי עמנואל בהופעה מעצבנת). ראש העיר מצידו(ג'יאנקרלו אספוזיטו הנפלא, "שובר שורות") נאבק בבנקאי עשיר ומושחת (ג'ון וויט), שבעצמו מסובך בענייני שליטה למול המאהבת שלו וקרובי משפחתו.
סרטים עתידניים אינם שטים בחלל הריק וגם אם הם מהווים משל, הם חייבים להתייחס באופן קוהרנטי למציאות עכשווית או כזאת שהתרחשה בעבר. סרט עתידני מהלך לעיתים קרובות על קרח דק ויוצריו חייבים להיזהר פן המציאות שיציגו ויבראו תיראה לצופה כמגוחכת. מעבר לבליל הרעיונות שמציג קופולה הוא גם מתעסק בנושא השליטה בזמן שתמיד בעייתי ואינו מספק לו צידוק עלילתי הולם. בניגוד לסרט עתידני מופתי כמו "בלייד ראנר", שהוא בעצם פילם-נואר עתידי "מגלופוליס" לוקה בזחיחות ובחשיבות יתר פומפוזית והסרט קורס לתוך עצמו והופך לעיי חורבות מפוארים.העיסוק של הסרט בחברה האמריקאית של ימינו וחששו הברור של הבמאי מהידרדרות לשלטון דיקטטורי ומהתמוטטות העיר האמריקאית המודרנית יכול היה להיות מעניין אם קופולה היה מוותר על לא מעט עלילות משנה ומספר סיפור על אהבה טרגית או על חלומות שהגיבור יעשה הכל כדי להגשימם, אלא שבבליל הנרטיבים ובאורכו המופרך של הסרט הכל הופך לעיסה בלתי ברורה ואפילו משעממת. פרנסיס פורד קופולה יישאר אחד הבמאים האמריקאים הגדולים בכל הזמנים, גם אחרי שסרטו החדש (והאחרון ככל הנראה) יישכח, פרויקט שאפתני שכגודל הציפייה ממנו כך גודל האכזבה.