דודג'ר: ביקורת עונה 2

בעונה הראשונה של הסדרה "דודג'ר" המשודרת בדיסני+ פגשו הצופים את הדמויות הצבעוניות שהופיעו לראשונה בספרו של צ'רלס דיקנס, "אוליבר טוויסט". נורברט פייגין (דייויד ת'יוליוס, "עירום") וג'ק דוקינס, הידוע בכינוי "ארטפול דודג'ר" (תומאס סאנגסטר, "גמביט המלכה"). דמויות המשנה בספרו של דיקנס, הפכו לדמויות העיקריות מחוץ לדפי הספר, בחייהם החדשים במושבת העונשין הבריטית, אוסטרליה, אליה הוגלו פושעים כעונש. היחסים הטעונים בין פייגין, הנוכל החלקלק, לג'ק היתום האנאלפבית שמגלה את כישרונו כמנתח על האוניה בשירותו בצי, היו במוקד העונה הראשונה. אלו יחסים דמויי אב-בן, המלאים מתחים ורצופים בדרמות. סיפור האהבה בין ליידי בל (מיה מיטשל, "משפחת פוסטר"), בתו של המושל (דמיאן גארבי), לבין ג'ק, שהציל את חייה בביצוע ניתוח מסובך וחדשני, הוסיפו לסדרה ממד נוסף. שיטת המעמדות הנוקשה באנגליה נשמרת גם בעולם החדש, ויחסים בין פושע לשעבר בן המעמד הנמוך, לבין בת אצולה, אינם מתקבלים בעין יפה, בלשון המעטה. העונה הנוכחית נפתחת כאשר ג'ק, הנידון למוות על רצח שלא ביצע, מובל לגרדום. בל הנסערת רצה לשם, בטוחה שאהובה מת, רק על מנת לגלות שאיש אחר הוא זה שנתלה. ג'ק חמק שוב ממוות בטוח. זהו הנושא המרכזי של העונה הנוכחית. ג'ק הוא "דודג'ר", כלומר חמקן. הוא ופייגין עסוקים בהתחמקות מתמדת ממלאך המוות, ונחלצים בעור שיניהם מכל מי שמנסה לתפוס ולהרוג אותם. הצלת אנשים ממוות בטוח היא גם מלאכתו של הרופא המנתח ג'ק, ושל בל, הלומדת רפואה בכוחות עצמה, ומגלה כישרון גדול בתחום. גם בעונה הזאת, תיאורים גרפיים במיוחד של ניתוחים מדממים, קטיעת איברים והליכים רפואיים בני הזמן, לא נחסכים מהצופים. גם ההתקדמות במדע הרפואה מוצגת כאן, לצד כמה מקרים רפואיים שנראים יותר בדיוניים. המחוות לספרים ולדמויות הססגוניות והאלמותיות של דיקנס נוכחות מאוד גם בעונה הזאת. כך למשל, מזימתו של פייגין היא למכור אדמה לא קיימת במרכז היבשת, שהוא מתאר אותה כגן עדן פורח, לבני האצולה השנואים. זהו קו עלילה מרכזי בספרו של דיקנס "מרטין צ'אזלוויט", שם "גן העדן" מתגלה כגיהינום עבור מי שמגיע אליו. אולי זוהי גם אמירה לגבי העולם החדש אליו הגיעו הפושעים, שמתגלה כגיהינום לא פחות מאנגליה אותה השאירו מאחור. אוריה היפ (בנדיקט הרדי), הנבל המרכזי בספרו האוטוביוגרפי ביותר של דיקנס, "דייויד קופרפילד", מופיע כאן כנציג של חברת הודו המזרחית, המכשיר העיקרי של האימפריאליזם הבריטי. היפ מוצג כנבל דוחה ומסוכן אף יותר מהתיאור שלו בספרו של דיקנס. הדחייה מדמותו נקשרת לאירוע רפואי, שנראה שנרקח מדמיונם הקודח של היוצרים. הדמויות הילידיות בסדרה, לעומת זאת, מוצגות באור אוהד, גם כאשר הן חלק מחבורת הפושעים של פייגין. אחד מהם, למשל, הוא ממציא גאון של טכנולוגיות רפואיות מצילות חיים. הוא מגיב לידיעה על מכירת הקרקע בהערה צינית על כך שהלבנים לא צריכים יותר אדמה, מלבד זו שגנבו מהילידים. למי מותר לגנוב ממי והאם לפעמים גניבה היא דרך לתקן עוול היסטורי? זאת אחת השאלות שמעלה הסדרה. נוסף לדיקנס, גם "רומיאו ויוליה", מחזהו הנודע של שייקספיר על זוג האוהבים הטרגי, מקבל מקום של כבוד. בין היתר, כאשר זוג הנוכלים שעובדים בשירותו של פייגין, מתחזים לשחקנים שמגלמים את צמד האוהבים בסצנה מצחיקה במיוחד. גם סיפור האהבה בין ג'ק לבל, הנאהבים הנרדפים, הוא סוג של סיפור "רומיאו ויוליה". בפרק האחרון של העונה, יש עוד מחווה שנונה למחזה. בעונה הזאת, נוסף גם סיפור של רוצח סדרתי. הבלש מלונדון, המפקח בוקסר (לוק ברייסי), חוקר את הרצח, ובדרך גם מתאהב בליידי בל. זהו עוד ממד עלילתי, בצד העלילות הרבות והמפותלות של הסדרה. אחותה של בל, פאני (לוסי-רוז לאונרד), שהייתה בעונה הראשונה סייד-קיק קומי, מקבלת כאן תפקיד מרכזי יותר ומגלה את ייעודה הלא שגרתי. מחווה לסרט הרומנטי "רוח רפאים" הופכת למשהו שונה לגמרי באחת מעלילות המשנה שבה מעורבת האחות הכמהה לאהבה רומנטית. מוזיקה עכשווית מלווה את ההתרחשויות בסדרה, לפעמים כליווי קצבי ולעיתים כהערה אירונית על המתרחש. כך למשל, שירה של ברוק פרייזר "There's Something in the Water" בא אחרי גילוי הסיבה למגפה קטלנית. סצנת נשף מסכות, בדומה לעונה האחרונה של "ברידג'רטון", מלווה בלהיט של סיה "Cheap Thrills" המבוצע גם על ידי התזמורת בנשף. הטון של הסדרה נע בין המוגזם, הקומי והגרוטסקי, לבין סצנות מרגשות שבהן נגלות אמיתות על משפחה וחברות. היא מסתיימת בקריצה לצופים לגבי גורלה של אחת הדמויות. גם ההתרחשויות הנוראיות והמדממות ביותר מקבלות טוויסט אירוני ברוח של הסדרה הייחודית הזאת.

דודג'ר: ביקורת עונה 2 The Artful Dodger חדש 2026

ויקינגים: ביקורת עונת הסיום Viknigs 2021

"סדרה של צרות": ביקורת סדרה A Series of Unfortunate Events 2017