אני לא שם

סרט של סינמטקים.להתרווח ולהינות מ- 135 דקות של מי הוא בוב דילן האמיתי ומי הוא המומצא.סיפור הביוגרפיה שלו דרך דמויות אחרות שמייצגות את התוכן של השירים שכתב,את האידיולגיות שבהן האמין,ועל יצירת סטריאוטיפים ומודל לחיקוי לאורך עשרות שנים,כשאמריקה היא נושא מרכזי.הפסקול נפלא.

איך אוכלים סרט כזה??? בלי עלילה. אלא אוסף אפיזודות. אמנם הית זכרונו לברכה נהדר וכל השאר גם. אם לא קייט בלנשט לא הייתי הולך. אז נכון יש ויזואליות מענינת וסמליות וכל הבלה בלה בלה הזה. אבל זה סרט של שעתיים והוא לא ממש תופס את העיניים כל הזמן כי כל שניה זה משהו חדש. אז זה לא לעקוב אלא לראות המון דברים ברצף. וסליחה על הקלישאה: מבולבלים, גם אנחנו. אם אתם מחפשים בידור טוב יש עכשיו המון סרטי איכות בקולנוע. ואגב המספר שדירגתי הוא את הבידור לא את האמנות את זה תשאירו למבקרים.

אל תעזו ללכת. יש יותר מידי סיפורים ואין שום דבר שמתמשך יותר מכמה דקות ,בקיצור אין עלילה . היו שירים יפים אז הרגשתי כאילו אני רואה וידיאוקליפ ארוך ומתמשך. תגידו לעצמכם: אני לא שם מזל שהיה נוח לישון בקולנוע .

מייגע. ואו, אני מתה על המוסיקה של בוב דילן וכל כך התייסרתי בסרט הזה. את השירים הרבים לא הוא שר והעלילה קשה מאוד לעיכול. יותר מידי אומנותי, ארוך ומופשט. כן, מבחינה אומנותית זוהי יצירת מופת, אבל זה לא אומר שזה מהנה...

סרט מ-ש-ע-מ-ם. אני נרדמתי