אני חלק משינוי שעובר על מרוקו, צעירים שמרגישים חופשיים לדבר על הכל

לציון חתימת ההסכם לשיתוף פעולה בין ישראל למרוקו, מגיש פסטיבל הסרטים בחיפה שמתקיים בימים אלה מחווה לקולנוע של מרוקו, קולנוע צעיר יחסית שמתקדם ומתפתח במהירות וכבר תופס מקום של כבוד בקולנוע של העולם הערבי. המחווה כוללת אירוח משלחת יוצרים ממרוקו ביניהם נביל עיוש ("נסיך הרחוב", "סוסיו של אלוהים") והקרנת מבחר סרטים של נשים יוצרות, שמתמקדים במעמדה של האישה בחברה מסורתית, ביחסים בין המינים ובשאיפה לחופש ושינוי. נפגשתי עם שתיים מהנשים האלה, הבמאית ליילה מרקשי ומבקרת הקולנוע יסמין בנקירן, מבקרת בכירה באיגוד המבקרים במרוקו.

אני וגם הקוראים שלי בעצם לא יודעים הרבה על קולנוע מרוקאי. תוכלו לפרט קצת על תעשיית הסרטים במרוקו?

יסמין: "זוהי תעשייה יחסית צעירה שפעילה בעצם משנת 1956. רוב המימון מגיע מהממשלה. כשיש מעט מאוד קולנוע עצמאי ונטול מימון ממשלתי".

ליילה: "יש גם הרבה קופרודוקציות בין מרוקו למדינות אחרות ובמיוחד צרפת, גם בשל העובדה שסרטים מרוקאים רבים נעשים בצרפתית. לאחרונה יש גם הרבה עזרה מארצות ערב ומפסטיבלים כמו פסטיבל הים האדום".

איך זה להיות במאית קולנוע במרוקו?

ליילה: "כמו בכל העולם אנחנו במיעוט. לאחרונה רואים יותר ויותר יוצרות. להיות במאית על הסט ולא משנה אם זה במרוקו או בכל מקום אחר, זה קשה. צריך להציג חזות של האדם החזק ביותר בסרט וזה שיודע יותר טוב מכולם. גדלתי בחברה פטריארכלית ומאז שאני זוכרת את עצמי אני נאבקת על מקומי".

[*]

(ליילה מרקשי. צילומים בכתבה: זיו עמר)

ואיך זה להיות מבקרת?

יסמין: "אני די בודדה במערכה. צריך לזכור שמדובר בחברה עם דומיננטיות גברית, גם בתחומי האמנות. אני גם החברה הכי צעירה בארגון המבקרים, ואני מרגישה שאני מייצגת את הדור החדש של התרבות במרוקו. אני בתחילת הקריירה שלי ולא בסיומה."

מעניין אותי לדעת איך הפכת למבקרת קולנוע?

יסמין: "בעברי בכלל לא חשבתי שאהיה מבקרת קולנוע, והנה אני כאן בישראל כחלק ממשלחת גדולה של אנשי קולנוע ממרוקו וזה כמו חלום בשבילי. מאוד אהבתי קולנוע בצעירותי וראיתי הרבה מאוד סרטים, בעיקר מרוקאיים. אחי למד לימודי קולנוע. הוא נפטר ואז החלטתי לכתוב על סרטים ולא רק לצפות בהם. ב-2017 כתבתי מאמר קולנועי וזכיתי בפרס חשוב. המאמר פורסם בעיתון מאוד מפורסם במרוקו, ואז פנה אליי אחד מחברי ארגון מבקרי הקולנוע של מרוקו שאצטרף לארגון. הייתי בחורה אחת ביחד עם 30 גברים מבקרים. שאלתי בהפתעה? 'מה, אין עוד מבקרות קולנוע?' ומסתבר שאני הייתי היחידה."

האם לדעתך הביקורות שלך משפיעות?

יסמין: "במרוקו רבים לא יודעים לקרוא .יצא שאת רוב הראיונות הביקורתיים שלי הענקתי לתקשורת הזרה שמאד התעניינה בדעה של מבקרת מרוקאית על הקולנוע המקומי. אני חייבת לציין שבמרוקו יש נושאים שהממשל מאד לא אוהב שיעסקו בהם, אבל אני לא מרגישה שיש עליי צנזורה. אני כותבת גם רבות בנושאים של הגירה וגם בנושא של הומוסקסואליות שנחשב די טאבו במרוקו. זו המציאות וחשוב לדבר ולהגיב עליה". כיוצרות/מבקרות קולנוע במרוקו אתן חופשיות לעסוק בכל נושא?

ליילה: "זה תלוי. זה מסובך להראות ארוטיקה על המסך, בעיקר סצנות סקס. גם די אסור לעסוק בנושאים שיבקרו את המשטר. בנושאי דת יש יחסית פתיחות".

יסמין: "בהחלט. אין לי קווים אדומים בכלל. אני כותבת על דת ועל זכויות נשים. בעצם על כל נושא. אני כותבת על אמנות ולא על פוליטיקה".

האם מרוקו משתנה לדעתכן?

ליילה: "בתחילת המאה ה-21 הייתה תחושה שקם דור חדש של יוצרים מרוקאים כמו נביל עיוש ונעשו גם סרטים על ידי יוצרות ונדמה היה שהשמים הם הגבול, אבל ההרגשה שלי שהייתה אופטימיות יתר. היום לדעתי יש קצת חזרה לשמרנות".

יסמין: "אני מרגישה שאני מהווה חלק משינוי שעובר על מרוקו. חבר'ה צעירים שמרגישים חופשיים לדבר על הכל ולהתעמת עם כל הנושאים שמטרידים את החברה המרוקאית. אני עומדת על שלי ואני לא מפחדת להביע את דעתי. גם הקולנוע המרוקאי משתנה והצעירים מרגישים שייכים לעולם הגדול. נביל עיוש הוא דוגמא ליוצר נועז שגם זוכה לתהודה עולמית".

[*]

(מבקרת הקולנוע יסמין בנקירן)

מרקשי ידועה בשל סרטה מעוררת המחלוקת "מרוקו" שהוקרן במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן 2005, הפך ללהיט ועסק ביחסי בחור יהודי ובחורה ערבייה. בנוסף ביימה את הסרט "רוק בקסבה" בהשתתפות היאם עבאס ועומר שריף מתרחש בווילה רחבת ידיים בטנג'יר שם מתכנסת משפחה לשלושה ימים של אבל על מותו של אבי המשפחה.

איך היה לביים את עומר שריף בסרטך ״רוק בקסבה״?

ליילה: "מאוד מרגש. זו הייתה הופעתו האחרונה בקולנוע. הוא כבר התחיל לחלות באלצהיימר. זה שהוא הסכים להופיע בסרט הייתה מתנה אדירה בשבילי ויש בסרט גם מעין מחווה אליו".

את מעדיפה לעשות סרטים במרוקו או בצרפת?

ליילה: "עשיתי את שני סרטיי במרוקו והרבה סדרות בצרפת. אני מרגישה כמו יוצרת סרטים אוניברסלית. היום זה כבר לא כל כך משנה לי".

מה דעתכן על שיתוף הפעולה בין קולנוע מרוקאי לישראלי?

יסמין: "כולי תקווה שיהיו שיתופי פעולה בין שתי המדינות במיוחד בתחום הקולנוע, במיוחד לאור ההיסטוריה של היהודים במרוקו ונוכל לעשות סרטים שיעסקו ביהודים במרוקו, כמו 'אנשים כתומים' של חנה אזולאי הספרי. זו הפעם הראשונה שלי בישראל ואני רוצה להודות לכל מי שאפשר לי להגיע לכאן והאמין בי".