הקרב על הפופ טארט: ביקורת סרט

על אף הקריירה הענפה של ג'רי סיינפלד, המשגשגת כבר יותר מארבעה עשורים החל מבמות הסטנד-אפ בהן התחיל, זה הסרט הראשון שהוא כתב וביים ואפילו שיחק בו. אם כי, חשוב לציין את סרט האנימציה "כוורת בסרט" אותו כתב והפיק אך לא ביים. מאז סיינפלד השתתף בפרויקטים קטנים לטלוויזיה ואפילו השיק סדרה אינטרנטית בו הוא וחבריו הקומיקאים שותים קפה ברכבי אספנות. כעת הוא חוזר שוב לכותרות לצד יום הולדתו ה-70, בניסיון הבימוי הראשון שלו.

כפי שמשתמע משמו של הסרט "הקרב על הפופ טארט" (Unfrosted) חושף לנו את הסיפור שמאחורי "הפופ טארט", אחד החטיפים המפורסמים ביותר בארה"ב. הסרט מתרחש במישיגן של תחילת שנות השישים, על רקע סכסוך בין חברות הדגנים הגדולות: קלוגס ופוסט. שתי החברות מתחרות על המקום הראשון בהשקת מוצר חדש שישבור את השוק ויביס את מתחריהם. המאבק בין החברות מוביל בסופו של דבר ליצירת המאפה הממולא הנקרא "פופ טארט". אך שלא תטעו, לא מדובר כאן על סרט ביוגרפי או על דבר שמבוסס על סיפור אמיתי, למעט הפופ טארט ומספר מועט של דמויות אין לסרט שום קשר למציאות.

מלבד סיינפלד, הסרט כולל אנסמבל נרחב של שחקנים מוכרים שאנו אוהבים ומרוב שהוא ארוך קשה לציין את כולו, ניתן למצוא שם את איימי שומר ("רוק 30") מליסה מקארתי (“מסיבת רווקות”), פיטר דינקלג׳ (“משחקי הכס”), דין נוריס ("שובר שורות"), מקס גרינפילד (“הבחורה החדשה”), יו גרנט (“וונקה”), דן לוי (“שיטס קריק”), ג’יימס מרסדן (“אקסמן”), מריה בקלובה (“בוראט 2”), ג’ון סלאטרי ("איירון מן 2”) והרשימה ממשיכה.

הסרט הוא אבן דרך בקריירה של סיינפלד, חוץ מניסיון הבימוי, דגני הבוקר והפופ טארט מלווים בקטעי הסטנד אפ של סיינפלד עד היום ואפילו היוו יסודות ליצירת "סיינפלד". כך שאם כבר עושים סרט על המוצר שהשתלט על ארוחת הבוקר של האמריקאים, סיינפלד הוא הראשון שמתאים לביים אותו. אך למרבה הצער, התוצאה אינה כמצופה, והחסרונות עולים על היתרונות בדרכים רבות. ג'רי סיינפלד, האיש שלימד אותנו איך ליצור סדרה מכלום וכמה החיים יכולים להיות פתטיים עד צחוק, מנסה להרים את הסרט בהומור זול ובדיחות מגוחכות שרק לעיתים נדירות מצליחות לעבוד. וככל שהסרט מתקדם הוא רק נהיה מוזר ומביך יותר. קשה להבין בדיוק לאיזה קהל יעד ממוען הסרט, הבדיחות והרפרנסים לקוחים מהסיקסטיז וקורצים לקהל שיזהה וייזכר בתקופה, ובתקווה גם יצחק. אך מצד שני הסרט מלא באלמנטים שמיועדים לילדים, בין אם זה התלבושות הצבעוניות, הלוקיישנים המובלטים, הסיפור הפשטני, המשחק האינפנטילי והעיצוב המלאכותי מדי של כל פריט. לא ברור עד כמה כל אחד מהקהלים כשלעצמו יצליח ליהנות מהסרט. אולי זה היה עובד טוב יותר בעידן שנות ה-60, אך בנוף הקולנועי המהיר והמובחן יותר של היום השילוב של כל האלמנטים מקשה על מידת ההנאה ובסופו של דבר נופל בין הכיסאות.

הטון של "הקרב על הפופ טארט" מפוזר במקצת, ונע בין סיפור גחמני בהשראת ווילי וונקה לבין סאטירה על תאגידי ענק. לקראת הסוף, הנרטיב נהיה לא ממוקד כאשר רעיונות לא מפותחים רבים מוצגים באופן אקראי בשילוב בדיחות לא אפויות. בשורה התחתונה, המעט שיש לסרט להציע לא מספק. הוא מטופש ולמרות שהוא מודע לעצמו הוא עדיין מביך. התסריט שלו לוקה בחסר, ואפילו קאסט השחקנים הנרחב לא מצליח לגאול אותו. כוכב הסרט, הפופ טארט, מקבל את המקום הראוי לו לצד מונטאז' לדגני בוקר וזה סבבה לגמרי כשהסרט הוא על מוצר, רק חבל שהתחושה היא שמדובר על פרסומת באורך של סרט. בסופו של דבר הסרט לא מזין, שטוח ומלא בחורים בדיוק כמו הפופ טארט.

הסרט "הקרב על הפופ טארט" זמין לצפייה בנטפליקס. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן