סרטו השלישי באורך מלא של היינר סאלים עוסק בטוב לב, חום אנושי ופריחתה של אהבה בגיל מתקדם. על רקע נופיה המושלגים והקסומים של ארמניה, בתוך כפר כורדי קטן ועני, מתגעגעים התושבים לשלטון הרוסי שדאג לכל. אחרי התפרקות ברית המועצות, התחוללו שינויים מרחיקי לכת, ואת החופש הכל כך רצוי מלווים עוני וחרפת רעב.חמו המזדקן עולה לבית הקברות לבקר את אשתו האהובה שמתה לפני שנים. בנו הוא שיכור ומובטל. נכדתו נישאת כשכרסה בין שיניה. בנו הצעיר חי בצרפת וחמו מצפה לקבל ממנו שטרות של דולרים. בינתיים הוא מתאהב בנינה, שעובדת בדוכן למכירת וודקה, ובתה המוסיקאית נאלצת להתפרנס מזנות.
פרסומת
"וודקה לימון" היה יכול להיות סרט ריאליסטי קשה ונטול תקווה, אבל הוא לא. למרות העוני, העצב והאכזריות המכה שוב ושוב את גיבורי הסרט מדובר בסרט סוריאליסטי לרגעים, שיש בו רגעים רבים של שמחת חיים, הומור שופע ולעיתים מקורי. למרות שהסרט מתפקד יותר כמו אחיו הצעיר והלא בשל לסרטיו של אמיר קוסטוריצה כגון "חתול לבן, חתול שחור" או "שעת הצוענים", הוא עדיין יצירה אישית של במאי שמעדיף ככול הנראה לשאול אישיות של יוצר אחר ולא לפתח אחת משלו.עצם התחושה שאתה צופה בניסיון לחקות יוצר אחר ועוד יותר גרוע, בין הרגעים הסוריאליסטיים והרגעים הקומיים הנפלאים אתה פשוט משתעמם. היצירה הקולנועית הזו מעניינת אך בהחלט לא מספקת. ב"וודקה לימון" פתיחה וסוף מהיפים שנראו בזמן האחרון, אך באמצע אין מספיק רגעים קסומים שישבו אותך. כמו כן, גם העלילה והדמויות בסרט לא מספיק מפותחות כדי לעורר איזשהו רגש. הכל נראה שבלוני ועשוי בחוסר תנופה שגובל בפיהוק ארוך ומתמשך.
לצד הנופים עוצרי הנשימה ומוסיקת העולם היפה המלווה את הסרט, תצטרכו להצטייד גם בהרבה סבלנות. רוב הסיכויים שתמצאו בסרט כמה רגעים יפים. בשאר הרגעים, תשתמשו בסבלנות שהבאתם אתכם.