שפכו עליי מים בבני ברק פשוט כי ראו שאני גויה

כשהשחקנית אנה דוברוביצקי גילתה שהיא יהודייה מצד אביה, היא ישר התחילה ללמוד על היהדות במשך שנתיים בבית כנסת בסנט פטרסבורג וחקרה לעומק את הנושא. אך כשהגיעה לארץ וראתה מה בפועל עושים מהפילוסופיה שלמדה ואיך אפשר להפוך את זה לפנאטיות, שיגעון וחמדנות, היא התאכזבה מאוד וכיום היא נגד דת וסממני דת וילדיה אינם נחשבים כאן יהודים. "הצד הלא נכון שלי נהרג בשואה – הלכה כל המשפחה מהצד של אבא, אבל זה נקרא הצד הלא נכון. מצחיק אותי העיקרון שפה סופרים לפי האימא ושם לפי האבא. הכל כל כך שטויות והעיקר שנהיה בני אדם ואנושיים", היא משתפת בכעס.

דוברוביצקי (41) היא שחקנית תיאטרון ותיקה ומוערכת ששיחקה גם בסדרות הטלוויזיה "הבורר", "השוטר הטוב", "בת אל הבתולה", "מנאייכ" ו"מותק בול באמצע" וחלקכם אולי יזכרו אותה מתפקידיה הקולנועיים בסרטים "אחד בלב" של טליה לביא ו"נמל בית" של ארז תדמור. אך היא בעיקר מוכרת מתפקידיה השונים בתאטרון בית ליסין, הבימה, הקאמרי ובשנים האחרונות בתאטרון פרינג': בהצגות 'אמוק' בתאטרון מלנקי ו'פנקס הקטן' בתמונע.

היא נולדה בסנט פטרסבורג וגודלה על ידי אמה לאחר גירושי הוריה כשהייתה בת שלוש. "עד גיל 11 לא נחשפתי אליו ממש. הוא בנה במוסקבה תיאטרון וחיים שלמים אבל באופן כללי לא החזיק על הברכיים ילדים וגידל אותם", היא מספרת על אביה. באנטישמיות נתקלה כבר בגיל 11 כשהמורה להיסטוריה התחילה נקודתית להתנכל אליה. "הייתי תלמידה מצטיינת ולא הבנתי למה היא מתנהגת ככה. זו מורה שאבא שלה היה יהודי שעזב את המשפחה והיא הפכה לאנטישמית מדופלמת", היא מסבירה.

(אנה דוברוביצקי. צילום: רפי דלויה)

לימודי המשחק לא היו ענין של מה בכך בביתה, שכן לאמה המתמטיקאית היו ציפיות אחרות עבורה, מה שגרם לדוברוביצקי לעשות אותם בסתר. "נכנסתי ללימודי פסיכיאטריה וללימודי תאטרון במקביל כדי לכסות את עצמי ואז כשכבר התקבלתי ללימודי אקדמיית תאטרון הודעתי לאמי והיה לי נתק מאוד קשה איתה", היא נזכרת. לאחר לימודי משחק במשך שנה בסנט פטרסבורג, התחיל להתפתח בה אנטי למדינה: "חייתי במדינה הכי מדהימה ולא יכולתי לסבול את הסביבה. משהו בקיצוניות הרוסית הפריע לי". בעקבות הצעת הסוכנות היהודית היא החליטה להגיע לארץ לחצי שנה. "עליתי לבד בגיל 18, לא חשבתי שזו תהיה התחנה האחרונה שלי. באנו לפה קבוצה מיוחדת שנקראה 'יחד'. חלקם הרבה יותר ציונים ממני ואני היחידה שחשבה שאחרי חצי שנה אסע לצרפת ואלמד שם פנטומימה. בסופו של דבר אני בארץ והם במקומות אחרים בעולם", היא מספרת.

בזמן לימודיה בבית הספר למשחק בית צבי התגוררה בבני ברק, מקום אותו לא תשכח. "יש שם משהו מדהים – מצד אחד השתתפתי בשני סרטים דתיים, שנשים צופות בהם ועם נשים אני תמיד שמחה לדיאלוג ומצד שני זו עיר שקרו לי שם כל כך הרבה דברים. שפכו עליי דלי מים כי פשוט ראו שאני גויה ויש תחושה שכתוב עליי שאני גויה", היא מספרת. לאחר סיום לימודיה נקלטה לתאטרון בית ליסין והיא אסירת תודה להם על כך. "זה לא היה מובן מאליו. אני הייתי ארבע וחצי שנים בארץ והיה לי מבטא מאוד כבד", היא אומרת. לאחר מכן הופיעה בתאטרון הבימה ובקאמרי וכיום היא מופיעה בתאטרון פרינג'. "זה קרה עם הקורונה. הלב שלי הולך לכיוונים אחרים. אני אוהבת תאטרון אהבת נפש ולכן לא מסוגלת להתפשר בכלל. המסלול הבעייתי בקריירה שלי בתאטרון זה שאני אמרתי המון לא. כי לא יכולתי אחרת. למי שיש בית – לבי איתם אבל אני כנראה נודדת לנצח", היא מסבירה. למרות הנדודים, היא נשואה לשחקן רודיה קוזולובסקי ולהם זוג תאומים זהים בני 10. איך מתנהלת זוגיות בין שני שחקנים? "לקחנו מזה את הכי כיף: את ההומור", היא צוחקת.

מאז שהפכת להיות אמא את מרגישה שעשית ויתורים במקצוע?

"אחרי שילדתי הייתי מוכנה לחזור לתיאטרון תוך חודשיים. למזלי ההפקה התעכבה וחזרתי אחרי שמונה חודשים ואני מודה שזה היה מדהים להיות עם הילדים בתקופה הזו - זה תובעני אבל לא חוזר על עצמו. אימהות לוקחת ממך, אבל היא לוקחת את החלק שאתה רוצה לתת. זו זכות בסופו של דבר לגדל אישיות ולהסתכל מהצד".

ראיינתי את אנה לרגל יציאת סרט הביכורים של התסריטאי ובמאי פיני טבגר (שייזכר לנצח כנחי מ"השיר שלנו") "יותר ממה שמגיע לי" עליו הייתה מועמד לפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר. הסרט מספר על הקשיים של תמרה (אנה דוברוביצקי), אם יחידנית מאוקראינה, שמגדלת את בנה, פנחס (מיכה פרודובסקי), נער לפני הבר מצווה. האם מתנגדת לעלייה לתורה ופנחס נאלץ ללמוד בסתר בעזרתו של השכן החב"דניק, שמעון (יעקב זדה דניאל, "פאודה"). כשתמרה מגלה זאת היא מבקשת ממנו ללמד את בנה בביתם וממפגש למפגש מתוודעת אליו ובין השניים מתפתח קשר. אך ישנם גורמים שונים מסביב שמאיימים על המשך הקשר.

אנה מגלמת אישה מוזנחת וקשת יום, זרוקה שצורכת כמויות אלכוהול רבות. גם היא, כמו בנה בסרט, גדלה לבד עם אמה ולכן זה מאוד הכניס אותה לדמות. "זאת אמא מאוד דומיננטית מעולם מאוד קלוקל. יש אהבה גדולה מאוד בין האמא לבן, אבל יש פה חוסר כישרון מוחלט לנהל אותה. אתה ממש מאחל לילד לצאת מהפלונטר הזה של האישה הלא ממש שפויה שהוא חי איתה". עם טבגר מאוד נהנתה לעבוד: "העבודה עם פיני היא המתנה הכי גדולה שיכולתי לאחל לעצמי. המורכבות, האינטליגנציה האישית והרגישות האינסופית שלו הם הכלים המרכזיים שנתנו לסרט הזה את החיים".

כמו הילד בסרט, גם את חווית חסך בדמות אב.

"זה היה ובטח נשאר אבל כיום אבא שלי הוא חבר הכי מדהים בעולם ובעיניי הוא אישיות מדהימה. כמו בסרט הזה, הורים הם אנשים שעושים המון טעויות ובכל טעות כזאת אתה הקורבן. לפעמים אני מסתכלת על זה ואומרת 'יש לי שני אנשים כל כך לא מושלמים בתור הורים אבל הם עולם ומלואו'. אז יש לי מתנה מסוימת להסתכל עליהם בזווית מסוימת כמו שהילד מסתכל על אמא שלו ואומר 'יש לה עולם משל עצמה'. לי היה הרבה על מה להסתכל על אמא שלי, לא שקל לחיות עם זה. אבל זה מעניין".

אחת החוויות הזכורות לה מהצילומים היא דווקא מסצנה שלא נכנסה לסרט. "הייתה סצנה שתמרה הולכת לחפש מישהו שיאהב אותה. היא מגיעה לפאב רוסי, משתכרת וצריכה ללכת שיכורה כשנדבקים אליה אנשים. צילמנו את זה בבית קפה גרוזיני והייתי צריכה לצאת מהמקום עם הליכה כזאת כשאני בשכרות מלאה על עקבים. ישבו שם על הספסלים הרבה אנשים והם היו בהלם שגם יוצאת אישה שיכורה לחלוטין וגם המצלמות אחריה והתחילו למחוא כפיים. היינו צריכים לשכנע אותם שיפסיקו".

הסרט צולם לפני המלחמה באוקראינה, מה שגורם לסצנות מסוימות בו להיראות כיום באור שונה. "יש בסרט הומור מאוד עדין וגם יש גישה מסוימת שלא הייתה רלוונטית, של אוקראינה ורוסיה. היא רוסייה – לא, היא מאוקראינה. מה ההבדל? זה אותו דבר. והיום אתה אומר שזה התפתח למלחמת עולם. זה נורא מה שהולך שם".

בקרוב נראה את דוברוביצקי בעונה השנייה של "מותק, בול באמצע" אותה כתב שמואל הספרי. לעונה השלישית של "מנאייכ" היא מניחה שלא תצטלם. "אני הייתי רומן חולף. זאת סדרה מיוחדת עם אנשים נפלאים". כרגע בעיקר מעסיק אותה התסריט לסרט קצר שכתבה והיא מתפללת להתקבל לאיזושהי קרן, על מנת שיוכל להצטלם. הכתיבה התחילה אצלה לראשונה בזמן ההיריון כשכתבה מחזות ולפני מספר שנים כשהתחיל לבעבע בה רעיון לסרט קולנוע, היא לקחה קורס תסריטאות אצל שבי גביזון ויצאה עם תסריט באורך מלא. "קולנוע זה משהו שגיליתי עם הזמן. זה הפך לשפה מרכזית שבא לי לדבר ואני מאוד רוצה להיות יוצרת עצמאית בתחום הקולנוע".