Seret מהעבר: 20 שנה לאמריקן פאי

השנה האחרונה של המילניום הקודם הייתה שנה פורייה מאוד לסרטים שהפכו לקלאסיקות: "מטריקס", "מועדון קרב", "החוש השישי", "גרין מייל", "סיפור פשוט", "להיות ג'ון מלקוביץ'", "אמריקן ביוטי" ועוד. לרשימה הזו אפשר לצרף ללא היסוס גם את "אמריקן פאי", הקומדיה שגדלנו עליה והתבגרנו יחד איתה.

ז'אנר קומדיות סקס לא הומצא בשנות ה-90, אלא התקיים בשוליים של הוליווד עם סרטים של ג'ון לנדיס וחיכה לזמן הנכון. ב-1998 "משתגעים על מרי" של האחים פארלי בחן את השטח והפך ללהיט גדול. באותו זמן הופץ באולפנים תסריט בעל הכותרת "קומדיית סקס נעורים ללא שם שאפשר להפיק אותה בתקציב של פחות מ-10 מיליון והרוב בטח ישנאו אבל לדעתי אתם תאהבו", מאת תסריטאי אלמוני בשם אדם הרץ. ההימור הצליח, הסרט הופק על ידי אולפני פרמאונט והכניס מעל 200 מיליון דולר בקופות, הוביל לשלושה סרטי המשך קולנועיים ועוד ארבעה שיצאו ישירות ל-DVD.

[*]

הסרט עוקב אחר מעלליהם של ארבעה חברים בתיכון שכורתים ביניהם ברית להיפרד מבתוליהם עד לאחר נשף הסיום, האירוע המכונן בחייהם של מיליוני בני נוער אמריקאים מאז ומעולם. הבולט בחבורה, אבל בשום אופן לא מנהיג, הוא ג'ים (ג'ייסון ביגס), חנון טיפוסי ומגנט פדיחות שהחיים פשוט קורים לו בלי שום מאמץ מצדו. למורת רוחו, בכל הזדמנות שהוא מנסה לספק את עצמו, בדרכים מקובלות או פחות קונבנציונאליות (ע"ע סצנת הפאי האייקונית), הוא נתפס על ידי אבא שלו (יוג'ין לוי), שהוא בעצמו הקריקטורה המושלמת של הורה מביך. אפילו כשנדיה (שאנון אליזבת) מזמינה את עצמה אליו הביתה כדי "ללמוד", הוא מצליח לפשל בגדול (פעמיים) וגם לשדר את כל האירוע באינטרנט, בתקופה שאף אחד עוד לא ידע מה זה סטרימינג. תפקיד האנטי גיבור שייך בגדול לסטיפלר (שון ויליאם סקוט), הבריון הזוטר של השכבה. כשחושבים על זה, הוא לא נופל מג'ים בכמות הפדיחות, אבל בגלל אופי הדמות שלו הוא הופך לשק החבטות של הסרט וממלא את תפקידו בצורה מושלמת. המבוכה הגדולה ביותר עבורו מגיעה דווקא מצד האמא שלו (ג'ניפר קולידג'), שבעצם היוותה מקור למושג MILF שנמצא בשימוש רחב עד היום.

הסרט היווה את יריית הפתיחה לעידן חדש עבור הז'אנר. הקהל היה בשל לקומדיות פרועות שהתעלמו לחלוטין מגבולות הטעם הטוב וקבעו בעצמן מה אפשר להגיד ולהציג על מסך הקולנוע. בשנים שלאחר מכן ראינו מבול של סרטים כאלה, לטוב ולרע, כשכל אחד מהם הופך למיני פולחן בפני עצמו, ביניהם "רוד טריפ", "יורו טריפ", "מת לצעוק", "קטע מהסרטים", "אחי, איפה האוטו שלי" ועוד. הגל הזה שימש גם השראה לטרילוגיית "בדרך לחתונה", "סופר באד" וכל הקריירה של ג'אד אפטאו, שלקחו את הז'אנר לגבהים חדשים. שחקנים בעלי מראה חנוני ולא-הוליוודי בעליל, כמו ג'ונה היל, מייקל סרה וסת' רוגן, תפסו את המשבצת של ג'ים בסרטים האלה בתפקידים מרכזיים.

זה הזמן לספר שמעולם לא נהניתי מהומור גס וסיטואציות מביכות בסרטים, וב"אמריקן פאי" יש כאלה בשפע, אבל לא רק. הסרט מצליח בצורה אמינה להעביר את האווירה של תיכון, הכמיהה והפחד מהלא נודע והלחץ שמופעל על נערים להפוך לגברים. איכשהו מתוך כל הגסויות, הדמויות עוברות תהליך של התבגרות ויוצאות עם שיעור על חברות, כבוד וסדרי עדיפויות בחיים, כל זה בטבעיות ובלי שום הטפות לצופה. עם סצנות בלתי נשכחות, פסקול מעולה, משפטי מחץ שמצוטטים עד היום, ההשפעה על סרטים אחרים והלב שבמרכזו - יש ל"אמריקן פאי" את כל הנתונים של סרט פולחן מודרני שכיף לצפות בו שוב ושוב, רק אולי לא עם ההורים.