שלח לחבר הוסף תגובה
"סופעולם", סרטה החדש של רוני קידר ("ג'ו ובל"), הוא ניסוי קולנועי מעניין ומפתיע. היוצרת כינסה חבורה של שחקנים בלוקיישן אחד למשך לילה אחד של צילומים. השחקנים קיבלו דף דמויות יומיים לפני הצילומים עם תסריט כללי ביותר, כאשר לכל סצינה צולם טייק אחד בלבד, מה שהשאיר מקום רב לדיאלוגים מאולתרים ומעניק גוון ניסיוני ולא תמיד אחיד לסרט.
עלילת הסרט עוסקת בשמונה חברים שמחליטים לבלות את הלילה האחרון על כדור הארץ לפני הכחדתו במסיבה שקטה בבית. המצב המערער, האלכוהול הנגיש והדינמיקה המורכבת מאלצים את החבורה להתמודד עם מהות החיים, עם החרטות הכואבות ועם שאיפות שלעולם לא יתגשמו. התוצאה היא ערב מלא אינטריגות, מין ואלכוהול, שמתפתח לכיוונים לא צפויים.
הנקודה החזקה בסרט היא המשחק. קידר ליכדה אסופה מרשימה של שחקנים בתחילת דרכם שמביאים למסך פנים חדשות ואיכויות משחק כנות ברמה גבוהה. הדמויות אמינות ומורכבות ואנחנו נשבים בקיסמן. בעיקר בולטת גפן גנני בדמות הפאם-פטאל המורבידית והשברירית שמצליחה לרגש במיוחד. גם יותם ישי, ניתאי גבירץ ושאר צוות השחקנים מצליחים לייצר אווירה מתוחה ועשירה ברגשות. ניכר חופש הפעולה שניתן לשחקנים ואיפשר לאישיותם האמיתית לקבל ביטוי במסגרת הסיפור המאולתר.
מצד שני, העובדה שהתסריט נשאר בגדר ראשי פרקים היא בעוכריו של הסרט. הסרט מורכב מרגעים שחלקם מוצלחים וחזקים, אך חלקם תלושים ולא ברורים. החיסרון בחוט עלילה אחד שמחבר בין כל הדמויות והאירועים מורגש. האירועים הדרמטיים ביותר שמתרחשים על המסך אינם אמינים ולעיתים אף חסרי הצדקה, והצופה מתקשה לקבלם. הסרט הופך למופרך למדי ולא מצליח לחבר בין הנקודות השונות בסיפור. העריכה המונטאז'ית מנסה לפצות על הניתוק הזה ולעיתים מצליחה בכך ומרימה את הסרט. המונטאז' מחבר בין אירועים שכביכול לא קשורים ומייצר משמעות חדשה לכל אחד מהם.
[*]
הסצינות הגדושות ביותר הן של אירועים מיניים אלימים. היחס למין של היוצרת הוא מורכב, ומעניין לבחון אותו בהקשר של ההתייחסות לסוגייה בסרטים הישראלים לאחרונה. כתוצאה מהתחזקות מעמד היוצרות בארץ, הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות נותן יותר ויותר קול לנשים ומאפשר לקיים דיון בנושא אלימות כלפי נשים מנקודת מבט נשית. כך למשל באחת הסצינות החזקות בסרט "אפס ביחסי אנוש" גיבורת הסרט עומדת עירומה מול חייל חמוש המנסה לכפות עליה לקיים עימו יחסי מין. דוגמא נוספת אפשר לראות בסרט "הנוער" בו שני אחים חוטפים בחורה ומתעללים בה ובסרטים נוספים מהשנים האחרונות שעוסקים בנושא כמו "שש פעמים" ו"לא רואים עלייך". ההתייחסות של קידר למין כאקט מפחיד ואלים בסרט "סופעולם" ובקונטקסט שחוזר על עצמו בסרטים ישראליים נוספים מהעת האחרונה מעורר שאלות מטרידות על מצב הנשים בחברה שלנו כיום.
קידר כבר הוכיחה בסרט הבכורה שלה "ג'ו+בל", קומדיית פשע שחורה ועצמאית, שזכתה להצלחה מפתיעה והייתה מועמדת לפרס "אופיר" לסרט הטוב ביותר לשנת 2012, את כישרונה בעשיית סרט חתרני, מקורי וצעיר המעיד על כישרון הבימוי של יוצרתו. ייתכן ואופן היצירה של "סופעולם" בלילה אחד, ללא תסריט מגובש וללא חזרות על טייקים פגע בתוצר הסופי, אך קידר עדיין מצליחה ליצור סרט רב קסם, שמכניס את הצופה לעומק הדמויות המורכבות שמשחקות נפלא. מומלץ לאוהבי קולנוע ישראלי שמוכנים לתת צ'אנס למשהו קצת אחר.
הקרנת טרום בכורה של הסרט תתקיים מחר (27.11) בסינמטק ירושלים ב-19:00 ולאחריה ייערך מפגש עם הבמאית רוני קידר
נטע שניצר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות