קאן, היום השני: יום אחד, יום הדין ודונבאס

בשעה טובה אני כבר מאורגן כאן בקאן ובעוד בארץ הקודש מתיחות, בכוכב הלכת על הריביירה העסקים כרגיל. התחלתי את היום השני בשוקו חם על הטיילת של קאן כשמעונן משהו, אבל עדיין מספיק לח וחם לשלול כל מחשבה על חליפה בשעות כאלו של הבוקר. סמוך למלון "מיראמר" המפואר מתקיימת מסגרת "שבוע המבקרים" וסרט הפתיחה הוא ״יום אחד״ ההונגרי, סרטה של הבמאית המוכשרת סופיה ז׳ילאגי.

האולם הקטן לא ממש נוח והכתוביות באנגלית ממש קטנות, אבל איכות הסרט מפצה על הכול. במסווה של סרט על שגרת חייה של אישה עובדת, אם ורעיה, מגישה הבמאית סרט אימה על השיגעון שברוטינה ועל הפעולות היום יומיות המאיימות לבלוע את כולנו. בקרוב ראיון עם הבמאית, שאותי מסקרנת גם בגלל ההתעוררות שחווה הקולנוע ההונגרי בימינו.

[*]

(במאית ושחקני הסרט ההונגרי "יום אחד" שפתח את מסגרת "שבוע המבקרים", צילומים בכתבה: רון פוגל)

אחרי דיווח לרשת ב' מהפסטיבל וארוחת צהריים טובה, אני ממהר להקרנה של סרטו החדש של הבמאי האוקראיני סרגיי לוזניצה, ״דונבאס״, שאת כוכבת סרטו הקודם ״אישה עדינה״ ראיינתי בשנה שעברה בפסטיבל. הסרט הוא סרט הפתיחה של המסגרת המשנית בפסטיבל - "מבט מסוים". מנהל הפסטיבל מציג בפתיחה את חבר השופטים בראשות השחקן בניסיו דל טורו, שמבטיח שחבר השופטים "יעוף", כהגדרתו, על הסרטים ומבקש מהקהל לבוא בהמוניו.

[*]

(חבר השופטים של קטגוריית "מבט מסוים" בראשות בניסיו דל טורו) גם במאי הסרט לוזניצה עולה לבמה עם כל הקאסט ומספר כי הוא כואב את כאבה של מולדתו אוקראינה, שנמצאת בתקופה מדממת ובעימות מתמשך עם רוסיה, ומטרתו היא לזעזע את הצופה ולהעלות שוב את אוקראינה על סדר היום הציבורי. הסרט הוא חתיכת אגרוף לפנים ולבטן. הוא נפתח ומסתיים בשחקנים שמגלמים עוברי אורח שעדים לקרבות. יש בו סצנות מבלבלות על גבול הגיחוך כמו הגרסה האוקראינית ל"מכונית המגויסת" של "הגשש החיוור", חתונה בצל הקרבות, התעללות בשבוי מלחמה ועוד. חוויה קולנועית.

[*]

(במאי סרט הפתיחה של מסגרת "מבט מסוים" סרגיי לוזניצה וצוות הסרט "דונבס")

מהקרוסלה האוקראינית של לוזניצה אני ממהר לעוד סרט בתחרות הראשית - ״יום הדין״, סרט מצרי מלבב על מצורע מצרי שמחליט למצוא את משפחתו שהותירה אותו לבדו בכפר מצורעים כשהיה ילד. הבימוי של הבמאי המצרי אבו בחר שווקי נבון, ולי הסרט הזכיר שילוב בין ״סיפור פשוט״ ל״קיקוז׳ירו״. הסרט מוביל את הצופה בדרכים הצדדיות של מצרים ומפגיש אותנו עם עלובי החיים של הנילוס. למרות כל העצב, זהו סרט על תקווה ועל אהבה, ועוד סרט שזועק שיש לקבל את האחר. הערב יורד על קאן וזה בדיוק הזמן לצאת לסיבוב מסיבות. גיחה לביתן האמריקאי, נשנוש על החוף וזהו ליום השני בעיר שלא ישנה.

למתחם הפסטיבל באתר: לחצו כאן