קאן 2018: הימים האחרונים והזוכים הגדולים

קאן, היום ה-11

ביום ה-11 לפסטיבל השכמתי קום והגעתי להקרנת בוקר של מה שמסתמן כאחד הסרטים הגרועים בהם צפיתי בפסטיבל, סרטו של יאן גונזלס ״סכין בלב״. הסרט מספר את סיפורה של מפיקת סרטי גייז בסוף שנות השבעים, שכוכבי סרטיה נרצחים בזה אחר זה בידי סוטה מסתורי במסכה. ונסה פאראדי מככבת בסרט, שנדמה כשילוב של סרטי בריאן דה פלמה ודריו ארג׳נטו לעניים. כל הקלישאות של סרטי הגייז נמצאות כאן ובעיקר התיפייפות מיותרת ועולם מסויט שברא מוחו הקודח של הבמאי. אני ממליץ לו לצפות בסרט ״שוטטות״ עם אל פצ׳ינו ולהבין איך עושים זאת נכון. פאראדי משכנעת, אבל הסרט הוא קשקוש ובוודאי לא טוב לצפייה אחרי ארוחת בוקר.

מעולם הזימה של פריז בשנות השבעים למשהו שונה לגמרי. הסרט ״איקה״ של סרגיי דבורצבוי, שזכור לקהל בארץ מסרטו מ-2008 ״טולפן״. עוד סרט היפר-ריאליסטי בקאן 2018 ועוד תינוקות שמככבים בסרטים. סמאל יסילנמובה (שכיכבה גם ב״טולפן״) היא אישה בשם איקה שהגיעה מקירגיסטן למוסקבה, ילדה את בנה ונמלטה מבית החולים בשל חובות לנושים קשוחים. איקה מנסה נואשות למצוא עבודה ומגיעה למפעל לניקוי עופות במרפאה וטרינרית. המצלמה עוקבת אחריה ממרחק מינימלי ושוב, כמו בלא מעט סרטים השנה, התחושה היא כמעט תיעודית והמציאות שמציג הבמאי - ממש כמו בסרטם של האחים דארדן ״רוזטה״ - קשה מנשוא. הנושים והקירות סוגרים על איקה. האם היא תנטוש את תינוקה ותמכור אותו למרבה במחיר?

ועכשיו לכיתת האמן השלישית שלי בקאן. אחרי כריסטופר נולאן וג׳ון טרבולטה אולם ה"בונואל" מארח את גארי אולדמן, שמנהל שיחה עם אחד ממפיקיו, ותודה לאל שהמתורגמנית המעייפת לצרפתית מהכיתות הקודמות נעלמה. אולדמן מספר על תחילת דרכו בתיאטרון ועל ההצעה לככב ב״סיד וננסי״, הוא מסביר שהוא לא מת על תפקידיו הישנים ובעיניו סרטו הטוב ביותר הוא תמיד הסרט הבא שלו.

[*]

(גארי אולדמן מתארח בפסטיבל. צילום: רון פוגל)

אולדמן החביב מספר על העבודה הכיפית עם לוק בסון (הסדנה התקיימה לפני ההאשמה נגד הבמאי מצד שחקנית בטענה שאנס אותה) וגם על עבודתו בסרטי "באטמן" של נולאן. אולדמן נשמע מתנצל משהו כשהוא מסביר שבעצם תפקידו של המפקח גורדון בטרילוגיית "האביר האפל" התמצה בעזרה לבאטמן ותו לא. הוא משתף את הקהל בהתלהבותו לשחק את דרקולה בסרטו של פרנסיס פורד קופולה ומגלה שעבד עם זמרת אופרה כדי להפוך את קולו לנמוך באוקטבה לצורך גילום הרוזן הערפד. אולדמן מרוצה מתפקיד וינסטון צ׳רצ׳יל שזיכה אותו באוסקר השנה, ובמיוחד מתעכב על סיפור יצירת הסרט ״JFK תיק פתוח״ של אוליבר סטון ומספר בהתרגשות שסטון שלח אותו לניו אורלינס וביקש שיעשה תחקיר על דמותו של לי הארווי אוסוולד שאותו הוא מגלם בסרט. בינתיים מכריזים על הזוכים בפרסי ״מבט מסוים״, התחרות השנייה בחשיבותה. בניסיו דל טורו, ראש חבר השופטים, ציין כי הוגשו למעלה מ-2,000 סרטים, רק 18 נבחרו לתחרות. הזוכה בתחרות זו הוא ״גבול״ של הבמאי השבדי עלי אבאסי אותו ראיינתי בפסטיבל. עוד בזוכים - ״הנערה״ הבלגי ו״סופיה" המרוקני שנהניתי משניהם. ערב יורד על קאן ואני מסיים את היום העמוס בשלוש שעות מתישות בסרטו החדש של הגאון הטורקי נורי בילגה ג׳יילן "עץ האגס הפראי״ ושוב הבמאי לוקח אותנו לסצינות ארוכות ולהגניות באורך שערורייתי, כשהעלילה עוסקת בסופר צעיר שחוזר לכפר הוריו ומנסה לכתוב את יצירת המופת שלו. סרט פחות מוצלח מ״שנת חורף" הנפלא אבל עדיין מסופר ומצולם למשעי - שלוש שעות ושמונה דקות של רמה קולנועית גבוהה.

[*]

(נורי בילגה ג'יילן, במאי "עץ האגס הפראי". צילום: רויטרס)

קאן, היום ה-12

גם דברים טובים מסתיימים. ביום האחרון לפסטיבל מתקיימות הקרנות חוזרות של כל 21 הסרטים המשתתפים בתחרות הראשית ואני בחרתי להשלים את הסרט הסיני ״אפר הוא הלבן הטהור ביותר״ של הבמאי הסיני המהולל ז'אנג ז'יה קה בכיכובה של אשתו השחקנית ז'או טו. הסרט מספר על מערכת יחסים בין פושע לאהובתו ונמשך על פני 17 שנה, שבמהלכן האישה יושבת בכלא חמש שנים. כשהיא יוצאת היא מגלה שאהובה כבר לא מחכה לה. זהו עוד סרט בעוסק בשינויים שעוברים על סין ובפתיחתה למערב. מה שנדמה כסרט פשע (עם נעימת הנושא של סרטו של ג׳ון וו ״הרוצח״), הופך למלודרמה בנוסח הוליווד של שנות הארבעים. עוד סרט מעניין שרוב הסיכויים שלא יופץ בארץ, וחבל.

המשכתי לטיילת של קאן ביום חם ולח ופגשתי את קרן בן רפאל, הבמאית שסרטה ״אין בתולות בקריות״ מוקרן בפסטיבל במסגרת הצדדית ״קאן לצעירים״. קרן, שנשואה לצרפתי ומחלקת את זמנה בין צרפת לישראל, מספרת לי על סרטה החדש ועל התרגשותה כשהוא זכה לביקורות טובות בפסטיבל טרייבקה. הראיון המלא יפורסם כשהסרט יעלה למסכים בארץ.

[*]

(רון פוגל והבמאית קרן בן רפאל)

אני חוזר לדירתי בקאן ומתכונן לטקס הסיום שמתקרב. הטקס נערך באולם ה"לומייר" והעיתונאים צופים בו בשידור ישיר באולם סמוך. מכיוון שמדובר בפסטיבל עם דגש פוליטי מציינת יו"ר חבר השופטים קייט בלאנשט את חסרונם של הבמאים קיריל סרברניקוב וג׳פר פאנהי שמנועים לצאת ממדינותיהם.

פרס "מצלמת הזהב" לסרט ביכורים מוענק לסרט ״נערה״ של הבלגי הצעיר לוקאס דונט שאותו ראיינתי. אסיה ארג׳נטו, השחקנית ובתו של הבמאי דריו ארג׳נטו, מספרת על הבמה בקאן שהמפיק הארווי ויינשטיין אנס אותה בפסטיבל לפני 21 שנה. היא מודיעה שהפסטיבל היה שדה הציד שלו והיא מקווה שהוא יהיה תמיד לא רצוי בקאן. היא פונה לקהל שנמצא בשוק מוחלט ואומרת ״יש כאן בתעשייה עוד אנשים שמתנהגים כמו ויינשטיין. אנחנו יודעות מי אתם ונוקיע אתכם״.

[*]

(אסיה ארג'טו בנאום תקיף בקאן. צילום: רויטרס)

אחרי הפצצה הזו, שדברים ברוחה חבל שלא נאמרו בטקס האוסקר, מוענק פרס התסריט לאליצ׳ה רורוואכר על סרטה ״לזארו המאושר״, שהוא בין הסרטים שהחמצתי בתחרות הראשית. פאבל פאבליקובסקי הפולני זוכה בפרס הבימוי על סרטו החדש ״מלחמה קרה״ ומודה לאומה הפולנית ולשחקניו שבהם התעלל יום יום במהלך הצילומים. פרס השחקן מוענק למרסלו פונטה האיטלקי על גילום ספר הכלבים בסרט ״איש הכלבים״ של מתאו גרונה. הוא עולה לבמה ונדמה שדמותו בחיים מתנהג ממש כמו דמותו בסרט - אדם מן הישוב שמפחד מהצל של עצמו ורק רוצה לרדת מהבמה. פרס השחקנית מוענק לסמאל יסילנמובה על הסרט "איקה". הבמאי הוותיק ז'אן לוק גודאר מקבל פרס על הישגים קולנועיים ואפילו לא טורח להגיע לאולם לקבל הפרס.

פרס השופטים (השלישי בחשיבותו) מוענק לנאדין לאבקי הלבנונית על סרטה המדהים ״כפר נחום״, והיא קוראת מעל הבמה לפתור את בעיות הפליטים במזרח התיכון. פרס התסריט מוענק לג'אפר פאנהי האיראני על סרטו "שלוש פנים". מאחר שהוא מנוע מלצאת ממדינתו, בתו מגיעה לקבל את הפרס בשמו. הפרס הגדול (השני בחשיבותו) מוענק לספייק לי על סרטו ״שחור על לבן״. לי, בכומתה שחורה, אומר שאנחנו חיים בעידן מסוכן ורצוי שנכיר בכך. פרס "דקל הזהב" לסרט הטוב ביותר מוענק לבמאי היפני הנפלא הירוקאזו קורה אדה על סרטו "גנבי החנויות״. הטקס מסתיים וכולם יוצאים להופעה של סטינג על השטיח האדום.

[*]

(הבמאי הירוקאזו קורה אדה זוכה בפרס דקל הזהב על סרטו "גנבי החנויות". צילום: רויטרס)

ערב יורד על קאן ואני מסיים את הפסטיבל בפרידה מידידתי ברברה בארוחת ערב במלון "מג׳סטיק". עוד פסטיבל תם ונשלם, אני נהניתי מאוד. הקולנוע העולמי בועט ושורט גם בעידן "הנוקמים". מחר בבוקר בחזרה לארץ הקודש. עד השנה הבאה. רון פוגל, קאן.

למתחם הפסטיבל באתר: לחצו כאן