Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Seret מהעבר: עשור למקס הזועם

Seret מהעבר: עשור ל"מקס הזועם - כביש הזעם"

מדור Seret מהעבר

שלח לחבר הוסף תגובה

30 שנה לאחר הסרט האחרון בסדרת "מקס הזועם", יצר ג'ורג' מילר את הפריקוול "כביש הזעם" והצליח להמציא מחדש את ז'אנר האקשן באחד מסרטי הפעולה הגדולים בכל הזמנים. 10 שנים אחרי חזרנו לסרט - לשחקנים המוכרים שנבחנו לתפקיד מקס, לקושי שנתקלה בו ההפקה שהעביר את הצילומים יבשת, למסרים שנשתלו בתוך האקשן הבלתי פוסק ולהצלחת הענק בקופות ובביקורות

לפני עשור בדיוק עלה לאקרנים "מקס הזועם: כביש הזעם", סרט שהפך סדרת סרטים פוסט־אפוקליפטית אהודה אך לא מהבלוקבאסטרים הגדולים, שהחלה ב־1979 והסרט האחרון והשלישי שבה היה 3 עשורים קודם לכן, לאחת מיצירות הקולנוע הבולטות של המאה ה־21. הסרט, שביים ג’ורג’ מילר, הצליח לא רק להחיות את סדרת "מקס הזועם", אלא גם להמציא מחדש את ז’אנר הפעולה. בתקופה שבה יצאו לאקרנים סרטים מסחריים רועשים כמו "מהיר ועצבני 7", בלט "כביש הזעם" כיצירה אסתטית, קצבית, ורבת משמעות, שלא שוכחת שגם סרט פעולה יכול להיות יצירה אמנותית של ממש.

החזון לסרט נולד עוד בסוף שנות השמונים, כאשר מילר העלה רעיון לסרט פעולה שיתקיים כמעט כולו כמרדף רציף. ב־1998 גובש הקונספט המרכזי – עולם שבו המאבק אינו על דלק או מים, אלא על שליטה בבני אדם. במשך שנים, מילר פיתח את הסרט באמצעות צוות מצומצם של אמני סטוריבורד, ויחד יצרו למעלה מ־3,500 פנלים חזותיים – מספר הדומה לכמות השוטים הסופיים בסרט.

בתחילת שנות ה־2000 הסרט נכנס להפקה באולפני פוקס, עם תוכניות להחזיר את מל גיבסון לתפקיד הראשי. אך פיגועי 11 בספטמבר הובילו לעיכובים כלכליים וביטחוניים. מילר ניסה לעסוק בפרויקטים אחרים, ביניהם סרט האנימציה "תזיזו ת'רגליים", ורק לאחר כמה שנים חזר לפרויקט עם קאסט חדש. הבמאי טען שמל גיבסון "זקן מדי" כדי לגלם את התפקיד ובוצעו אודישנים למספר רב של שחקנים. בין המועמדים לתפקיד של מקס היו: מייקל פסבנדר, הית' לדג'ר ואפילו אמינם. אך בסופו של דבר נבחר טום הארדי בעוד שרליז ת’רון נבחרה לגלם את פיוריוסה.

ההפקה נתקלה בקשיים נוספים, כולל תנאי מזג אוויר יוצאי דופן במדבר האוסטרלי, שדרשו העתקת הצילומים לנמיביה. לאורך הדרך נשקלה גם הפקת גרסת אנימציה בסגנון יפני, ואף פיתוח של משחק וידאו נלווה, אך לבסוף יצא הסרט בגרסת לייב־אקשן, אשר צולמה כולה בשטח, תוך שימוש במינימום אפקטים דיגיטליים. מתוך כ־150 רכבים שנבנו במיוחד, שרדו רק 88 עד סוף ההפקה.

הסרט יצא בבכורה עולמית בלוס אנג’לס במאי 2015, והוקרן מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן. עם עלייתו לאקרנים קיבל ביקורות מהללות, גרף עשר מועמדויות לאוסקר בהן לסרט הטוב ביותר וזכה בשישה פרסים – כולל עריכה, עיצוב הפקה, תלבושות ואיפור – והפך לא רק להצלחה מסחרית (הכנסות של 380 מיליון דולר ברחבי העולם מול תקציב של 150 מיליון), אלא לאבן דרך בתולדות הקולנוע העכשווי. היא מבריחה שואפות למצוא מקום אחר שבו יוכלו לגדל חיים חדשים. הסרט מציג תפיסת הישרדות שאינה רק פיזית – אלא מוסרית. מקס מתחיל את הסרט כמי שאיבד את אנושיותו, רדוף חזיונות של מתים, אך דרך הברית שנוצרת בינו לבין פיוריוסה והנשים, הוא משיב לעצמו את מה שאבד. זהו ניצחון שאינו מתבטא בשליטה או הרג אלא דרך שותפות וראיית הזולת.

במרכז הסרט עומדת פיוריוסה, דמות נשית שאינה מושא תשוקה אלא כוח מניע. היא לוחמת, אך לא מתוך יצר נקמה, אלא מתוך חזון מוסרי של שחרור. מבקרים וחוקרים רבים דנו באופי הפמיניסטי של הסרט, אשר במקום גבריות כוחנית מציג סולידריות נשית, חמלה, ואחריות. "כביש הזעם" חקר גם את קריסת הערכים: האסתטיקה הפוסט־אפוקליפטית היא לא רק תפאורה אלא שפה שמעבירה את הקוד המוסרי של עולם שמבקש להחיות את עצמו דרך שליטה. אך דווקא בתוך העולם הזה נוצרת אפשרות אחרת - לא של אוטופיה, אלא של תיקון אנושי מתוך ההריסות.

הסרט הופץ גם במהדורות מדיה ביתית, שכללו גרסה אילמת חלקית בליווי פסקול בלבד וגרסה בשחור-לבן, אשר מילר עצמו הגדיר כ"הגרסה הטובה ביותר של הסרט". ההצלחה האמנותית והמסחרית של "כביש הזעם" סללה את הדרך להרחבת היקום הקולנועי של מקס. בשנה שעברה עלה לאקרנים הסרט "פיוריוסה" – ספין-אוף פריקוול שמגולל את סיפור הרקע של הדמות, בכיכובה של אניה טיילור-ג’וי, שזכה לשבחי המבקרים אך להצלחה פחותה בקופות. במקביל נבחנה גם האפשרות להפיק סרט נוסף בשם "השממה", שיתאר את קורותיו של מקס לפני אירועי "כביש הזעם," אך נראה כי הפקתו אינה מתקדמת.

עשור לאחר צאתו, "מקס הזועם: כביש הזעם" נותר יצירה נדירה: סרט פעולה מרהיב, קצבי ויפהפה ויזואלית שגם מצליח לעורר מחשבה. הוא עוסק בהישרדות, חירות, שחרור וגאולה – אך עושה זאת מבלי להוריד לרגע רגל מהגז. גם היום, הוא שווה צפייה מחודשת, לא רק כדי להיזכר איפה היינו אז, אלא כדי לדמיין לאן הקולנוע עוד יכול ללכת.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
כתבות נוספות ממדור Seret מהעבר
עדיאל קורן - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות