Seret מהעבר: 50 שנה למלתעות

חצי מאה חלפה מאז יציאת הסרט "מלתעות", מה שהתחיל כמותחן על כריש אימתני הפך לאבן דרך בתולדות הקולנוע. הסרט שהמציא את מושג ה"בלוקבאסטר", בישר על עידן חדש בהוליווד, סלל את הדרך של אחד הבמאים המצליחים והאהובים בהיסטוריה וכלל שני תווים מוזיקליים פשוטים שהפכו לאזהרה קולקטיבית שמהדהדת עד היום.

הסרט התבסס על רומן מאת פיטר בנצ'לי שיצא שנה קודם לכן, ושאב השראה מסיפור אמיתי של התקפת כרישים ב-1916 לאורך חופי ניו ג'רזי. זכויות הספר נרכשו עוד לפני שיצא לאור, והפרויקט הונח בידיו של סטיבן ספילברג, במאי בן 27 בלבד, שביים עד אז רק סרט קולנוע אחד, "שוגרלנד אקפרס" ואת סרט הטלוויזיה שהפך לקאלט "דואל". הבחירה בו לא נראתה יוצאת דופן באותו רגע, אך מהר מאוד התבררה כהימור מוצלח במיוחד.

צילומי הסרט היו גיהינום הפקתי. "מלתעות" צולם כמעט כולו בלוקיישן עצמו – בים הפתוח מול חופי מרתה'ס ויניארד במסצ’וסטס, דבר חריג בזמנו, במיוחד בז’אנר האימה. הכריש המכני שבנה צוות האפקטים המיוחדים, ונקרא "ברוס" (על שם עורך דינו של ספילברג), סבל מתקלות אינסופיות. התסריט שוכתב תוך כדי הצילומים, הצוות התעייף, ימי ההפקה רק גדלו, התקציב התנפח, והאולפן איבד אמון. אך כל הכאוס הזה הוליד החלטה גאונית: מאחר שהכריש לא עבד, ספילברג נאלץ לרמוז לנוכחותו במקום להראות אותו.

המתח נבנה באמצעות פריימים ריקים של מים, תנועות מצלמה איטיות, מבטים מודאגים, ואולי יותר מכל – באמצעות הפסקול האלמותי של ג'ון וויליאמס, עם שני התווים החוזרים שמהדהדים כמו דופק מואץ, שהפכו לסמל של סכנה בלתי נראית. המוזיקה הזו, שבתחילה נשמעה לספילברג כמו בדיחה, זיכתה את וויליאמס בפרס האוסקר והפכה לחלק בלתי נפרד מהמיתולוגיה של הסרט.

במרכז הסיפור עומדים שלושה גברים – השריף המקומי (רוי שיידר), מדען ימי (ריצ'רד דרייפוס), ודייג ותיק (רוברט שו) – שיוצאים יחד לצוד את הכריש האימתני. אך מעבר לעלילה עצמה, "מלתעות" הוא סרט על פחד. פחד מהלא-נודע, פחד מהטבע, פחד מהכוח שאין לנו שליטה עליו. השילוב בין המוזיקה, הקצב האיטי, והעובדה שהכריש כמעט ואינו נראה במשך מרבית הסרט, הופכים אותו למעין סרט אימה קיומי – כזה שמשאיר את הצופה דרוך. לאחר צאתו, הקהל הגיב בהתלהבות אדירה. בתוך שלושה חודשים הסרט חצה את רף מאה מיליון הדולר – סכום חסר תקדים בזמנו – ובסופו של דבר הרוויח מעל 470 מיליון דולר ברחבי העולם. זו הייתה הפעם הראשונה שסרט שבר שיאים בעזרת הפצה רחבה מלווה בקמפיין פרסומי ארצי – אסטרטגיה שלא הייתה מקובלת קודם לכן, וששימשה מאז כמודל לשיווק סרטי קיץ עתירי תקציב. הוא עקף את "הסנדק" והפך לסרט הקולנוע הרווחי ביותר אי פעם עד אז, עד שב-1977 עקף אותו סרט אחר שמסמל גם הוא את המעבר לעידן שוברי הקופות והפרנצ'ייזים - "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה".

"מלתעות" היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, וזכה בשלושה – עריכה, סאונד, ופסקול. הוא לא היה מועמד לסרט הטוב ביותר או לבימוי, עניין שזכה לביקורת עם השנים, והוגדר כפספוס היסטורי. ההצלחה האדירה של הסרט הפכה את סטיבן ספילברג לא רק לבמאי מבוקש, אלא למותג. מי שנחשב עד אז לעילוי טלוויזיוני עם כישרון ויזואלי יוצא דופן, הפך לגאון הוליוודי. הסרט סלל את הדרך ללהיטים עתידיים כמו "מפגשים מהסוג השלישי", "שודדי התיבה האבודה" ו"אי.טי.", והפך את ספילברג לאחד מאדריכלי הקולנוע האמריקאי המודרני.

בעקבות ההצלחה הגיעו גם סרטי ההמשך. הראשון, "מלתעות 2" (1978), ניסה לשחזר את הנוסחה עם תקציב גדול יותר, אך בלי ספילברג מאחורי המצלמה. הוא הצליח כלכלית אך נחשב פחות איכותי. "מלתעות 3" מ-1983 נעשה בתלת-ממד והתרחק עוד יותר מהריאליזם של המקור, ואילו "מלתעות: הנקמה" (1987) כבר נחשב לבדיחה בקרב מבקרי קולנוע, ואף כונה לעיתים קרובות כאחד הסרטים הגרועים שנעשו. אף אחד מהם לא השתווה לעוצמה, למורכבות או להשפעה של הסרט הראשון, אך הם מדגימים כיצד סרט בודד יכול להפוך לפרנצ'ייז, ולייצר מותג שממשיך להכניס כסף, גם אם במחיר של דילול יצירתי.

לאורך השנים "מלתעות" עורר גם דיונים אתיים. חוקרים ואנשי סביבה טענו שהסרט עורר חרדה לא רציונלית מפני כרישים, ותרם לשיח ציבורי מוטה שהוביל לפגיעה במינים שלמים. (למרות המקרה הטרגי בחדרה, בני אדם הורגים פי מיליון כרישים מאשר כרישים שהורגים בני אדם). פיטר בנצ'לי עצמו הביע חרטה מאוחרת על האופן שבו תוארו הכרישים, והקדיש את שנותיו האחרונות להעלאת מודעות לשימורם.

אך כל הביקורת הזו לא שינתה את מעמדו התרבותי של הסרט. הוא ממשיך להילמד בבתי ספר לקולנוע, מצוטט ביצירות אחרות, ומשודר שוב ושוב בסינמטקים ובתי קולנוע בעולם. חמישים שנה לאחר צאתו, "מלתעות" הוא לא רק סרט, אלא רגע מכונן שבו מה שהתחיל כמותחן אימה עם בובה מכנית תקולה, הפך לסמל של אימה קולנועית בלתי נשכחת, כזו ששבה שוב ושוב מן המעמקים.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן