חדשות קולנוע וסרטים

"רצינו לעשות סרט שכולם יוכלו להתחבר אליו, בלי קשר לפוליטיקה"

1/9/2025

שלח לחבר+ הוסף תגובה

סרט האנימציה הקצר "גיאגו", שמתחרה בטקס פרסי אופיר, מספר את סיפורו של החטוף גיא גלבוע דלאל שנחטף ממסיבת הנובה. יוצרי הסרט ירדן בר וחן חייפץ מספרים בראיון על הבחירה ליצור סרט אנימציה עליו, האופן שבו הוא מתקבל בעולם והקשר ההדוק עם משפחתו של גיא

גיא גלבוע דלאל, בן 23 מאלפי מנשה, מוחזק בידי חמאס כבר קרוב לשנתיים מאז שנחטף ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר 2023. אחיו גל שהיה עמו במסיבה הסתתר במשך שעות ובסופו של דבר ניצל. גיא החל לברוח אך נחטף עם חברו אביתר דוד, חבריו הטובים נרצחו ומאז הוא מוחזק בשבי בתנאים קשים, רעב ומצב בריאותי ונפשי ירוד. הסרט "גיאגו", שמתחרה בימים אלה בקטגוריית סרט האנימציה הקצר בטקס פרסי אופיר והתקציב אליו גויס בחלקו בפרויקט מימון המונים, מספר את סיפורו של גיא. ישבנו לשיחה עם היוצרים ירדן בר וחן חייפץ על הסיבה ליצירת הסרט, הקשר עם משפחתו של גיא והאופן שבו הוא מסייע במאבק לשחרורו ולשחרור כל החטופים.

איך ומתי נולד הרעיון לסרט?

ירדן: "מרץ 2024. זה קרה בכנס הארוקון, שזה הכנס הגדול בישראל לאנימה ומנגה שמתקיים בבנייני האומה, שבדרך כלל הוא מאוד סביב יפן ואנימה וגם מאוד אסקפיסטי. הלכתי לשם עם הבת שלי ובאיזשהו שלב פתאום עלתה על הבמה המשפחה של גיא, והוקרן קטע קצר שמתאר את הסיפור שלו, את האהבה שלו ליפן ואת החטיפה שלו ממסיבת הנובה. משהו בסיפור הזה גרם לי לרצות לקחת אותו לשלב הבא ולהפוך אותו לסיפור שמדבר בעד עצמו, כזה שיגיע לכמה שיותר אנשים בעולם. הרגשתי שזו חובתי להפוך את זה למשהו יותר אקטיבי. מיד לאחר מכן דיברתי עם חן. לקח לי לא מעט זמן להגיע למשפחה, ומהרגע שאילן, אבא של גיא, שמע על היוזמה הזאת, התקבלנו בזרועות פתוחות. נפגשנו במטה החטופים ומשם התחלנו לגלגל את הסרט."

איך נראתה העבודה מול המשפחה של גיא? מה למדתם מהמפגשים איתם ואיך התמודדתם עם העומס הרגשי?

חן: "הגענו אליהם הביתה עם הרבה חששות. איך זה יתנהל מולם? מה מותר להגיד? מה אסור? ובשנייה שנכנסנו הביתה הכל התנפץ בצורה הכי טובה שיכולה להיות. זה היה מקסים - הם היו מדהימים ופתחו את הבית ואת הלב שלהם, ולא הרגשנו שאנחנו יושבים מול אנשים זרים. הם נכנסו לנו ללב ממש מהרגע הראשון. כל אחד מהם סיפר על גיא מהזווית שלו. זה נע בין חברי המשפחה עם אהבה משותפת למוזיקה, למסיבות טבע, ולאנימה כמובן. מירב, אמא של גיא, שסיפרה את הצד הרגשי שלה בכל הסיפור הזה – היא נקודת המפתח לסרט שיצרנו. היא השאירה לו הודעות במקרה שמשהו לא טוב יקרה לו. ומשם אני בעצם התחלתי לדמיין את הסרט. מבחינתי זו הייתה נקודת המפתח, כששמעתי אותה מספרת את הסיפור על אותו יום בו היא הרגישה שמשהו רע הולך לקרות, ואז השאירה לו הנחיות - זאת הייתה הסצנה הראשונה שביימתי, ושממנה התחלנו לדמיין את שאר הסרט".

ירדן: "כשהתחלנו את התהליך, לא ממש ידענו מה מצבו של גיא, אם הוא חי או לא. אני זוכר שרצינו לתאר מה עובר עליו בשבי, ממש להרחיב בחלק הזה. ואז באיזושהי החלטה מודעת ומשותפת אמרנו - אנחנו לא יודעים כלום, אנחנו לא יכולים רק לדמיין, ודווקא אז החלטנו לספר את הדברים שאנחנו כן יודעים על גיא ועל המעטפת שנתנו לו. כשאמא של גיא אמרה לנו שהוא ילד של אמא, זה ממש בלט לנו ברמה הרגשית". "המשפחה שיתפה איתנו גם בכל המחשבות שלהם ואת מה שחשוב להם שנספר על גיא, והפכנו את זה לדיאלוג. מהצד שלנו, חן ואני הבאנו את החזון שלנו ואת התחושה שאיתה היינו רוצים שהקהל ייצא מהסרט. הם נכנסו לנו ללב, ובצורה הדדית גם אנחנו נכנסנו להם ללב. לדוגמה, לפני כמה ימים, מירב התראיינה עם חולצה של בנה שעליה תמונה מהסרט. אנו שמחים שאנחנו יכולים לעזור להם להמשיך לספר את הסיפור הזה באמצעות פלטפורמה שאיתה הסיפור של גיא ימשיך לרוץ קדימה. זה אולי הדבר הכי משמעותי שעשינו פה".

מה היה החלק הכי מאתגר עבורכם בסרט?

ירדן: "מבחינתי, בגלל העובדה שאנחנו לא ידענו כלום על מצבו של גיא, יום השחרור של שלושת החטופים האחרים היה מאתגר מאוד. כשראיתי שם את גיא, פעם ראשונה מאז החטיפה – זו הייתה מערבולת של תחושות מעורבות בצורה הכי קשה שיש. מצד אחד, גיא חי. אבל מצד שני, הוא עדיין שם בשבי במצב הכי קטסטרופלי. אז זה היה אתגר רגשי מאוד רציני, כי זו הייתה היתקלות במציאות בצורה הכי קשה שיש".

חן: "תוך כדי עשיית הסרט, ידענו שאנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו לא יודעים מה יהיה הסוף של הסיפור. מבחינה רגשית, זה היה החלק הכי מאתגר עבורי. מבחינת הקושי בהפקה עצמה, אני חושבת שזה היה לזקק את הסיפור שהתחיל כהרבה יותר גדול ומורכב - רצינו להעביר מסר שהוא חד וברור ושיהיה אוניברסלי אך גם אישי, ושכולם יוכלו להתחבר אליו בלי קשר לפוליטיקה. זה היה הקושי העיקרי שלנו - להעביר את הסיפור בצורה מרגשת, ואחרי השקעת כל המאמצים, אני חושבת שהצלחנו בזה".

חששתם שאנשים יקחו את היצירה החשובה הזאת למקומות פוליטיים?

ירדן: "זה מאוד קל ללכת לסרט פוליטי, אבל הנושא של החטופים הוא בתפיסה שלנו הכי לא פוליטי שיש. מי שהפך אותו לפוליטי זיהם את השיח. יש שתי דרכים לנסות להביא את זה למודעות ולקדם את הסוגיה. אחת היא לצעוק 'לשחרר את כולם עכשיו' בהפגנות ובמדיה, והדרך השנייה היא דווקא ממקום של תקווה וסיפור אנושי. ואנחנו ממש חיבקנו בשתי ידיים את האופציה השנייה - לשים זרקור על הבן אדם, על הסיפור. ונכון, יש עוד לא מעט אנשים כמו גיא שיש להם עולם שלם, אבל אנחנו לא יכולים לספר את הסיפורים של כולם. הנקודה התחתונה היא שזה לא משנה אם אתה ימין או שמאל, יש פה בסך הכל סיפור על בן אדם עם חלום שנגדע. זה המסר".

כמה פסטיבלים בעולם סירבו להקרין את הסרט?

חן: "שלחנו את הסרט למלא פסטיבלים בכל העולם כחלק מתהליך ההפצה שלו, וחלק סירבו. זה תמיד ככה, וזה מסע של כל סרט – חלק מקבלים תשובות חיוביות וחלק מקבלים תשובות שליליות. בינתיים אנחנו מתקבלים לאותה כמות פסטיבלים שאומרים לנו לא, וזה מדהים. התקבלנו גם לפסטיבל אנימיקס הישראלי, ולעוד פסטיבל בסן דייגו ועוד פסטיבלים. הוא מקבל את המסע הראוי שלו בעולם".

הסרט משלב רגעי תיעוד מציאותיים וגם רגעי דמיון. איך ההרגשה לגשת לעולם הדמיוני בסרט שמתעסק בנושא מציאותי וכואב שכזה?

ירדן: "משם התחלנו בעצם. אני מאוד אוהב סרטי אנימה - בתרבות היפנית המאוד קונקרטית תמיד זה כלי לעוף לכל הדברים שאנחנו לא יכולים לעשות ביום יום ובשגרה, וזו בדיוק נקודת המוצא שרצינו שתהיה שם. שיש לנו מציאות כזו איומה, השכבה של האנימה מאפשרת לנו לברוא את העולמות האלה שאנחנו מקווים שגיא עדיין מצליח לדמיין ולמצוא בהן נחמה וכוח. ידענו שיש לנו איזה מבנה תסריטאי שנע בין רגעי חלום, פנטזיה ואהבה טהורה לבין הרגעים הכי קשים שיש. רצינו לאפיין בצורה מאוד ברורה את העולמות הדמיוניים בשפע סגנוני צבעוני ואת העולמות המציאותיים באופן מאוד מדכא ומינימליסטי.

חן: "יש לאנימציה כוח להעביר מסרים שהם קשים לעיכול בצורה שהיא יותר נעימה. זה סרט קשה בסופו של דבר, אבל הדרך שבה סגננו את הסרט עוזרת לצופה להסתכל עליו בצורה אחרת. באחת הסקיצות הראשונות של הסרט קיבלנו הערה מהמשפחה שטענה כי הסרט עדין מדי. הם רצו להכניס יותר ריאליזם על הקושי שלו שם - ואז הם שלחו לנו את סרטוני החטיפה שלו, שאת חלקם הכנסנו לתוך הסרט".

היו גבולות שחששתם לחצות?

ירדן: "בהתחלה זה היה קל בכל מה שקשור לילדות של גיא. אבל ככל שהתקדמנו לסצנות של החטיפה, זה נהיה יותר מאתגר. לדוגמה, המשפחה ראתה את התא שהמאיירת שלנו עיצבה עבור הסרט, והם אמרו שהוא לא נראה ככה - התא שאתם עשיתם נראה כמו כלא, וזה לא. הוא לא עצור, הוא נמק במנהרות. היה חשוב למשפחה שנשנה את הדבר הזה כדי להדגיש את התנאים שבהם מוחזק גיא. לכן זה היה מאוד חשוב כל התהליך מול המשפחה, כי זה סרט שאמנם אנחנו יזמנו, אבל לא היינו זזים מילימטר בלי החיבוק שלהם אליו".

בחרתם באנימציה מכיוון שהיא הייתה חלק מרכזי בעולמו של גיא, שאהב את סרטי האנימה ואת התרבות היפנית. כבר מההתחלה הרגשתם שאנימציה היא הדרך הנכונה לספר את הסיפור שלו?

ירדן: "כן, בגלל שפגשתי את זה בתוך עולם האנימה בהארוקון, הרגשתי שזו הדרך הנכונה להנגיש את הסיפור, גם בזכות האהבה שלי לעולם הזה וגם כי לא הייתה אופציה אמיתית לעשות את זה בתור סרט דוקומנטרי מצולם – גיא לא נוכח, ולכן אין עם מי לצלם. אבל מעל הכל, מדובר בבחור שמאוד אוהב אנימציה, אז זה רק מתבקש שזו תהיה הדרך שאנחנו נספר את זה".

מה הייתם רוצים שאנשים ייקחו איתם מהצפייה ב״גיאגו״?

חן: "אני רוצה שאנשים עם דעה מסוימת בעולם יראו את הסרט הזה, ומשהו ישתנה להם. שהם יגידו 'אוקיי, זו דרך אחרת להסתכל על הסיפור, דרך אנושית'. אני רוצה שהם יבינו שיש כאן סיפור מאוד אנושי על בן אדם שאפשר להזדהות איתו".

ירדן: "אני חושב שזה סרט שמוריד מחסומים ולא מעלה מחסומים. אנשים שבדרך כלל לא היו טורחים לראות משהו שמדבר על ישראלים, יכולים לצפות בו. אנחנו יכולים לאפשר להם את חציית המחסום הזה".

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

אוהד שמש - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !