חדשות קולנוע וסרטים

100 שנה להולדת פיטר סלרס: חמשת תפקידיו הגדולים ביותר

8/9/2025

שלח לחבר+ הוסף תגובה

ציני וחד או מלנכולי ומדוכדך? ליצן גאוותן או קפריזי וכאוטי? פיטר סלרס המנוח, שנולד בדיוק היום לפני 100 שנים, היה כל הדברים האלו ועוד, על המסך הגדול ומחוצה לו. לרגל המאורע, חזרנו לחמישה מתפקידיו הגדולים ביותר שהפכו את הקומיקאי הבריטי הזה לאייקון על-זמני

הרוצחים והגברת (1955)

הרבה לפני שהיה לשם בינלאומי, פיטר סלרס הפך לכוכב במולדתו הבריטית בזכות שורת תפקידים בסרטים מבית אולפני אילינג (Ealing), ששלטו ביד רמה ביבול הקולנועי הבריטי של שנות ה-50 ויצרו להיטים קומיים - לא פעם אודות מעללי האדם המקומי הפשוט, לצד סאבטקסט סאטירי-חברתי. קומדיית פשע שחורה זו של אלכסנדר מקנדריק ("ריח מתוק של הצלחה") מחברת בין סלרס לכוכב גדול אחר של הז'אנר - אלק גינס ("הגשר על נהר קוואי", "מלחמת הכוכבים").

היא מציבה אותם כחלק מחבורה של חמישה פושעים קטנים ולא יוצלחים, שמנצלים את תמימותה של זקנה מקומית (קייטי ג'ונסון) כדי להשתמש בחדרי בית הדירות שברשותה כ"מפקדה" לתכנון וביצוע שוד מורכב. שנים לפני שזכה לרימייק מושמץ למדי ב-2004 מבית האחים כהן, "הרוצחים והגברת" לא רק הזניק את הקריירה של סלרס הצעיר והמוכשר, אלא יצר תקדים לעד כמה שחורה קומדיה יכולה באמת להיות.

הפנתר הוורוד (1963)

המותג והדמות המזוהה ביותר עם סלרס. הקומיקאי הבריטי כמעט ולא גילם את דמותו של מפקח המשטרה השלומיאל קלוזו בקומדיית פשע זו; למעשה, התפקיד היה אמור בכלל ללכת לשחקן מוכר הרבה יותר באותה העת – זוכה האוסקר פיטר יוסטינוב. כשיוסטינוב עזב את הצילומים זמן לא רב לאחר שהחלו, הבמאי בלייק אדוארדס ("ארוחת בוקר בטיפאני") אלתר וגייס בחופזה את סלרס כשהאחרון שהה בחופשה ברומא.

במהרה, התברר לאדוארדס שההחלטה ה"פזיזה" שעשתה השתלמה, כשסלרס, במקור כדמות משנה לדמות הבורגנית של השחקן הבריטי דיויד ניבן, גנב את ההצגה בכל סצנה בה השתתף. את אותה כריזמה מתפרצת ויכולת אלתור ראה גם הקהל הרחב, שהפך את הסרט לאחד הלהיטים הקולנועיים הגדולים של שנות ה-60, בזמן שסלרס ואדוארדס שבו לשתף פעולה עוד שש פעמים לאורך השנים, כמעט כולן במסגרת סדרת סרטי "הפנתר הוורוד".

ד"ר סטריינג'לאב (1964)

כבר כתבתי כאן בהרחבה בשנה שעברה על סאטירה על-זמנית זו של הבמאי המהולל סטנלי קובריק ("2001: אודיסיאה בחלל", "הניצוץ"), במלאות 60 שנה לצאתה – אבל תהיו בטוחים שטקסט קולנועי שהיה כה חתרני ורלוונטי ב-1964 רק יהפוך אקטואלי יותר ויותר ככל שהימים עוברים. "ד"ר סטריינג'לאב" מוצא כמה מהדמויות הבכירות ביותר בעולם בעודן מתבצרות בחדר מלחמה רחב ידיים - נשיא ארה"ב (פיטר סלרס) החששן, גנרל מיליטריסט וריקני (ג'ורג' סי סקוט) ומדען נאצי לשעבר, ד"ר סטריינג'לאב שמו (גם סלרס), שהגיע לאמריקה כדי לייעץ לממשל על פיתוח נשק גרעיני אך מצא עצמו מתאהב ביכולות ההשמדה של הנשק. הסיבה להתכנסות? חשש ממלחמה אטומית שעלולה לפרוץ כל רגע עם ברית המועצות ולהרוס את העולם כולו, רק בשל החלטתו של גנרל אמריקאי משוגע לשלוח צי מטוסים לתקוף במדינת האויב על מנת לשמור על טוהר "נוזלי גופו".

כפרויקט תשוקה של קובריק, ביקש הקולנוען לעסוק בהשלכותיה הפרנואידיות של המלחמה הקרה, בתסריט שהחל דרמטי למדי. כשזה נאלץ ללהק את סלרס (שגילם בסרט שלושה תפקידים שונים) על מנת שאולפני קולומביה יממנו את סרטו, וכשהאחרון בהתאם זלג לא כל פעם מהתסריט המקורי אל עבר מחוזות האלתור, הפך התסריט אט אט לפארסה הקולנועית שאנחנו מכירים כיום.

מאצ'ואיזם רעיל, פאשיזם, קסנופוביה, פופוליזם, אובדן המחשבה העצמאית והספק קונפורמיזם במסווה של פטריוטיות - כל אלו ועוד מעסיקים את "ד"ר סטריינג'לאב" בכל 94 דקותיו. למעלה מ-60 שנה אחרי, כשנדמה שאירועי הסרט קרובים מתמיד להתקיים, רצוי לזכור איך קומיקאי חסר עכבות אחד, ותמהוני במבט ראשון, היה "הראשון לזהות" את גודל הצרה.

המסיבה (1968)

ב-2025, כשייצוג או גניבה תרבותית הן מילים שאי אפשר להתחמק מהן ומהמשמעות שלהן ברגישות הפוליטית של ימינו, זה נדמה תלוש למדי שאדם לבן ומערבי יקנה את תהילתו בחיקויים ובהתחפשות לשלל בני מיעוטים, כולל בארצות שעליהן הוא כביכול צוחק. אבל 2025 ומוסכמותיה אינה 1968 ומוסכמותיה, אז כיכב סלרס כשחקן בוליוודי כושל במה שהפך לאחד מהצלחותיו הקופתיות הגדולות ביותר - "המסיבה", אף הוא בבימויו של בלייק אדוארדס.

קומדיה פרועה זו, כמעט אילמת, לוקחת השראה מהנרטיב הרחב והמקריות בסרטיו של אייקון הקולנוע הצרפתי ז'אק טאטי ("זה הדוד שלי", "פלייטיים"), ועוקבת אחר הרונדי וי. באקשי (סלרס), שחקן בוליוודי טוב לב אך קל דעת, שמפוטר במהרה מהפקת אפוס מלחמה ענק לאחר שהוא הורס בטעות את כל הסט. שרשרת השתלשלויות מקריות מובילות לא להחרמתו של באקשי בהוליווד כצפוי, אלא להזמנתו למסיבה נוצצת ונחשקת בביתו של מפיק הוליוודי גדול - אותה ינסה להעביר בשלום, ככל הניתן.

התפקיד האייקוני של סלרס בסרט השפיע על עשרות דמויות קומיות ידועות שיגיעו בהמשך - מאפו המוכר ההודי ב"משפחת סימפסון" ועד מיסטר בין התמהוני - אבל דווקא האמפתיה המסוימת שהעניק הקומיקאי לדמות השחקן ההודי שגילם כבשה את ליבה של לא אחרת מהמולדת ההודית עצמה, שהתאהבה בסרט כליל. בין מעריציו המפורסמים? ראשת ממשלת הודו דאז, אינדירה גנדי, שחיבבה במיוחד את השורה "בהודו, אנחנו לא חושבים על מי אנחנו, אנחנו יודעים מי אנחנו!" ונהגה לחזור עליה שוב ושוב; והבמאי ההודי המשפיע סטיאג'יט ריי ("חיי אפו"), שאחרי שצפה ב"המסיבה" וב"המיליונרית" (סרט נוסף בו מגלם סלרס דמות הודית, הפעם לצד סופיה לורן), היה משוכנע שסלרס יכול לגלם אדם הודי באופן משכנע ואותנטי לא פחות מאשר שחקן הודי אמיתי.

להיות שם (1979)

תפקידו האחרון המשמעותי של סלרס בקולנוע ואולי גם הפגיע ביותר, כזה ששונה מאוד משכבת הציניות שעטה על עצמו כל חייו. זהו כמובן "להיות שם", סרטו של האל אשבי ("הרולד ומוד", "שמפו"), המבוסס על הספר באותו השם של ג'רי קוזינסקי ועוקב אחר הסיטואציה האבסורדית הבאה: צ'אנס הגנן (סלרס), אדם מבוגר אך קל דעת, חי את כל חייו באחוזה גדולה בוושינגטון די.סי., לצד איש זקן עשיר ואומנת (רות אטאוויי) שמטפלת בכל דבר שיצטרך; את ימיו הוא מעביר בטיפול בגינה או בצפייה בטלוויזיה, ללא הבנה של קרוא וכתוב.

כשהזקן הולך לעולמו, צ'אנס נזרק אל הרחוב ע"י עורכי הדין המטפלים בצוואה ומתגלגל לו ברחובות וושינגטון ללא מטרה, עד שהוא נתקל באשת החברה הגבוהה איב (שירלי מקליין), אשתו הצעירה הרבה יותר של המיליארדר והמושך בחוטים הפוליטיים, בן ראנד (מלווין דאגלס, "נינוצ'קה"). במהרה מוצא את עצמו צ'אנס בעמדת הכוח החשובה בעולם, כשהוא משפיע תכופות על החלטות הנשיא האמריקאי ומצטייר כדבר החם הבא בפוליטיקה.

סאטירה עצובה-מצחיקה זו, שקורעת לגזרים פופוליזם ריקני ואידיאלים אמריקניים על ימין ועל שמאל, הביאה את סלרס ודאגלס למועמדויות לפרסי האוסקר; דאגלס זכה, סלרס יצא בידיים ריקות. מספר חודשים מאוחר יותר, נפטר במפתיע מדום לב בגיל 54 בלבד. "להיות שם" יישאר לעד אקורד סיום של האדם הגדול הזה, שהבין את העולם כנראה הרבה יותר טוב מאיתנו.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור התפקידים הגדולים

דניאל עמיר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !