Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פייטר

מאת: יאיר הוכנר

מסכן מרק וולברג. פרויקט החלומות שלו שיזם, הפיק ואף משחק בו בתפקיד הראשי, נגנב לו מתחת לאף על ידי שחקן המשנה כריסטיאן בייל המוכר יותר כבאטמן משני סרטיו של כריסטופר נולן. בייל מגלם את מתאגרף העבר דיקי אקלנד שירד מגדולתו אחרי התמכרות לסמים קשים. דיקי שהיה התקווה של עיירת הפועלים בה הוא ומשפחתו מתגוררים התחיל לאמן את אחיו הצעיר, מיקי, שחי כל חייו בצלו של אחיו הגדול והאגדה שנבנתה סביבו. וולברג המגלם את מיקי יוצר דמות מאופקת ומורכבת. אין ספק שהדמות של מיקי מושלמת לנתונים הפיסיים ויכולות המשחק של וולברג.

[*]

אבל לעומת וולברג השרירן בעל הפנים המסכנות, בייל הוא שחקן אופי שיכול לגלם כול דמות שהוא יחשוק. בעבר הוא כבר יצר דמויות אנורקטיות וגם הפעם הוא הרזה במיוחד עבור הסרט והוא יוצר דמות צבעונית כובשת במיוחד. כמו כן גם מליסה לאו המופלאה מ"נהר קפוא" המגלמת את אמו המארגנת עבורו את קרבות האיגרוף גונבת לוולברג את ההצגה. תוסיפו את שבע שחקניות המשנה המגלמות את אחיותיו הבהמיות, כך שוולברג כמעט ונעלם בנוכחותן הצעקנית.

[*]

דווקא הסצנות האינטימיות עם איימי אדמס המעולה מצליחות להוכיח עם כמה וולברג הוא באמת שחקן דרמטי צנוע ומוצלח ולא רק כוכב קולנוע עמוס שרירים ומפיק סדרות טלוויזיה ממולח (הפמלייה). על התסריט עמלו שלושה אבל נראה שהחשוב מביניהם הוא סקוט סילבר שברזומה שלו ניתן למצוא שלושה פרויקטים נוספים שמצביעים על האופי הריאליסטי ש"פייטר" ניחן בו. מדובר בתסריטאי של "8 מייל" הסרט על אמינם ובכיכובו. הפיצ'ר הראשון של סילבר עסק בזנות של נערי ליווי בלוס אנג'לס ואילו השני הוא ניסיון ליצור סרט פעולה ריאליסטי לסדרה The Mod Squad. התוצאה היתה אסון קופתי אך הסרט עצמו ראוי לצפייה.

[*]

הבמאי דיוויד או. ראסל שידוע בעיקר בזכות סרטיו הלא מסחריים אך חביבי המבקרים "שלושה מלכים" ו"אני אוהב האקביז" חוזר אל התודעה עם סרט מסחרי לחלוטין שבארה"ב הצליח להתחבב גם על הקהל הרחב וגם על מבקרי הקולנוע המשבחים את התוצאה העשויה היטב. הסרט שמספר את סיפורם האמיתי של צמד האחים לא רק מתאר את הגשמת החלום האמריקאי דרך אחד ענפי הספורט החביבים בארה"ב אלא גם סיפור על כוחה של המדיה המשודרת.

[*]

כוחם של אמצעי התקשורת לגאול את הזבל הלבן המתגורר בשכונות פועלים נשכחות אי שם במסצ'וסטס, בארה"ב מעניק ל"פייטר" רובד מורכב נוסף. במציאות דיקי השתתף בסרט תיעודי על נרקומנים המכורים לקראק והסרט מתעד את נפילתו בלי פילטרים מרככים. הסרט שצולם על ידי הטלוויזיה השכונתית והוקרן ב HBO שינה את עולמם של מיקי ודיקי לנצח. אנשים רבים אוהבים להשמיץ את הוליווד, ואת הטלוויזיה האמריקאית, אך שני האחים יכולים לטעון ההפך. רק כאשר הוצבה לפניהם מראה אכזרית ומרה מול הפנים הם הצליחו לשנות את דרכם. במהלך הקרדיטים אף ישנה הפתעה מחממת לב.

[*]

"פייטר" לא מחדש דבר. זהו סרט הוליוודי עם סיפור נוסחה המבוסס על מקרה אמיתי לחלוטין. הוא כתוב היטב, או. ראסל מביים את הסרט בתנופה מהשנייה הראשונה עד השנייה האחרונה. אין רגע משעמם אחד לאורך כול 115 הדקות של הסרט. הוא מצליח להצחיק, למתוח ולרגש כאילו לא ראינו בעבר סרטים על מתאגרפים שהגיעו מהאשפתות והצליחו בגדול כנגד כול הסיכויים. הצילום ההיפר-ריאליסטי של הויט ואן הויטם והעריכה הקצבית של פמלה מרטין משלימים את המלאכה.

"פייטר" הוא המועמד הרציני הראשון לאוסקר שמגיע לבתי הקולנוע בארץ. אני לא בטוח שהסרט עצמו יזכה אבל אני מוכן לשים את הז'יטונים שלי על כך שכריסטיאן בייל יזכה באוסקר שחקן המשנה על תפקידו המרגש והבלתי נשכח. כאלה מפגני משחק לא רואים בכול יום, אפילו לא בכול שנה.