היא הגיעה לסט בלי איפור, עם הבגדים הכי אפורים שיש ובלי שום גינונים

ספרה של פלורנס אובאנה, עיתונאית חוקרת צרפתייה, על חוויותיה כשהתחזתה לעובדת ניקיון והפכה למעשה לאדם ״שקוף״, זעזע את צרפת ותרם לשינוי בתנאי ההעסקה של עובדי הניקיון. כעת מגלמת השחקנית הצרפתייה הגדולה ז'ולייט בינוש ("הפצוע האנגלי", "שוקולד") את תפקיד העיתונאית בסרט "בין שני עולמות".

בינוש שקראה את הספר החליטה שהיא רוצה לככב בעיבוד הקולנועי. היא פנתה לבמאי עמנואל קרר והתוצאה היא עוד סרט חברתי על כלכלת השוק החדשה, המכונה ״גיג אקונומי". בפסטיבל קאן פגשתי את הבמאי עמנואל קרר, בגינה מקסימה ברחוב צדדי וציורי לשיחה על העבודה עם שחקנים לא מקצועיים לצד כוכבת כמו בינוש ועל היכולת של התרבות להשפיע על המציאות.

אתה סופר מפורסם בצרפת ועד היום כמעט ולא ביימת סרטים. מה היה כה מיוחד בספר "בין שני עולמות" שגרם לך לרצות לביים אותו?

"אני זוכר שקראתי את הספר מייד לאחר צאתו ב-2010. אני מכיר היטב את פלורנס והיא טיפוס מאוד מיוחד. היא מייצגת את כל מה שאמור לעשות עיתונאי חוקר ומחויבת לגמרי לעבודתה, דבר שגם בזמנו גרם לה להילקח בשבי על ידי דאעש כשהיא הייתה בעיראק וסיקרה את המצב שם. אחרי שקראתי את הספר מצאתי את עצמי חוזר אליו שוב ושוב. אני לא הייתי היחיד. הספר סחף את הקהל הצרפתי ביכולת התיאור המדהימה שלו ובתיאורו את מה שאנחנו קוראים לו עכשיו 'עובדים שקופים' .בדיעבד היום ניתן להגיד שהספר ותיאור עבודות הניקיון בו ממש צפה את מה שמכונה בימינו 'כלכלת החלטורה'.

"מאז שהספר פורסם החלו התעניינות של אנשי קולנוע ושל שחקניות מפורסמות שרצו לגלם את דמותה של אובנה בסרט. פלורנס מאד התנגדה לעיבוד קולנועי כלשהו. היא חששה שהסרט ירדד את דמותן של אותן עובדות ניקיון ולא יכבד אותם מספיק. הייתה הרגשה שמעולם לא יופק עיבוד קולנועי לספר המדהים הזה. ואז נכנסה לתמונה ז'ולייט בינוש. היא הזמינה את הסופרת לארוחת ערב והחלה במסע שכנוע ארוך בניסיון להעביר את הספר למסך הגדול. פלורנס לאט לאט השתכנעה, כשבדרך ז'ולייט גם הבטיחה לה שהיא תגלם את בת דמותה בסרט. באחת מהפגישות ביניהן שמי הוזכר וזה מעניין כי אני לא חבר טוב של אף אחת מהן, מה גם שאני מוכר בעיקר כסופר ולא כבמאי קולנוע. מפה לשם מצאתי את עצמי יוצא למסע. הסרט בוים כמעט 15 שנה אחרי סרטי האחרון כבמאי".

מה הייתה ההחלטה הראשונה שלקחת לגבי העיבוד של הספר לקולנוע?

"כדי להשיג מקסימום אמינות החלטתי שאני רוצה שכל המשתתפים בסרט יהיו נון-אקטורס, כלומר לא שחקנים מקצועיים. בין כתיבת התסריט ליציאת הסרט לאקרנים עברה כמעט שנה שאת רובה הקדשתי למציאת משתתפים לסרט (אני לא משתמש במילה שחקנים כי הם לא שחקנים) ולעבוד עם הצוות בחזרות מרובות עוד לפני שהתחלנו לצלם, כדי שהם ירגישו בנוח מול מצלמה ואחד עם השני. על מנת לא לפגוע בהרמוניה שנוצרה בין המשתתפים, ז'ולייט הגיעה ממש לפני תחילת הצילומים". עלילת הסרט עוקבת אחר מריאן, סופרת מצליחה, הנוסעת לגור בצפון צרפת כחלק מתחקיר לספרה החדש. מבלי לחשוף את זהותה האמיתית, היא מתקבלת לעבודה כמנקה, יחד עם קבוצה של נשים. בתפקידה החדש היא חווה על בשרה חוסר יציבות פיננסית וחוסר נראות חברתית ומגלה במקביל מהם ערבות הדדית, סולידריות וקשרים חזקים המשותפים לנשים עובדות. מעניין לציין כי עיסוק דומה בעולמן ובקשיי ההישרדות של עובדות ניקיון נעשה במקביל בארצות הברית בסדרה המצליחה של נטפליקס "עוזרת בית".

(רון פוגל והבמאי עמנואל קרר)

איך הייתה העבודה שלה מול צוות המשתתפים הלא מקצועיים?

"היה מדהים לצפות איך היא הגיעה לסט, בלי איפור עם הבגדים הכי אפורים שהיא מצאה ובלי שום גינונים של כוכבת על. היה נדמה לי שהיא כבר נכנסת לדמות שלה בסרט. המשתתפים האחרים מאוד התרגשו להיפגש איתה והיא מייד אמרה להם, 'תקשיבו, אני ואתם הולכים ביחד להצליח בפרויקט הזה. אני חלק מכם, ההבדל בינינו הוא שיש לי קצת ניסיון בתחום המשחק', כולם צחקו ומכאן נשברו כל המחיצות. ז'ולייט הייתה בשבילי ממש כמו עוזר במאי ,כל כך אהבתי את היכולת שלה להוציא לא רק מעצמה אלא גם מחבריה לסרט את המיטב שלהם. מילת המפתח שלי ושלה הייתה אותנטיות. מאוד היה חשוב שהקהל ירגיש שהסרט אמין ושהמסר שאנחנו מעבירים הוא שבעצם יש כאן צילום או שיקוף של המציאות".

הספר של פלורנס אובנה הוא יותר תחקיר עיתונאי מספר, האם שינית משהו ממנו?

"בהחלט. הוספתי פה ושם פרטים כדי להפוך את התחקיר הנוקב של פלורנס ליותר עשיר. הרגשתי שכדאי לעבות במעט את דמותה של הגיבורה ולהפוך אותה ליותר מרק עיתונאית עם מטרה. עד היום התגובות לסרט היו מצוינות, כולל של פלורנס בעצמה, אז אני מניח שהצלחתי במשימה".

האם אתה חושב שקולנוע יכול לשנות מציאות?

"אני לא נאיבי. אני לא בטוח שסרט יכול להזיז הרים אבל אם הספר של פלורנס או הסרט שלי יעלו ולו במקצת את המודעות של הקהל, כבר עשיתי את שלי. וזה קרה עם הספר בצרפת! התעורר דיון שלם על תנאי ההעסקה של עובדי ניקיון. הרי עובדי ניקיון ואחזקה נמצאים בכל מקום. הם היו כאן ממש לפני כמה דקות כדי להכין את המקום לראיון שלנו. אני למשל הייתי בהלם מוחלט כשראיתי באיזו מהירות צריך צוות ניקיון לנקות כ-200 תאים בזמן מועט וכמעט בלתי אפשרי. ואז הם צריכים לרוץ לעבודה אחרת. אין לך איפה לנוח ובקושי זמן להחליף בגדים. זה ממש משפיל בעיניי היחס שהאנשים האלו זוכים לו. לפני שהתחלנו לצלם הלכתי כמה פעמים לצפות בצוותי הניקוי הללו במעבורת וחלקם הגדול גם מופיעים בתפקיד עצמם בסרט".

האם יש לדעתך הבדל בין הדמות של פלורנס בספרה לבין הדמות שמגלמת ז'ולייט בינוש בסרטך?

"אני חושב שפלורנס, במיוחד בתחקירים שלה, נוטה להיות מאוד דיסקרטית ופחות משתפת מאשר הדמות בסרט. הדמות של מריאן משיגה דרגה מסוימת של אינטימיות עם חבריה לעבודה (שבעצם הם מושאי הכתבה שלה). האינטימיות הזו גם תגבה מחיר ממנה בסופו של דבר ותעורר יותר שאלו אתיות מאלו שאולי יעלו בקריאה של הספר".

מה אתה מעדיף לכתוב או לביים?

"אני כמעט ולא מביים ובעיקר כותב, אבל בבימוי סרט אני מאד אוהב את העבודה עם אנשים. יש גם היזון חוזר בלתי נגמר בסרט שמאפשר לשנות אותו תוך כדי תנועה".

איך המשתתפים הסתגלנו לחזרה לחייהם האמיתיים אחרי סיום הצילומים?

"אחד הדברים הכי קשים היה להחזיר אותם לקרקע המציאות. הרגשתי אחריות לעשות את זה בצורה הכי זהירה. השתמשתי גם בפסיכולוגים שייעצו לי. אני חייב לציין שרוב הצוות חזר די מהר לחייו הרגילים. הם התייחסו לצילומים כאל חופשה מפוארת שנגמרה. רובם חזרו לעבוד במעבורת".