התעלו על המקור: חמשת הרימיקיים הטובים ביותר

"אושן 11" (מקורי – 1960; רימייק – 2001)

קשה להאמין שמישהו חשב על פרנק סינטרה, דין מרטין וחבריהם כשצפה ב"אושן 11" ב-2001, כי הרימייק הנוצץ של סטיבן סודרברג גרף אז 450 מיליון דולר ברחבי העולם, הפך לפרנצ'ייז עם שני המשכים מוצלחים ב-2004 וב-2007, חזר לריבוט נשי ב-2018 ובעיקר חיזק את מעמדו של אנסמבל השחקנים המצליחים שבו – ג'ורג' קלוני, מאט דיימון, בראד פיט, ג'וליה רוברטס, קייסי אפלק ועוד– ככוכבי קולנוע של ממש.

ועדיין, ראוי להיזכר בדרכיו הצנועות של השוד המפורסם בראשיתו. מה שתוכנן ככלי להצגת חבורת ה-"Rat Pack" הנודעת (סינטרה, מרטין, סמי דיוויס ג'וניור, פיטר לואופורד וג'ואי בישופ), הראה לראשונה את סיפורם של הנוכלים דני אושן (סינטרה בגלגול המקורי, קלוני בחדש) וג'ימי פוסטר (לואופורד/פיט; שמו שונה לראסטי ראיין בגרסה החדשה), שמתכננים עם חבריהם שוד ענק של 160 מיליון דולר ממנהל קזינו (סיזר רומרו/אנדי גרסיה) המנהל רומן עם גרושתו של אושן (אנג'י דיקינסון/ג'וליה רוברטס). סודרברג, אז כבר במאי עצמאי מפורסם בפני עצמו, שמזגזג מדי פעם לצד המסחרי, קפץ על עגלת הרימייק בשלהי שנות ה-90 (וחשב אפילו ללהק את חבריו, האחים כהן, לתפקיד מרכזי בסרט) והפך קומדיית שוד קטנה וחביבה למותג.

"שבעת המופלאים" (1960)/ "שבעת הסמוראים" (1954)

כן, "לחיות" איננו הרימייק הראשון לסרט מופתי של אקירה קורסאווה -אי שם ב-1960, במאי המערבונים ג'ון סטרג'ס ("דו-קרב באו.קיי. קורל") התאהב בסרטו של קורסאווה, ליהק אנסמבל שחקנים מזהיר – יול ברינר, סטיב מקווין (שזייף תאונת דרכים ופציעה רק כדי להשתחרר ממחויבותיו הקודמות ולהשתתף בסרט), צ'רלס ברונסון, ג'יימס קובורן (שצפה בסרט המקורי 15 פעמים לפני השתתפותו ברימייק), איליי וולאך (6 שנים לפני תפקידו האגדי ב"הטוב, הרע והמכוער") ועוד – ויצר סרט שאמנם לא מתעלה על קודמו (ועל המסרים החתרניים בו), אך מוסיף לו אלמנטים של אקשן, הנאה ואסתטיקה. הסרט, בדומה לסרטו של קורסאווה, מתאר את סיפורו של כפר המאוים ע"י חבורת בנדיטים (בהנהגתו של וולאך), ששוכר להגן על עצמו שבעה אקדוחנים מצטיינים. בזווית אחרת, "שבעת המופלאים" הוא דוגמה מופלאה לכוח של רימייק והשפעות סרטים זה על זה: סרטו המקורי של קורסאווה הושפע מהמערבונים של ג'ון פורד, שבתורו השפיע, יחד עם הבמאי היפני, על סטרג'ס, שבתורו נטע השראה במערבוני הספגטי של סרג'יו ליאונה. ואף מילה על הרימייק מ-2016.

"נערתו ששת" (1941)/ "העמוד הראשי" (1931)

טוב – אולי קצת רימיתי כאן: שני הסרטים הם עיבוד למחזה מ-1928, "העמוד הראשי" (“The Front Page”), שכתבו בן הכט וצ'ארלס מקארתור, אך הרעיון לסרטו של הווארד הוקס, "נערתו ששת", נולד מרצון לחדש את הגרסה מ-1931. להוט להמשיך עם ז'אנר קומדיית ה"סקרובול" הפופולרית דאז, הוקס לקח את סיפורם של וולטר ברנס והילדי ג'ונסון – עורך עיתון מצליח ומחוספס ועובד לשעבר, שמסתבכים בפרשיית רצח בעודם מנסים לסקר אותה; שינה את דמותו של ג'ונסון לאישה (בגילומה של רוזלינד ראסל); הושיב לשולחן את הכט (רק כדי שימנע ממנו לבסוף קרדיט כתיבה) ואת צ'ארלס לדרר לשכתב את התסריט.

הוא עודד את שחקניו – ובעיקר שחקנו הראשי קרי גרנט – לאלתר ככל שיותר (מה שהוביל לרגע אייקוני בו גרנט שובר את "הקיר הרביעי", תזכרו שמדובר בשנות ה-40); התעקש לשבור את שיא הדיאלוג המהיר ביותר, במחיר עיכובים גדולים מאוד בימי ההפקה – רק כדי ליצור קלאסיקה קומית חדה ומושלמת, שהשפיעה על כולם מפרנסואה טריפו ועד קוונטין טרנטינו, ונותרה אייקונית גם למעלה מ-80 שנה אחרי צאתה.

"השתולים" (2006)/"דרך ללא מוצא" (2002)

נהוג לשכוח שאחד מסרטיו המצליחים והזכורים ביותר של מרטין סקורסזה, שהקנה לו 4 פרסי אוסקר (כולל הבמאי והסרט הטוב ביותר) ב-2007, הוא בכלל חידוש לסרט נשכח מהונג קונג, "דרך ללא מוצא" (“Internal Affairs”); ועדיין, את החספוס של דרמת המתח מהמזרח והקווים האנטי-ממסדיים שבתוכה הצליח לתרגם הבמאי האמריקאי הנודע למעשיית פשע, שמציבה את המונחים "שחיתות" ו"מוסר" זה לצד זה, רק כדי לשקוע עמם יחדיו.

סרט האנסמבל הזה – ג'ק ניקולסון (בשיתוף הפעולה הראשון שלו עם סקורסזה), ליאונרדו דיקפריו, מארק וולברג, מאט דיימון ומרטין שין הם רק חלק מהשמות שמככבים כאן – מציג את סיפורו של ראש מאפייה מקומית (ניקולסון) ששותל מרגל במשטרת בוסטון (דיימון), בעוד המשטרה מצדה שותלת שוטר סמוי במאפיה (דיקפריו); כשהשניים מבינים את הסיטואציה, הם מנסים לחשוף זה את זהות זה לפני האחר.

"היצור" (1982)/ "דבר מעולם אחר" (1951)

מי היה מאמין שנחזור להווארד הוקס כשנגיע לדון באחד הסרטים המפחידים ביותר אי פעם? כנראה שהוקס עצמו לא היה מאמין, כי כשביים את סרט המד"ב הקאמפי "דבר מעולם אחר" על בסיס ספרו של ג'ון וו. קמפבל ג'וניור מ-1938, הוא לא שיער ש-31 שנה לאחר מכן, תיווצר יצירה כה מבעיתה, שמעמד הקאלט שלה נותר עד היום וכנראה ייוותר גם בעתיד.

במאי האימה ג'ון קרפנטר ליהק את שותפו הותיק קורט ראסל לרימייק "היצור" (“The Thing”), שמגולל את סיפורם של חוקרים באנטרקטיקה שפוגשים את "היצור" הנודע לשמצה, שלוקח את צורתם של אלו שהוא הורג. הפרנויה נכנסת לפעולה כשהחבורה מבינה שאיננה יכולה לסמוך אחד על השני יותר. מאסטר האפקטים סטן ווינסטון יצר כמה מהאפקטים הפרקטיים המתקדמים ביותר שנראו באותה תקופה (אל תבקשו לראות את היצור מתחזה לכלב), ואניו מוריקונה כתב פסקול רודף לסרטו של קרפנטר. התוצאה אמנם לא הרשימה אז (הסרט נכשל בקופות בייחוד אל מול טייק חביב יותר על חייזרים שרץ מולו, "אי.טי"), אך הוא עדיין מפחיד מיליונים כיום.