דרדוויל נולד מחדש: ביקורת סדרה

Daredevil: Born Again Series Review

עומר אפריאט על "דרדוויל נולד מחדש: ביקורת סדרה":
"לא טובה כמו סדרת המקור, אך מצליחה לשמור על המורשת שלה"

שתף/י

משחק צ'ארלי קוקס וינסנט ד'אונופריו ג'ון ברנטל

אקשן

ביקורת סדרה לדרדוויל נולד מחדש: ביקורת סדרה מאת עומר אפריאט | כתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"בינונית פלוס"

דירוג הגולשים

0/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

אחרי סיום סאגת האינסוף, ההיפרדות מהדמויות שהובילו את היקום שלה (לפחות לבינתיים) וכניסת שירות הסטרימינג "דיסני פלוס", מארוול עדיין מחפשת את דרכה ונדמה שהיא נמצאת בכאוס מוחלט. היופי בכאוס זה שהוא יכול להוביל גם לתוצרים כושלים ביקורתית וכלכלית כמו "המארוולס" (2023) ו"אקו" (2023-2024) אך גם לתוצרים מיוחדים ומעניינים ששוברים את הנוסחתיות המארוולית המוכרת כמו "וונדה-ויז'ן" (2021). בשיא הצלחתה של מארוול, הצופים ידעו בדיוק מה הם יקבלו, אולי זה היה נוסחתי, אך אין להקל ראש בשילוב מוצלח בין אקשן-קומדיה-דרמה פעם אחר פעם. כיום, כל תוצר של מארוול הוא הימור המלווה בחוסר ודאות, ועם זאת רק כך סדרה אלימה ובוגרת כמו "דרדוויל: נולד מחדש" יכולה להתקיים. בדומה ל-"וונדה-ויז'ן", אם מארוול רק הייתה יודעת לשחרר יותר את האחיזה שלה היינו יכולים לקבל סדרה טובה באמת, ולא רק כמעט טובה. ההימור של מארוול לייצר סדרת המשך לסדרה האהובה "דרדוויל" (2015-2018) של נטפליקס נועד מראש לכישלון. כל בר דעת הבין שמארוול לא יכולה להרשות לעצמה ללכת למחוזות האלימים והדרמטיים של נטפליקס, שהיא מוגבלת מדי בתוך חוקי העולם שבנתה לעצמה, ושברגע שהיא מלהקת את אותם השחקנים היא מייצרת השוואה שלא תוכל לצאת ממנה כמנצחת. אחרי ההופעות המביכות של דרדוויל וקינגפין בסדרות האחרות של "דיסני פלוס" היה צפוי שההתרסקות תהיה כואבת ובלתי נמנעת, אבל אחרי השינויים בהנהלה הבכירה של דיסני וחזרתו של המנכ"ל בוב אייגר, הוחלט לעשות 'רישוטס' (צילומים מחדש) לסדרה ולנסות להציל אותה. התוצאה היא שכנגד כל הסיכויים הם הצליחו. אמנם לא מדובר בשיפור מסדרת המקור, ואפילו לא בעונה ברמה של העונה השנייה והפחות טובה בגרסה של נטפליקס, אך הסדרה בהחלט עושה כבוד לסדרת המקור ולא פוגעת במורשת שלה, וזאת הקלה גדולה לאוהבי הסדרה.

עלילת "דרדוויל: נולד מחדש" לוקחת את הדמויות 5 שנים אחרי אירוע טראומתי שמתרחש בסמוך לסוף הסדרה של נטפליקס. ווילסון פיסק/קינגפין (וינסנט ד'אונופריו) מחליט לרוץ לראשות העיר וזוכה בה בלי הסבר מתקבל על הדעת מה גרם לבוחרים לשכוח מעברו הפלילי והמפוקפק ולתת לו את קולם. זה לא יהיה החור היחיד בעלילה וכנהוג אצל מארוול רצוי לכבות מעט את המוח. במקביל, מאט מרדוק/דרדוויל (צ'ארלי קוקס) תולה את מסכת גיבור העל מהל'ס-קיטצ'ן ומחליט לעסוק רק בעבודתו כעורך דין המגן על החלשים והנזקקים. בחירתו של מאט להאמין בשלטון החוק עומדת למבחן גם באמצעות עבודתו מול מערכות המשפט וגם דרך האיום החדש-ישן כשפיסק מנצל את מעמדו כראש העיר ניו-יורק כדי להילחם בתופעת פורעי החוק/גיבורי העל שמתפשטת בעיר. בדומה לסדרה של די.סי. "הפינגווין" (2024) שחייבה השוואות ל-"הסופרנוס" ול-"הסנדק", "דרדוויל: נולד מחדש" עוסקת בתמות דומות הלקוחות מסרטי הגנגסטרים. מונולוג הפתיחה מ-"הסנדק": "אני מאמין באמריקה..." מתאים לעיסוק של הסדרה בשאלה האם אפשר להאמין במערכות הצדק המערביות או שמא הן רקובות מבפנים ולפעמים חייבים לקחת את החוק לידיים ולהשתמש באלימות בשביל להגיע אל הצדק הנכסף. שאלה זו תלווה את מאט במהלך הסדרה, שיש בה יותר דרמת בתי משפט מספקטקל ויזואלי ואלים כמתבקש בז'אנר. החוזקה של "דרדוויל" תמיד הייתה בדרמה שמתחוללת אצל מאט בזמן קרבות האגרופים, וכאשר מאבדים את הדרמה הזאת ונשארים רק עם האלימות, כמו בפרק האחרון, הסדרה מאבדת מהעניין שלה.

העיסוק של הסדרה בשאלת נחיצותם של פורעי החוק/גיבורי העל (תלוי את מי שואלים) מעוררת תהיות במיוחד כאשר היא חלק מהיקום הקולנועי של מארוול. כרגיל, תמיד עולה השאלה היכן נמצאים גיבורי העל האחרים שנמצאים בעיר ניו-יורק בזמן התרחשות הסדרה ומדוע הם לא מגיעים לעזור. גם אם מתעלמים מכך ויוצאים מנקודת הנחה שלספיידרמן או ד"ר סטריינג' יש דברים דחופים יותר מאשר להתעסק ברוצח סדרתי, הקלות שבה מתעלמים לחלוטין מכך שהנוקמים הצילו את העיר מפלישת חייזרים והחזירו לחיים חצי מהאנושות היא בלתי נסבלת. אי אפשר באמת להשאיר את שאלת נחיצות גיבורי העל מבלי להתייחס לעובדות הללו ולתת איזושהי הצדקה מדוע ישנם אנשים שעדיין חושבים שהם פושעים אלימים ותו לא. בדיוק כפי שלא ניתן להבין את תפיסות האנטי גיבורי על של הת'ר (מרגריטה לבייבה, "קיץ מסחרר"), אהובתו החדשה של מאט ופסיכיאטרית קלינית שהיא גם יועצת זוגית, המרגישות כמו אילוץ תסריטאי בוטה. כך הסדרה מפספסת את ההזדמנות לייצר קונפליקט אמיתי נוסף, שלא כמו בשאלת יעילות מערכות המשפט. צ'רלי קוקס ווינסנט ד'אונופריו ממשיכים בהופעות המצוינות שלהם כדרדוויל וקינגפין (בהתאמה) ואפשר להזכיר אותם בנשימה אחת עם ליהוקים כמו יו ג'קמן כוולברין ורוברט דאוני ג'וניור כאיירון מן - ליהוקים כה מוצלחים שגרמו לדמויות להיות כל כך מזוהות עם השחקנים שקשה לדמיין שחקן אחר מגלם אותן, ולחילופין, שחקנים שכה מזוהים עם הדמויות שלפעמים קשה לקבל אותם בתור דמות אחרת. ד'אונופריו כה מוצלח שהוא גורם לשורות דיאלוג מלאות חשיבות עצמית על גבול הגיחוך להחליק בגרון ואפילו לעבוד בתור נאומים חוצי להבות שאמורים לשכנע אנשים ללכת אחריו. הכריזמה והשיגעון השקט שמאיים להתפרץ בכל רגע שהוא על המסך מהפנטים וגורמים לכל הסצנות בהשתתפותו להיות מותחות עצבים. כמובן שפיסק אינו שלם ללא החצי השני והקרימינלי לא פחות ממנו – ונסה, בגילומה של איילת זורר המופלאה. עם כל הכבוד לגל גדות, זורר שחקנית טובה ממנה וונסה היא כבר הדמות השנייה בעולמות גיבורי העל שזורר מגלמת אחרי שהייתה אמו של סופרמן בסרט "סופרמן: איש הפלדה" (2013). מגיע לה יותר הערכה על הקריירה המדהימה שלה.בעקבות ה'רישוטס' שנעשה לסדרה, הצפייה בה היא כמו משחק שמנסים לנחש מה צולם מראש ומה צולם מחדש בניסיון לתקן את הסדרה. במקור העונה הראשונה הייתה אמורה להיות 18 פרקים וקיבלנו רק 9, במה שאולי מסביר מדוע הסוף לא סגר אף קו עלילה וגרם לכל העונה להרגיש כמו הכנה לעונה הבאה של הסדרה. בדומה לכמעט כל תוכן של מארוול שמצליח להתחפש לתוצר אמנותי בעל ערך בפני עצמו ואז מתגלה כ'פילר' שנועד להכין את הצופים לדבר הגדול הבא שיתגלה כעוד הכנה לבא וחוזר חלילה. אולי בעקבות כך, למרות ש"דרדוויל: נולד מחדש" עוסקת בשאלות מורכבות, ממעיטה בבדיחות מביכות (תודה לאל שלא קיבלנו עוד מהדרדוויל של "שי-האלק"), ובעלת אלימות ברוטלית שלא מתאימה לילדים, היא לא מצליחה להתנתק לחלוטין מהבעיות של ענקית הקומיקס, גם אם היא מצליחה לבלוט לטובה ולהיכנס לרשימת התוצרים הטובים ביותר שהחברה ידעה, בטח בתקופתה הנוכחית והכאוטית.

עומר אפריאט | כתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י