חדשות טלוויזיה / סדרות

"בידיים של דנטה": ביקורת סרט

1/7/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

עם במאי איכותי כמו ג'וליאן שנאבל ("הפרפר ופעמון הצלילה"), צוות שחקנים שכולל את אוסקר אייזק, אל פצ'ינו, גל גדות וג'ון מלקוביץ' ועלילה שמשלבת בין סיפורו של דנטה לבין סיפור פשע מה כבר יכול היה להשתבש בסרט של נטפליקס? מסתבר שהכל. אלכסנדר מרום על סרט מבולבל, מבלבל וחסר כל תכלית או מטרה

ג'וליאן שנאבל, הבמאי של הסרט "בידיים של דנטה", התחיל את קריירת האומנות שלו כאמן פלסטי, ורק אחר כך החל לביים לקולנוע. סרטיו הקודמים בעיקר היו ביוגרפיות של אמנים ידועים אחרים. למשל, "הפרפר ופעמון הצלילה" עוסק בחייו של הסופר ז'אן-דומיניק בובי. הוא גם ביים יצירות על הציירים ז'אן-מישל בסקיאה ווינסנט וון גוך. "בידיים של דנטה" ("In the Hand of Dante") הוא סרטו היחידי מאז 2018, כך שההמתנה למעריצי סרטיו הייתה מאוד ארוכה. הפעם מדובר בעיבוד של שני סיפורים: הראשון הוא סיפורו של דנטה, המשורר העתיק שכתב את "הקומדיה האלוהית". השני הוא עיבוד של ספרו הפיקטיבי של ניק טושס. באותו ספר, טושס מערב את עצמו בסיפור פשע שבו פושעים מנסים לגנוב ולמכור את הדפים המקוריים שעליהם "הקומדיה האלוהית" נכתבה.

בין שני הסיפורים, העיקרי הוא העיבוד מספרו של טושס. הוא כל כך עיקרי, שמעניין לחשוב למה הביוגרפיה של דנטה בכלל חלק מהסרט. היא לא מוסיפה שום ממד עלילתי חשוב. אולי היא אמורה להוות כדרך להעשיר את הסיפור העיקרי מבחינה תמטית, אבל קשה להצהיר על כך בוודאות מפני שאותו חלק הוא פשוט לא מעניין. הוא מרגיש כמו גרסה לעוסה וממוחזרת של כל ביוגרפיה היסטורית בעולם. הדיאלוג והצילום מנסים לגרום לצד העלילתי הזה להרגיש רשמי וחשוב, הרי השפה היא גבוהה וגודל הפריים קטן. אמנם פריים קטן נושא איתו קונוטציה שמדובר בסרט אומנותי, אך אין הבדל בין סיפורו של דנטה ב"ביידים של דנטה" לבין סרט תקופתי שנוצר מהר כדי שיזכה באוסקר על תלבושותיו היפות. עדיף להתעלם מהחלק הזה שלו, שהוא ממילא מינורי ולא חשוב.

המיקוד העלילתי האמיתי הוא העיבוד לספרו של טושס. אוסקר אייזק ("אקס מכינה", "בתוך לואין דייויס"), אשר משחק גם את דנטה, מגלם את טושס. מדובר בדמות אנוכית, גסה וחסרת כל אלמנט שעלול לגרום לצופה להזדהות איתה. תחילת הסיפור מתרחשת בין 2001 ל-2002, כאשר ניק צופה באסון התאומים בטלוויזיה. מיד עולה לו הרעיון לזייף את מותו – הוא ישכנע את העולם, וכך גם את הפושעים שרודפים אחריו, שהוא היה באחד המגדלים. זו התגובה האוטומטית שלו לאסון הגדול שקרע את ארה"ב, הוא לא מביע אבל או צער בשום רמה. באחת הסצנות הראשונות בסרט, אשר לא תורמת שום דבר לשאר העלילה, טושס בתור ילד (איברהים אלואחאבי) מספר לדוד שלו אשר משוחק ע"י לא אחר מאל פצ'ינו שהוא הרג ילד אחר כחלק מהגנה עצמית. גם כאן הוא לא מביע צער או חמלה. זה כאילו שנאבל רצה שהקהל ישנא את הגיבור מההתחלה.אוסקר אייזק, שהוא שחקן מוכשר, לא מצליח להפוך את הדמות לטובה או עגולה יותר דרך המשחק שלו. אף שחקן שמופיע כאן לא מצליח להפוך את הדמות שלו לעגולה יותר. הסיבה הראשונה היא שאין בסרט דמויות טובות, מלאות או סימפטיות. כל אחת מהן היא או פושע אנוכי או, במקרה של דמותה של גל גדות, היא בקושי מופיעה, מדברת או משפיעה כך שהיא לא מעוררת בצופה שום רגש. הדמות הנאלחת ביותר היא לואי, אותה מגלם ג'רארד באטלר ("300", "גרינלנד"). הוא מוצג מההתחלה כאדם שנהנה לגרום לאנשים אחרים סבל, אבל בהמשך הוא אומר שהוא לא נהנה להרוג אנשים, למרות שעינה פסיכולוגית והרג אדם חף מפשע ללא כל סיבה בסצנה הראשונה שבה הוא מופיע. גם הוא בקושי משפיע על העלילה. הסיבה השנייה היא שהמשחק הוא איום ונורא.

אין פה שחקן שהביצוע שלו טוב. הביצוע של גל גדות לא בולט לרעה מבין שאר הביצועים, למרות שהיא ישראלית שמזייפת מבטא איטלקי משונה כחלק מביצוע הדמות שלה. אם כבר מדברים על מבטא איטלקי משונה, ג'ייסון מומואה ("אקוומן", "מיינקראפט – הסרט") הוא ההיילייט מבחינת הביצוע הרע. המבטא המזויף והמוגזם שלו כל כך קומי שהוא עושה את הסרט למרות שדמותו של מומואה בקושי מופיעה, ומדברת אפילו פחות. עוד שחקנים שמביכים את עצמם כאן הם הבמאי הידוע מרטין סקורסזה, שהתלבושת שלו כוללת זקן מזויף ומגוחך, וג'ון מלקוביץ' ("להיות ג'ון מלקוביץ'", "לקרוא ולשרוף"), שהאופן שבו הוא מדקלם דיאלוג פשוט גורם לו להישמע כמו חייזר שמעמיד פנים שהוא בן אנוש.

האספקט הכי מאולץ הוא אורך הסרט, שעולה על שעתיים וחצי. אין סיבה הגיונית לכך, במיוחד כי מדובר בעלילה דלה במיוחד. את כל הצד שמתאר את חייו של דנטה היה אפשר לחתוך, אותו דבר עם דמויותיהן של גל גדות וג'רארד באטלר. אפשר היה להעביר את כל הרעיונות בתסריט תחת פחות משעה. במהלך הצפייה, אפשר לשער ששנאבל חשב שהוא יוצר יצירת מופת. אם כן, הוא טעה, אין ביצירה הזו אפילו קמצוץ מהעומק שהוא חשב שיש בה. ציטוטים ארוכים מפואמות מוערכות וויזואליה מרשימה (החלק היחידי הטוב בכל הסרט) לא משנים את העובדה שהליבה של "בידיים של דנטה" היא כזו של פארסה. הרצון שלו להנכיח את עצמו כיצירה חשובה נוגד לחלוטין את אופיו האמיתי: קומדיית פשע בינונית. לא מדובר בתסריט שמנסה להיות מצחיק, אבל זה מה שהוא. שנאבל היה צריך לפתח יותר מודעות עצמית, ולהבין שמדובר בתסריט שמתאים יותר לקומדיה מאשר לדרמה אומנותית.

למקרה שלא היה ברור, "בידיים של דנטה" הוא אסון קולנועי. אבל זה כבר היה ברור. זה היה ברור מאז שהסרט הודלף שנה שעברה, וכבר אז נחשף לעולם כאסון קולנועי. אי אפשר להבין במהלך הצפייה ביצירה הזו בה למה היא בכלל נוצרה. מי הקהל הייעודי ומה אותו קהל אמור ללמוד או להבין? אולי יוצריו חשבו שהוא יהיה מועמד לכמה אוסקרים, אבל יהיה לו מזל אם יועמד לפרס ראזי לסרטים הגרועים של השנה. ככל הנראה הוא יישכח עם הזמן, לא ישאיר חותם משמעותי על העולם, חוץ מאולי לסיים את הקריירה של ג'וליאן שנאבל.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

אלכסנדר מרום - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

רלוונטי