Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: סיכום 2023 בטלוויזיה: 10 הסדרות הטובות ביותר

5. הסמוראית כחולת העין

מי שהייתה סמן לאיכות בראשית דרכה בתעשייה בראשית העשור שעבר, נטפליקס, הפכה עם השנים למי שהעדיפה בידור פופולרי מיינסטרימי ולא בהכרח יצירות נועזות יותר. הסדרה המונפשת "הסמוראית כחולת העין", שעלתה בחודש שעבר לפלטפורמה, מוכיחה שאם נטפליקס רוצה, עדיין יש לה את זה. הסדרה – מעין כור היתוך אתני-חברתי (נוצרה ע"י בני זוג מעורבים – מייקל גרין היהודי-ישראלי ואמבר נויזומי האמריקאית-יפנית) שמלא באהבה לתרבות וליצירה היפנית.

העלילה עוקבת אחר מיזו (מאיה ארסקין), ספק גבר ספק אישה, סמוראית "האפו" (מונח יפני המתאר "בן כלאיים" – חצי יפני וחצי גזע אחר) ביפן הסגורה של המאה ה-17, שיוצאת לנקום בארבעת הגברים האחרונים שנותרו במדינה, אלו שאחראים (בין היתר) לנידויה החברתי מהקהילה השמרנית ולנפשה המיוסרת. מכאן ואילך, מלווה באנימציה יפהפייה (אלימה ופואטית, מעט אפילו מציאותית מדי), "הסמוראית כחולת העין" עוברת לעסוק בתמות הרות-גורל, כדוגמת קסנופוביה, מיזוגניות וסקסיזם, שנאה יוקדת וחופש אינדיבידואלי אל מול קהילתיות. בלי שמות קוד או "יציאת ידי חובה" - ככה נותנים ייצוג אמיתי לקהילות מודרות.

4. פארגו, עונה 5

כבר דיברנו בחלק הקודם על הקשר בין סרט/ספר לעיבוד טלוויזיוני, אבל קשה למצוא סדרה עם קשר יותר רופף (עלילתית) למקור מאשר "פארגו" של נואה האוולי – מעונה ראשונה לפני כעשור שהתמקדה על סיפור עם קווים דומים ומיקום דומה ליצירת המופת של האחים כהן באותו השם מ-1996, עם התפתחות העונות, דמויותיו ועלילותיו של האוולי נהיו יותר ויותר אקסצנטריות ועם זאת לא איבדו את מה שעמד בבסיס המקור – בנאליות הרוע, הקשר שלה לנבערות וכיוון חיינו חסר הפשר.

בעונתה החמישית (אחרי עונה רביעית מעט נבדלת באיכותה), "פארגו" לוקחת שוב אלמנטים עלילתיים בסיסיים ועושה מהם מטעמים, הן בזכות יכולות הכתיבה הציניות והקודרות של האוולי והן בזכות יכולות המשחק של הקאסט העשיר – כך, משחק החתול והעכבר של ג'ונו טמפל וג'ון האם, הראשונה כעקרת בית "נורמטיבית" שנאלצת להתעמת עם עברה האלים אחרי פגישה עם הרשויות, והשני הוא שריף מושחת שחם על עקבותיה, בעקבות קשר נסתר בין השניים. הדמויות שמקיפות אותם – כדוגמת בעלה קל הדעת של דוט (טמפל) וארכי-פושע שמתגלה כ"אוכל חטאים" – ממחישות עוד יותר את האבסורד עליו האוולי מתענג כל כך. לעונה נותרו עוד 3 פרקים, ומרתק לצפות לאן היא יכולה להמשיך מכאן.

3. כלבי שמורה, עונה 3

עוד פרויקט אנושי ומדויק מבית היוצר של טאיקה וואיטיטי (ושותפו ליצירה סטרלין הארג'ו) מגיע לסיומו – "כלבי שמורה" מ-"FX", אודות ארבעה נערים ונערות באוקלהומה קשת היום, בנים לשבט המוסקוגי האינדיאני, מבלים את שגרת יומם במאבק בפשע מקומי ובביצוע פשע מקומי. הסדרה זכתה במהלך שתי עונותיה לתהודה נמוכה בציבור הרחב (שלא לדבר על הקהל בישראל), ודווקא בעונתה השלישית והאחרונה, פרצה טיפה יותר למיינסטרים (גם בעיני הממסד הביקורתי, שהחל כבר להרעיף עליה מועמדויות), למרות שזו לא שינתה לרגע את מה שהפך אותה לממתק לעיניים מלכתחילה (להפך, אולי אפילו הפכה מעט קיטשית יותר לאחרונה) – שילוב בין קומדיה חסרת מעצורים, אולי אפילו טריפית (כפי שוואיטיטי אוהב), לבין התמקדות בצער ובכאב, בייחוד על אמריקה שנגזלה מגיבורינו וזרקה אותם (תרתי משמע) לכלבים. מי ייתן וגישה זו לכתיבה רק תמשיך להתפתח בתעשייה האמריקאית.

2. הדוב, עונה 2

מה כבר לא נכתב על "הדוב" של "הולו"? -"מקום לניתוח מעמיק, קשה וכואב של אבל ואשמה", כך כתבתי על העונה הראשונה בסיכום סדרות השנה שעברה (אז זכתה למקום ראשון, הפעם תרד לשני), ונדמה שהקסם הכואב שלה לא נעלם – אלא רק גדל. הסדרה של כריסטופר סטוראר לא רק לא איבדה מקצבה חסר המנוח, אלא שכללה את האמוציות (בולטת האווירה הקלסטרופובית בארוחת חג המולד) החשופות שלה ואת הופעות המשחק שלה (הפגיעות המתמשכת של ג'רמי אלן-ווייט וג'יימי לי קרטיס נהדרת כהרגלה בהופעה מלאת מתח). אין יותר מדי מה להגיד מבלי להיכנס לשורשי כל אלמנט בכל פרק כאן, אבל למעריציה – "הדוב" רק ממשיכה לספק את הסחורה.

1.יורשים, עונה 4

"ראית את הפרק החדש של 'יורשים'??" זו שאלה שתשמעו לא פעם. נכון, למעריצי "יורשים, נוצר כבר שם לא פחות עילאי ומתנשא מגיבורי התוכנית עצמה, אבל לכל אחד ואחד מהם יש את הסיבה הברורה בעולם למה הם אובססיביים לדרמה העוקצנית של HBO: היא מדהימה. עונתה האחרונה והרת הגורל של משפחת רוי האכזרית והתחרותית לא התרפסה בפני מעריציה, אלא חיסלה דמות מרכזית מאוד בפרקיה הראשונים, העלתה את מדד הפאסיב-אגרסיב גם ברגעים אינטימיים מהרגיל, רפררה למציאות הכואבת והביזארית מדי שלנו (ובייחוד של הציבור האמריקאי), באופן ש"יטרגר" לא מעט מצופיה, והותירה את צופיה עם הסוף המדכא ביותר שיכלה לחשוב עליו – כי כמו שאמר פוליטיקאי מקומי אחד, "אלה החיים". אז אם "אלה החיים", "יורשים" ראויה לעמוד בראשם.

לפרויקט סיכום שנה - >> לחצו כאן