Fallout: ביקורת עונה ראשונה

אם אתם בקיאים בסצנת הגיימינג, ספק אם לא שמעתם על "Fallout"; סדרת המשחקים הפוסט-אפוקליפטית מארצות הברית הרוויחה מעמד מרכזי בז'אנר ב-26 השנים הסוערות שעברה מאז היווסדה. הסדרה שבקעה ממוחו הקודח של טים קיין ושותפיו באולפן המשחקים "Interplay", אי שם ב-1997, חוותה הצלחה מסחררת עם יציאת המשחק הראשון, ואף התעלתה עליה עם המשכו שנה לאחר מכן. למרבה הצער שיקולי דעת מוטעים בהנהלה הובילו לפשיטת רגל של החברה, בעקבותיה נמכרו הזכויות לבת'זדה – אולפן המשחקים הידוע ולהפקתו של טוד האוורד.

הביקורות הטובות שקיבלו המשכי הסדרה זיכו את הווארד בהצעות רבות להפקת עיבוד, אבל אף הצעה לא קסמה לו עד זו של ג'ונתן נולאן. התסריטאי והמפיק (ואחיו של כריסטופר הנודע) המפורסם בין היתר בזכות הסדרה "ווסטוורלד" שיצר עם אשתו – ליסה ג'וי, העלה את הרעיון לראשונה ב-2019: לבנות סיפור חדש לחלוטין שמתרחש ביקום של "Fallout", במקום להתבסס על סיפורי המשחק הקיימים, כפי שעיבודים רבים נוהגים לעשות. הבחירה הוכחה כצודקת, בתוצר המרהיב, המזוויע והמטורלל שהוא שמונת פרקי העונה הראשונה.

הסיפור הוא ללא ספק אחד מחוזקותיה הגדולות של הסדרה של אמזון. העלילה שואבת מוטיבים רבים מסיפורי המשחקים, כולל נטייתם לסטות מן העלילה שבוססה בפתיחת הסיפור, ולהציג טוויסטים משמעותיים לכל אורכם. כמו במשחקים, גיבורתנו היא תושבת אחת הכספות (כך נקראים מקלטי הנשורת) שנאלצת לצאת אל השממה ולהתמודד עם הזוועות שהיא מביאה. הגיבורה – לוסי (אלה פארנל) יוצאת לחפש את אביה שנחטף בידי פושטים מפני השטח.

במקביל מוצגים גם סיפוריהם של חבר ב"אחוות הברזל" (ארון מוטן), ושל יצור המוכר כ-"Ghoul" (וולטון גוגינס). לאורך מסעות הדמויות נחשף בפנינו אט אט העולם של " Fallout": ההתיישבויות, הפלגים השונים מפני הקרקע, היצורים ששרדו את הפצצה (פחות או יותר) והמפלצות שנוצרו בעקבותיה. אך הסדרה לא עוצרת שם, ומציגה חידושים רבים שכלל לא נראו במשחקים. אלו שאולי המשמעותיים ביותר למעריצים, הם הפלאשבקים המרובים אל העבר של לפני הפצצה.

פולאאוט בתרגום חופשי הוא "נשורת", ולצד משמעותה המילולית, הסדרה נשענת רבות על משמעותה המטאפורית – מצב האנושות אחרי שזו הידרדרה למלחמה גרעינית הרסנית שלא הותירה הרבה מהעולם של לפני. העולם הישן (שמתחיל ב-2077) מצויר בסגנון "רטרו-עתידני" – מעין מדע בדיוני ששואב המון מהאמריקנה של שנות ה-50 – במראה כמו באווירה: צבעוני, אידאליסטי ונאיבי שאף מגחיך מלחמה גרעינית עד כדי כך שהחברה הגדולה ביותר בארה"ב עוסקת במכירת חדרים בכספות, למקרה שמישהו ילחץ על הכפתור. הדבר עומד בקונטרסט מכוון וחד כתער לעולם העגום והמסוכן של הפוסט-אפוקליפסה ברבדים רבים, שהבולט בהם הוא המוסרי. כמו במשחקים, ניכר ערפול אופייני בין הטוב לרע; בכל דמות, בכל תקרית – השטח האפור שולט. מי שנראה בתחילת העונה כ"טוב" או "רע" לא בהכרח ייראה כך בתומה. הניגודיות הזו מועצמת עם הליווי הדיסוננסי של המוזיקה הנעימה משנות ה-50 – שעוטפת גם את הסצנות הנוראיות ביותר, בדיוק כמו במשחקים. ב" Fallout", כל משחק נפתח באמרה "מלחמה לעולם אינה משתנה", משפט שמתמצת בפשטות כואבת את כל השקפתו, ושמקבל התייחסות ראויה גם בסדרה.

לנולאן היכרות ארוכה עם העולם של "Fallout" – הוא שיחק בסדרה מאז תחילתה, ותיאר את עולמה כעולם אפל ואכזר, שהצליח בו-בזמן להיות מקום כיף לשחק ולחקור בו. הסדרה אכן מביאה סיפור ייחודי שמרגיש מאוד כמו לשחק במשחק – אבל בדרך מקורית משלה. מלבד הקריצות והמחוות לכלל משחקי הסדרה, העלילה מחדשת בפרשנויות וקווי עלילה חשובים שלא הוסברו כהלכה, או אפילו התקיימו במשחקים, עד כדי כך שהווארד בעצמו הודה שהביט בהם בקנאה וחשב: "למה אנחנו לא עשינו את זה?". מלבד מעריצי המשחקים שזוכים לתשובות לכמה משאלותיהם, אותה התעמקות בהסברים ובפרשנויות משרתת גם את הצופים מהשורה, בכך שנותנת עומק וביסוס שמשווים אמינות לעולם ההזוי הזה, וכמובן בכיף הקלאסי של פתירת התעלומות לאורך העונה.

עם תקציב מנופח מאמזון פריים של 153 מיליון דולר לעונה, הסדרה מציגה צילום ועריכה ברמה כמעט קולנועית, אך מעל הכל –עיצוב יוצא מן הכלל. אין ספק שבין הדברים החשובים והמסובכים ביותר בעיבוד משחק לסדרת טלוויזיה, הוא שחזור תחושת העולם שהמשחק יצר. וכאן, כבר מהפריים הראשון, ניתן לומר ש"Fallout" מצטרפת בגאון למועדון של "המכשף" ו"האחרונים מבינינו" בעיצוב ההפקה הפנטסטי. צוות ההפקה עמל על שחזור האביזרים מהמשחקים עד רמת פירוט אובססיבית. מעט מאוד ממה שתראו בסדרה הזאת נעשה על ידי מחשב; הכספות, התלבושות, ואפילו הפרטים המקאבריים ביותר כמו האיברים הכרותים והמעוותים – עוצבו במציאות.

הליהוק בסדרה מדויק כמו כל דבר אחר בהפקתה. אלה פארנל משכנעת כתושבת כספת חיובית להחריד שנשענת על האמונות והתקוות עליהן חונכה אל מול כל הרוע שנקרה בדרכה. וולטון גוגינס ("המגן") משחק נאמנה תפקיד שהוא ההתגלמות החיה של המושג "שטח אפור" בסדרה הזאת. עם מסכת איפור שסותתה על פניו במשך 5 שעות בכל יום צילומים, הוא מחיה את דמות ה-"Ghoul" מהמשחקים ונותן לה עומק והיסטוריה שמשמשים כעוגן לסיפור כולו. גם מייקל אמרסון ששיתף פעולה עם נולאן בסדרה "מבוקש" מצוין בדמותו החשובה כתושב "המובלעת" – וילציג.

"Fallout" של אמזון מפתיעה, ולחלוטין מתעלה על הציפיות. הנאמנות האדוקה שלה לסדרת המשחקים של בת'זדה מצליחה לתרגם את חוויית המשחק לצפייה בסדרה. התוספות המשמעותיות שהכניסה נתנו רבדים חדשים שאף עשויים להשפיע על העתיד של המשחקים (הווארד ציין כי עלילת הסדרה היא "קאנון": חלק מבסיס עולם המשחק). זו מסוג הסדרות שחייבים להמשיך בה מיד לפרק הבא, וזאת התחושה גם בפרקה האחרון – שמשאיר אותנו מוכנים בקצה המושב לעונה הבאה, שאין כל ספק שתגיע.

הסדרה "Fallout" משודרת באמזון פריים. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן