מה חשבנו על הזוכים בטקס האקדמיה לטלוויזיה?

טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2018, בו חולקו פרסי האקדמיה היוקרתיים בתחומים הטלוויזיוניים השונים, התרחש אתמול (ראשון) באור יהודה. הזוכים הבולטים הם התאגיד הציבורי ויותר מכך "יס" והסדרות שלה "ככה זה" ו"על הספקטרום" ספציפית. ל"יס" היו 21 זכיות, כשמתוכן ארבע ל"ככה זה" שקטפה את פרס הקומדיה הטובה ביותר (מול "מייקל", "מלכות", "קופה ראשית", "יש לה את זה" ו"האחיות המוצלחות שלי") ותשע ל"על הספקטרום" שקטפה אף את פרס הדרמה הטובה ביותר (מול "עיר מקלט", "להעיר את הדוב", "איש חשוב מאוד" ו"בשבילה גיבורים עפים").

[*]

(הזוכה הגדולה. צוות "על הספקטרום" עם הפרסים. צילום: עופר חן)

זהו ניצחון גדול שקשה להכחיש שמשקף היטב את הקבלה האוהבת והחמה של הסדרה הזו. זוהי במובנים מסוימים הכי "סדרת פרסים" מבחינת הנושאים שלה, אבל סגנונית יש בה וייב חדש למדי לעולם הזה בארץ. היא זכתה גם בפרס השחקנית הטובה ביותר בדרמה- נעמי לבוב (מול חן אמסלם על "פמת"א", חני פירסטנברג ב"עיר מקלט", לאורה ריבלין מ"המנצח" ונועה קולר על "להעיר את הדב") ותסריט בדרמה לדנה אידיסיס וכן בפרסים לגיא רז על צילום, מאיה בנטביץ' ואילנה ריינה על עריכה, שונית אהרוני על עיצוב אמנותי, רונן נגל על פסקול, אלי ביין על הקלטה וגלית אשכול על ליהוק.

"ככה זה" היא בשבילי הפתעה לטובה - בעוד היא מגיעה מיוצרי "אהבה זה כואב" המיתולוגית רם נהרי ודנה מודן, היא הייתה קצת פחות "מדוברת" מנגיד "האחיות המוצלחות שלי", וזכתה למרות זאת. אולי זה כי היא פשוט מדהימה. היא לקחה ארבעה מתוך חמשת הפרסים הגדולים לסדרת קומדיה- השחקן הטוב ביותר לאסי כהן (מול אבי דנגור ב"מייקל", גל תורן ב"האחיות" ומועמדות כפולה ל"שטוקהולם" עם דב גליקמן וששון גבאי), בימוי בסדרה קומית לרם נהרי וכתיבה קומית לדנה מודן.

[*]

(אסי כהן עם פרס השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית. צילום: עופר חן)

הוט קיבלו במפתיע רק ארבעה פרסים כשרק אחד מהם נחשב ל"ראשי"- פרס השחקן הטוב ביותר המתבקש ליהודה לוי על "איש חשוב מאוד" (מול ליאור אשכנזי ב"המנצח", אלון אבוטבול ב"הרמון", יוסי מרשק ב"להעיר את הדב" וניב מג'ר ב"על הספקטרום"). השלושה האחרים הם שחקן בסדרה לילדים ונוער (נוה צור, "אילת") ועוד 3 פרסים לסדרה התיעודית "יומני קירשנבאום", על סדרת תעודה, עריכה בסדרה תעודה, ובימוי בסדרה תעודה. מושא הסדרה מוטי קירשנבאום ז"ל בלט בחסרונו בטקס כשגם העונה האחרונה של "לונדון וקירשנבאום" זכתה בפרס סדרת האקטואליה (מול "המגזין עם אושרת קוטלר", "שיחת היום", "שישי עם איילה חסון" ו"אופירה וברקוביץ'"). הנאום של שניים מיוצרי ומפיקי התכנית שעלו לקחת את הפרס והנאום של יוצרי "יומני קירשנבאום" הנציחו את דמותו של קירשנבאום. בנאום על תכנית האקטואליה, אמר אחד המפיקים "מקווה שיהיו עוד הרבה לונדון וקירשנבאומים בטלוויזיה", מה שלצערנו פחות נראה בפתח בעידן אופירה וברקו ושרון גל ורני רהב. נעדרו מבחינתי זכיות ל"מייקל" הנהדרת, שתמיד הייתה כאן על תקן האנדרדוג אבל עדיין יכלה לקבל משהו. באמת מדובר בסדרה מופתית שחבל שלא מקבלת יותר תשומת לב מגופים כאלו. חיסרון מורגש נוסף הוא של "האחיות המוצלחות שלי" שלא קיבלה אפילו פרס אחד למרות היותה אחת מהסדרות הפופולריות ביותר השנה.

גם התאגיד הובילו עם 9 פרסים בקטגוריות הלא מתוסרטות בעיקר, ביניהם מן הסתם "סליחה על השאלה" בקטגוריית הסדרה העובדתית, "מה נסגר?" בקטגוריית תכנית האירוח והבידור, "המרדף" בקטגוריית השעשועון, ו"שטוקוהלם" המדהימה, עוד סדרה שעפה מתחת לרדאר של רובנו ולמרות זאת נכחה כאן הרבה, אולי מכיוון שמככבים בה שחקנים ותיקים וחשובים מהסוג שמקבלים פרס שהוא גם (לא מפורשות) פרס מפעל חיים. לסדרה היו שתי זכיות - המיני סדרה הטובה ביותר (מול "מיגל" ו"אוטונומיות") והשחקנית הטובה ביותר בקומדיה תיקי דיין (מול נלי תגר ב"האחיות המוצלחות שלי", דנה סמו באותה הסדרה, דנה מודן ב"ככה זה", הילה גולדנברג ב"מייקל" ודאנה איבגי ב"מלכות").

נקודה אחת של הפסד לתאגיד היא קטגוריית הסאטירה והמערכונים, שבה "ארץ נהדרת" זכתה. זה מתאים לשנים של שליטה של התכנית, לצד אולי "גב/מצב האומה" בקטגוריה (שגם הייתה מועמדת), אבל השנה היה סיכוי למשהו אחר עם שתי מועמדויות לתאגיד, שתיהן די מצליחות ואחת מהן מצוינת, לא מגלה איזה: "עד כאן!" ו"פעם בשבוע עם תום אהרון". "ארץ" זכתה גם בפרס האיפור שהוגש למאפרת ליאת שיינין. עוד בלא-מתוסרטות: זכתה בקטגוריית הדוקו-ריאליטי "תום יער עושה בגרות".

[*]

(תום יער עם הפרס על תכנית הדוקו-ריאליטי. צילום: עופר חן)

שליטת התאגיד בלטה במיוחד גם בטקס עצמו- בשטיח האדום נכחו בכל פינה אנשי כאן והאירוע ריפרר לעיתים תכופות מדי את האירוויזיון. השיר שייצג את ישראל הושק לראשונה בטקס, ושמו "Home", בביצועו של קובי מרימי כמובן. אם כבר מדברים על הטקס עצמו, שווה להעלות לרגע את חוסר ההשקעה המסוים בכתיבה שלו. זה לא משהו חדש בשום צורה, מסורתית טקסים כאלה הם מהודרים וכיפיים אבל לא שיא הקומדיה. אבל שווה לאמץ את המסורת החדשה יותר מארצות הברית בה קומיקאים חדשים ובועטים זוכים להנחות את הטקסים האלה. תנו לתום אהרון או מישהו דומה מיקרופון ותכתבו לו משהו שלוקח יותר מרבע שעה לכתוב, בחייאת.