כולנו כאן: התכניות האהובות של כאן 11

קופה ראשית

״קופה ראשית״ מצטיינת בהיותה סאטירה נוקבת על ישראל של היום המציגה את פניה של החברה הישראלית שהלכה והתהוותה פה כמעין כור היתוך מחודש בעשורים האחרונים אשר שינתה את פניה ללא הכר. "הישראלי היפה" מימי קום המדינה הפך ל"ישראלי המכוער", הבלתי נסבל והמאוס. כמעין פארודית דוקו-ריאליטי המתעדת את חיי היומיום של עובדי ״שפע יששכר״ ולקוחותיהם, קל לנו כצופים להתאהב בדמויות על אף היותן פגומות, פצועות, סטריאוטיפיות, וולגריות וגסות אולי מהסיבה שאנחנו כישראלים מזהים קצת את עצמנו בכל אחד ואחת מהם.

״קופה ראשית״ כבשה את לב הצופים כאחד והפכה במהרה לאחת מסדרות הקאלט האהובות והמצוטטות בישראל ולקונצנזוס כמעט בכל בית בישראל, אולי משום שהיא מציבה בפנינו – הישראלים, מראה בפנים ומטיחה בלי חנופה ובושה את כל מה שרקוב ומכוער בחברה שלנו. הצלחתה של הסדרה מגיעה בעיקר בזכות קאסט וליהוק מבריק, בימוי מצוין ותסריט חריף ושנון אשר מרכיבים את היסודות ליצירה ישראלית כה מדויקת אשר רק הולכת ומשתבחת עם הזמן ומבטיחה בכך ״חיי מדף״ נצחיים בפנתיאון היצירה הישראלית. (אור טילינגר)

מנאייכ

הסדרה המשטרתית "מנאייכ" שמרה על רמה גבוהה בשתי עונות משובחות. הסדרה מתמקדת באיזי בכר (שלום אסייג) שמשתכנע לבצע חקירה סמויה נגד חברו הטוב, ברק הראל (עמוס תמם) שמטפס במעלה סולם הדרגות במשטרה. הקו העלילתי של הסדרה מעניין וקולח. ניכר כי הכותב, רועי עידן ("זה לא הגיל") הכין תחקיר מעמיק על מח"ש והמשטרה. ביים את הסדרה ברגישות אלון זינגמן ("שטיסל") שהשימוש במשחק קדימה ואחורה בזמן שהוא עושה, תורם לקצביות הסדרה ולרמת המתח העולה. הליהוק המצוין של השחקנים הוא החלק העיקרי. בעיקר בלטו שלושה שחקנים שהם חלק ממשולש הכוחות. שלום אסייג ("שנות השמונים) עמוס תמם ("אחת אפס אפס") ולירז חממי שמגלמת את טל בן הרוש מהיחב"ל היא בהחלט התגלית של הסדרה והדמות הנשית הדומיננטית. (מיכל ליבר רונן)

היהודים באים

לצד היותה סאטירה פוליטית חדה יותר מכל מה ששודר כאן מזה זמן, היא מאוד מצחיקה. כלומר, הומור הוא כמובן סובייקטיבי, אבל בעוד מרבית הסאטירות הטלוויזיוניות בארץ מעלות גיחוך במקרה הטוב וחיוך שאנן ברוב הזמן, "היהודים באים" גורמת לך לצחוק בקול. היא עושה זאת דרך כתיבה חדה ונועזת ומלאה בהחלטות מבריקות לגבי איך להציג דמויות שונות, אבל לא פחות מכך בקאסט הנפלא, כשכל אחד מהם מציע חיקויים נהדרים לאישים חשובים הצרובים בתודעה הקולקטיבית שלנו כיהודים וכישראלים. יש משהו מעניין בהצבה הזו של תקופות שונות מההיסטוריה זו אחר זו במסגרת של תכנית סאטירה, כשכולן מוצגות כאילו הן רלוונטיות לחיינו באותה מידה, כאילו מדובר בחיקויים של דמויות מהחדשות העכשוויות ולא בתפזורת אקראית של רמטכ"לים, מלכים ובמאי קולנוע. זה לצד זה, הדימויים הלא קשורים כביכול, מבקשים לייצר קולאז' קומי של ההיסטוריה היהודית, שבו נושאים דומים מעכבים ומקדמים אותנו לאורך השנים - בסופו של דבר אלו לרוב סיפורים על דמויות סמכות מגוחכות מצד אחד, ונביאים, לוחמי מחתרת ואנדרדוגים כושלים מהצד שני; מעין מאבק כושל ותמידי "מעבדות לחירות", דיאלקטיקה מתמשכת בין מדכאים למדוכאים. כש״היהודים באים״ פוליטית יותר, היא מזמינה אותנו להסתכל על המציאות הפוליטית שלנו כיום, ולנסות להבין מי הם המדכאים שלנו כיהודים ושל מיעוטים לאומיים בישראל ומחוצה לה. (יוחאי גורלי)

אחד על אחד

סדרת הטלוויזיה של היוצר מתן יאיר ("פיגומים") בכיכובו של תומר קאפון, היא עוף נדיר בנוף הטלוויזיוני העכשווי. היא מספרת סיפור קטן ונוגע על אנשים נטולי זוהר אך מלאי לב. הסיפור הקטן על מפגשים בין מורה פרטי לתלמידיו הוא גם הרהור על ספרות, חיים, והמפגש ביניהם. זו סדרה איטית ומהורהרת, נטולת זיוף ומצליחה לגרום לצופה להתאהב בדמויות שלה. מול סדרות שעוררו עניין תקשורתי גדול, כמו "חזרות", העוסקת גם היא במפגש בין היצירה האומנותית לחיים של יוצריה, בולטת דווקא "אחד על אחד" בשונות המיוחדת שלה. לומר שהיא שווה צפייה יהיה אנדרסטייטמנט. (יעל מאורר)

טהרן

זו כנראה לא הסדרה הטובה ביותר שיצר התאגיד אבל לבטח הלהיט הגדול ביותר שלו שנמכר במיליוני דולרים ל'אפל TV', זכה בפרס אמי הבין-לאומי בקטגוריית סדרת הדרמה הטובה ביותר והביא שחקנית על כגלן קלוז להשתתף בעונה השנייה שלו. למרות כשלים באמינות, "טהרן" היא סדרה מוצלחת, בטח עבור סדרה ישראלית שעושה טבילת אש בז'אנר מורכב ויקר כמו הריגול.

היא בעלת ערכי הפקה מרשימים ביותר, מכילה כמה תצוגות משחק מצוינות, בהן ניב סולטן שעשתה קפיצת מדרגה משמעותית בתפקיד שנתן לה כרטיס לקריירה בינלאומית. "טהרן" מצליחה לשמור על מתח לכל אורכה ולהציג מציאות מורכבת לקהל ישראלי שבה המוסד מבצע בשם המטרה המקודשת פשעים כנגד חפים מפשע. (אלעד שלו)

המפקדת

סאטירה נבונה ומושחזת, שיצרו עטרה פריש וניר ברגר, שגם לא מתביישת לעסוק באחת מהפרות הקדושות של ישראל – צה"ל. היא ממשיכה ומלטשת את הסאטירות הצבאיות הקלאסיות "אפס ביחסי אנוש" ו"גבעת חלפון אינה עונה", אבל עושה זו בצורה מטלטלת ומצחיקה ואף יותר תוך שהיא עוסקת בצורה מתוחכמת באנשים צעירים ובנשים צעירות ובחוויות שלהם בשירות הצבאי שמהווה זעיר אנפין של החברה הישראלית כולה. (רון פוגל)

סוכן תרבות

כתבתי באתר לא מעט על תוכניות של "כאן" - מ"המפקדת" ועד "זהו זה"- בכל הזדמנות שהייתה לי להלל אותן, אך אחת מרכזית חומקת מהרדאר של רבים כשהם חושבים על התאגיד וחבל - "סוכן תרבות". בעוד במדינות רבות בעולם, לתרבות פופולרית ונישתית כאחד יש לרוב ייצוג בטלוויזיה - ישראל לוקה בחסר, ותוכניות תרבות רבות פשוט לא יוצאות לדרך (לרוב משיקולי רייטינג). באופן הזה, "סוכן תרבות" היא באמת קרן אור מהותית בטלוויזיה הישראלית - בהובלתו של המראיין המציין קובי מידן, ובנגיעה על שלל נושאי השיח בארץ - מדיונים על תופעות חברתיות ועד סקירת הגלריות שנפתחות השבוע, "סוכן תרבות" לא מבדילה בין קהלים או ממיינת קטגוריות; מבחינתה, תרבות זו תרבות וככזו היא צריכה להגיע לקהל רחב ככל שיותר. כן ירבו כמוה. (דניאל עמיר)

חזרות

סיפורם של איריס שטיבל (נועה קולר) ותומר לב (ארז דריגס), זוג יוצרים שכתבו יחד הצגה המבוססת על סיפור אהבתם. תומר מחליט להיפרד מאיריס וביום פרידתם הם מגלים כי התאטרון מעונין להעלות את המחזה. ההודעה המפתיעה תופסת את השניים במצב מאוד עדין ומורכב, אך למען הצלחת ההצגה, הם מנסים להסתדר יחד. הסיפור הקטן והנישתי לכאורה הזה הפך לאחת ההצלחות המוצדקות של התאגיד בזכות כתיבה חדה, קו עלילתי אמין ובעיקר משחק מצוין.

נועה קולר היא אלופה אמיתית - היא כל מה שהיינו רוצים מעצמנו ולא העזנו להגיד, ולטעמי מדובר במודל המושלם לדמות ראשית בכל סדרה אפשרית. הרגש בסדרה המופתית הזאת הוא אותנטי, זו סדרה לא מתיימרת שלא מנסה לסחוט מאיתנו רגשות בכוח. הדברים קורים מעצמם, והתסכול שמתערבב לו עם האופטימיות הזהירה שנמצאת בכולנו, הופך את מצב העניינים לכה מושלם כמו שהוא מוצג על המסך הקטן. (רותם שרון)

המרדף

היתרונות של השעשועון "המרדף" בולטים בקלות לכל חובב תוכניות טריוויה: כמות השאלות בו גדולה ומתחלפת בקצב מהיר, יש דינמיקה נהדרת בין המנחים לצ'ייסרים ושני מומחי טריוויה שיודעים להסביר את ההיגיון מאחורי כל תשובה. כל הדברים הללו גורמים ל"מרדף" להתעלות מעל כל המתחרים ולהפוך לאחד התכנים המהנים והאיכותיים שאפשר למצוא על המסך. (ליטן לשינר)