לזכרו: תכנית מיוחדת מסרטים שבחר ואהב אורי קליין

סינמטק תל אביב יעלה בין ה-27 בספטמבר עד ה-9 באוקטובר תכנית לזכרו של אורי קליין, מבקר הקולנוע האגדי של "הארץ" שהלך לעולמו לפני כחודשיים בגיל 76. אורי היה אמור להיות נוכח ולהציג בעצמו את בחירותיו אך הקורונה השביתה את התכניות, ואילוצים שונים עיכבו את העבודה עמו.

"באמצע יולי נפגשנו סוף סוף, ואורי הסביר שהוא מעדיף שלא לאצור את 'עשרת הגדולים בכל הזמנים' שלו אלא להתמקד בקולנוע עליו גדל, ושהזין את אהבתו הגדולה לקסם הקולנועי – הקולנוע ההוליוודי של שנות ה- 50", מספרת דנה מורג המנהלת האמנותית של סינמטק תל אביב. אורי ציין בפגישתנו במיוחד את "ג'וני גיטאר" של ניקולס ריי, כאחד מהסרטים שהוא מעוניין להציג, בין השאר בזכות היותו אחד המערבונים האקסצנטריים והאמיצים".

"היה ברור לנו שיהיה בתכנית לפחות סרט אחד של היצ'קוק, ואורי בחר את "האיש שידע יותר מדי", בכיכובם של דוריס דיי וג'יימס סטיוארט. אורי אמר שהוא אוהב את צניעותו של הסרט שלא נרשם בין היצירות המכוננות של הבמאי, וכמה ישמח לראותו שוב על מסך גדול. הסרט הנוסף שעלה באופן ספציפי בשיחתנו היה כמובן "שיר אשיר בגשם", אחד מהאהובים על אורי בכל הזמנים. אורי אהב מיוזיקלס, והסביר שבמיטבו הסרט המוזיקלי מייצג את המתח הקולנועי בין אמנות ובידור, ואין כמו סרטו של סטנלי דונן, שעוסק בתעשיית הקולנוע, להעביר בצורה רפלקסיבית מושלמת גם את ההנאה מהז'אנר וגם את השאלות האמנותיות והתרבותיות שהוא מעלה. נפרדנו מאורי לשלום בתום השיחה, וקבענו שיעביר לנו את רשימת הסרטים המלאה למחווה בזמן הקרוב. אורי היה אמור לפתוח את התכנית, ולשוחח עם קהל הצופים. הצער שאינו עמנו עוד גדול מאד", מספרת מורג.

[*]

(תמונה מתוך הסרט "האיש שידע יותר מדי")

לאחר מותו הפתאומי ואחרי חשיבה והעמקה במאמריו, ובעיקר בעזרתה של שותפתו לחיים אירמה קליין, נבחרו שבעה סרטים נוספים – כאלה שאהב וכאלה שמייצגים נאמנה את היצירה הקולנועית של שנות ה-50 בהוליווד, סרטים שנעו על קו מפותל שבין שמרנות לחתרנות. אלו היו שנים בהן התמודד המסך הגדול עם הצלחתה הגדולה של הטלוויזיה, עם ההשפעות של פוסט מלחמת העולם השנייה, עם המלחמה הקרה המתעצמת, ועם המקארתיזם ותקנותיו, שתקפו את מיטב היוצרים בהוליווד. כך יוקרנו במסגרת המחווה בנוסף לסרטים שאורי עצמו הספיק לבחור גם "פלישת חוטפי הגופות" של דון סיגל, מדע בדיוני שמשקף את תחושת הפרנויה של התקופה. סרט נוסף של ניקולס ריי – "במקום בודד" עם האמפרי בוגרט כתסריטאי על הקצה. "נשק אותי למוות", פילם נואר מהבולטים בתקופתו שעוסק בחרדה מפני שואה גרעינית, ואת "אנטומיה של רצח", מהחשובים בסרטיו של אוטו פרמינג'ר, שתוקף בחכמה את הצנזורה וקודי ההפקה של האולפנים, ואת הסנטור מקארתי והאלימות בה שלט ביצירה ההוליוודית.

[*]

(תמונה מתוך הסרט "פלישת חוטפי הגופות")

ז'אנר מרכזי אחר באותו עשור היה המלודרמה, ובמסגרת המחווה יוקרנו שתי מלודרמות נפלאות של "דאגלאס סירק: "חיקוי לחיים" ו"כל שהשמיים מרשים", שמתאר את מערכת היחסים הבלתי אפשרית בין אישה מהמעמד הגבוה לפועל פשוט. אחד ממעריציו העכשוויים של סירק הוא טוד היינס, וסרטו "הרחק מגן עדן" יהיה הסרט האחרון במחווה. הסרט שמתרחש בשנות ה- 50 אך נעשה ב- 2002, נוצר בהשראת הסרט של סירק, ומהווה נקודת התבוננות נוספת עליו ועל הקולנוע הדרמטי של אותן שנים .

לפרטים ורכישת כרטיסים: לחצו כאן