רגע לפני שפסטיבל הסרטים הבין-לאומי ייפתח ב-4 בנובמבר סמוך לשמורת הטבע עשוש תחת כיפת השמיים, כתבי האתר עם הסקירות וההמלצות על הסרטים שאסור לכם להחמיץ, חלקם בהקרנת בכורה בישראל
אישה אלמונית - הזוכה הגדול של פסטיבל ונציה האחרון ובצדק רב. יצירה יפהפייה ועגמומית של מאי אל-טוקי על דנמרק שאחרי מלחמת העולם השנייה. אישה עובדת כמשרתת בבית של תעשיין עשיר וגם משמשת כאהובתו. הם עומדים להתחתן והעתיד נראה ורוד אבל אז מגיע מישהו מעברה ורומז שהיא הייתה משתפת פעולה עם הנאצים בזמן המלחמה והעניינים מסתבכים. סרט על הסתרת זהות, על ההתמודדות עם העבר ועל החיה שבאדם. בתפקיד הראשי המהפנט מטילדה ארסל בהופעה שזכתה אותה בוונציה בפרס השחקנית. (רון פוגל)
אני רוקי - הגיע הזמן שמישהו יעשה סרט על הסיפור המדהים של סילבסטר סטאלון ואיך כנגד כל הסיכויים הוא הפך משחקן מובטל למלך העולם וכל זאת דרך כתיבת התסריט לסרט "רוקי" והתעקשות על גילום התפקיד הראשי. סרט מהנה מאוד של זוכה האוסקר פיטר פארלי ("הספר הירוק") בכיכובו של אנטוניו איפוליטו שדומה מאוד לסטאלון בצעירותו. (רון פוגל)
מכתבים צהובים - סרטו של הבמאי הגרמני-טורקי אילקר צ'טאק ("חדר המורים" המועמד לאוסקר), הוא אחד הסרטים המדוברים של השנה אחרי שקטף את פרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין. מדובר בדרמה פוליטית משפחתית מותחת ואינטימית, המתרחשת בטורקיה. העלילה עוקבת אחר עזיז (טאנסו ביצ'ר), מרצה באוניברסיטה ומחזאי, ורעייתו דריה (אוזגיו נאמאל), שחקנית תיאטרון מוערכת. השניים מנהלים חיים בורגניים ונוחים באנקרה יחד עם בתם המתבגרת, אזגי.
הכל משתנה לאחר ערב הפרמיירה החגיגית של ההצגה החדשה שכתב עזיז. אל ביתם מגיעים "המכתבים הצהובים" - אותם זימונים רשמיים ומפחידים של ממשלת טורקיה לחקירות והעמדה לדין באשמת "סיוע לטרור". עזיז מפוטר מהאוניברסיטה, דריה מודחת מהתפקיד הראשי בהצגה והמשפחה מאבדת את מקורות הכנסתה. הם מוצאים את עצמם במסלול התרסקות כלכלי, חברתי וזוגי, שמאלץ אותם לעקור לאיסטנבול, להצטופף בדירת הסבתא ולבחור בין נאמנות לעקרונותיהם לבין הישרדות בסיסית.
התוצאה היא קולנוע שהוא גם מרד פוליטי שמציג את כוחם הגולמי של אמנות וביטוי עצמי. הסרט ממחיש בצורה מיומנת מצב בלתי אפשרי כאשר המשטר הדיקטטורי הפאשיסטי חודר לתוך חיי המשפחה ויוצר חוסר ודאות אישי וכלכלי בחיים. הוא עושה זאת ככלי נשק כדי לייצר שליטה באנשים ממעמד חברתי בינוני ומעלה החוששים לאבד את כל רכושם ואף את חייהם. צ'טאק יוצר תמונה מציאותית קודרת של דמוקרטיה שחומקת מבין האצבעות. טאנסו ביצ'ר ואוזגיו נאמאל כזוג האומנים שהאדמה היציבה נשמטת מתחת לרגליהם מעולים בתפקידים הראשיים ומספקים הופעות ממגנטות שמצליחות לתפוס את הכעס והתסכול. (יאיר הוכנר)
ילד ברזל - סרט אנימציה צרפתי המתאים לכל המשפחה למרות שנראה שיש סיכוי גבוה במיוחד שהורים ייהנו ממנו אפילו יותר מילדיהם. לכן לא פלא שסרטו של לואיס קלישי זכה בפרס מיוחד במסגרת מבט מסוים של פסטיבל קאן ובשלושה פרסים בפסטיבל האנימציה Annecy, ביניהם פרס חבר השופטים ופרס בחירת הקהל.
זהו סרט משפחתי מריר-מתוק ומאויר להפליא שנראה כמו ציור צבעי מים שקם לתחייה. סיפורו של כריסטוף בן ה-10 הסובל מעקמת ועליו להסתובב עם מתקן ברזל שנועד לחזק את עמוד השדרה שלו, דבר המקשה על משפחתו החיה בחווה קטנה ומתמודדת עם קשיים כלכליים. התוצאה עשירה רגשית ומרהיבה מבחינה ויזואלית. סרט המשלב בין ריאליזם לפנטזיה, שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בו. (יאיר הוכנר)
זה יקרה הלילה - סרטו החדש של נני מורטי המבוסס על ספרו של אשכול נבו "לב רעב" - זהו הספר השני של נבו שמורטי מעבד לקולנוע והוא מלודרמה איטלקית חביבה על גבר שפוגש כלה ביום כלולותיה וחייו משתנים ללא הכר. (רון פוגל)
ארץ אבות – סרטו של הבמאי הפולני פאבל פאבליקובסקי עוסק במסעו של הסופר וחתן פרס נובל תומס מאן לגרמניה שאחרי מלחמת העולם השנייה ובכבוד שהוא זוכה לו. מלווה אותו בתו (סנדרה הולר, "אנטומיה של נפילה") וביחד הם מסתובבים בגרמניה שמלקקת את פצעיה לאחר המלחמה ומחולקת לשניים ומתמודדים עם טרגדיה משפחתית טרייה. פבליקובסקי כהרגלו מביים בשחור-לבן ובמסך מרובע. זוהי יצירה קצרה (82 דקות) והרבה פחות מתוחכמת מסרטיו הקודמים "אהבה בימים קרים" ו"אידה", אבל עדיין יש כאן איכות אירופאית משובחת. הסרט זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון במשותף עם במאי הסרט "הכדור השחור". (רון פוגל)
בונקר - סרטו החדש של פלוריאן זלר. במרכזו אדריכל, בגילומו המצוין של חאווייר ברדם, שמקבל ממיליונר מסתורי (פול דאנו) הצעה לבנות עבורו בונקר. ההצעה מציפה את הבעיות בחיי הנישואים של האדריכל ואשתו, בגילומה הנהדר של פנלופה קרוז, שמנסה לקדם סופר צעיר ומטריד למדי (פטריק שוורצנגר, בנו של ארנולד). הבונקר הופך למשל ממזרי על ניתוקם של העשירים מהעולם ועל החומות שבני האדם בונים ביניהם. זלר ("האב") אמנם יכול היה ללכת רחוק יותר עם הרעיונות שמעלה הסרט, אך גם כך מדובר ביצירה שנונה המבוימת במיומנות רבה. (רון פוגל)
מינוטאור - אנדריי זוויאגינצב ("השיבה", "לוויתן" ) מביים סרט על רוסיה בזמן המלחמה עם אוקראינה כשגבר מגלה שאשתו בוגדת בו. זוויאגינצב מסיים בחדות וביעילות סרט מקפיא דם שמתאר מציאות קשה מנשוא ברוסיה של ימינו. אחד הסרטים שיותר אהבתי בפסטיבל קאן האחרון שבצדק זכה בפרס הגרנד פרי, השני בחשיבותו בפסטיבל. (רון פוגל)
פיורד - הזוכה הגדול של פסטיבל קאן האחרון. סרטו החדש של הבמאי הרומני המצוין כריסטיאן מונג'יו עם סבסטיאן סטן הנהדר (חייל החורף באקי מ"הנוקמים") ורנטה רנסייב ("ערך סנטימנטלי"), שהיא כיום אחת מחמש השחקניות הטובות בעולם לדעתי. הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי ושיופץ בישראל בעתיד, עוסק בזוג מרומניה שמגיע עם חמשת ילדיהם לקהילה מבודדת בנורווגיה.
החינוך האולטרה-דתי שהם מעניקים לילדיהם נתקל בתגובות לא צפויות מצד אנשי המקום. בגלל חשש להתעללות הילדים נלקחים מהוריהם והכל נראה אבוד עד שדיפלומטים רומנים מתערבים לטובת הזוג. הסרט אומנם לא מזכיר במאום את הגל החדש של הקולנוע הרומני, אבל הוא עדיין אפקטיבי וקטעי בית המשפט שבו עשויים היטב. (רון פוגל)
לאן - עידו טאקו מככב בסרט הביכורים של אסף מכנס, שטרם יצא לבתי הקולנוע בישראל וניתן יהיה לצפות בו בטרום בכורה בפסטיבל. הסרט מתרחש בברלין ועוקב אחר חסן (איהאב סלאמי הנהדר שזכה בפרס אופיר על תפקידו), נהג מונית פלסטיני שעבר לגרמניה לפני שנים ואמיר (עידו טאקו כריזמטי כרגיל), צעיר ישראלי גיי שמחפש את עצמו ומפתח קשר עם בחור מקומי. זהו סרט רגיש ועדין עם הופעות משחק משובחות שמצליח לדלג מעל מהמורות הסכסוך ולראות קודם כל בני אדם כבני אדם, דבר שכל כך הכרחי בימים אלו. (אלעד שלו)
כוכבים - הילה רויזמן שבה לעסוק בקשיי העלייה הרוסית. לנה פרייפלד וסווטלנה דמידוב, הזכורות לטובה מסרטה של רויזמן "המחצבה", נמצאות גם כאן ואיתם אנטוני בליי וייסמן - מגדולי השחקנים הרוסים בימינו. (רון פוגל)
פתאום - שלוש ורבע שעות של הנאה צרופה ביצירה של גאון הקולנוע היפני ריוסוקה המג'וצ'י ("הנהגת של מר יוסקה" ) על מנהלת מוסד סיעודי ועל משמעות החיים והמוות. וירז'ינה אפרימי נהדרת בתפקיד הראשי ויש גם כמה שחקנים יפנים בסרט שצולם רובו בצרפת. (רון פוגל)
קשרים – סרט מדובר נוסף שמגיע מפסטיבל קאן הוא סרט האנימציה בשחור-לבן של ליאה נלסון המבוסס על הרומן הגרפי של שרה לוויט ועוסק בצעירה לסבית יהודייה המתמודדת עם מצבה של אמה שהולך ומידרדר בשל מחלת האלצהיימר שמתגלה אצלה בגיל צעיר. למרות הנושא הקשה, נלסון מצליחה לשלב הומור נוגע, גם בזכות צוות מדבבים משובח שכולל את את ג'וליה לואי-דרייפוס, בריאן קרנסטון, סת' רוגן, שרה סילברמן, ביני פלדסטין, וונדה סייקס. אבל בסופו של דבר זהו כנראה הסרט בפסטיבל שתצאו ממנו בעיניים דומעות ותתקשרו מיד להורים שלכם לשאול בשלומם. (אלעד שלו)
שעתיד לבוא - רותי פרי בר ("אסיה") ממשיכה לשרטט בדייקנות מערכות יחסים טעונות. עם רונית יודקביץ' בתפקיד ראשי מרגש ויעקב זדה-דניאל כהרגלו בתפקיד מדויק. הצילום של דניאלה נוביץ' משובח. (רון פוגל)