אנה קרנינה ביקורת סרט

ג'ו רייט, הבמאי שעומד מאחורי הגרסה הקולנועית החדשה לסיפרו הקלאסי של טולסטוי, הפך בעזרת העיבוד הקולנועי שלו ל"גאווה ודעה קדומה" לאחד הבמאים המוערכים ביותר הפועלים כיום בהוליווד. המועמדויות של סרטו השני "כפרה" לאוסקר בהחלט ביססו את מעמדו עוד יותר כאוטוריטה דומיננטית ואיכותית שמסוגלת להתמודד עם אדפטציות קולנועיות מורכבות ליצירות מופת ספרותיות. אפילו הניסיון ההוליוודי הכושל עם הדרמה The Soloist והניסיון המרתק ליצור סרט פעולה אומנותי עם "האנה" לא מנעו ממנו להשיג את המימון הנדרש כדי להפוך את יצירת המופת הספרותית "אנה קרנינה" לסרט.זוהי משימה קשה במיוחד לקחת ספר עב כרס עם חשיבות ספרותית היסטורית עצומה ולהפוך אותו ליצירה קולנועית, והפנייה למחזאי המוערך טום סטופארד היתה חכמה. הרי מדובר בתסריטאי זוכה פרס האוסקר על "שייקספיר מאוהב" והמחזאי שמאחורי הקלסיקה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים". לדאבונו של רייט, על אף שהתסריט של סטופארד מצליח למקד את הספר המורכב בעלילה אחת ולתת לשנייה ערך חשוב אך משני שיהווה כמשקל נגד, הבימוי המבריק והמודע לעצמו יתר על המידה והליהוק האיום מצליחים למחוץ כל סיכוי לכך שהסרט יהפך לאירוע קולנוע מרגש, מסעיר וחושני. אז למי שאיננו מכיר את עלילת הספר - השנה היא 1874 והחברה הגבוהה של רוסיה הצארית רועשת וגועשת. אנה קרנינה היא אישה תוססת ויפהפייה הנשואה לפקיד ממשלתי רם דרג המבוגר ממנה בשנים רבות. השניים משתייכים למעמד חברתי גבוה בעיר סנט פטרסבורג, אבל רומן אסור שעתיד להתפתח בין אנה לוורונסקי - קצין צעיר ויפה תואר - עתיד לשבש את שגרת יומה ולהפוך לסקנדל שירעיש את העשירון העליון ויחסל כל סיכוי לאושר. במקביל ישנו סיפורו של לווין בעל קרקעות, איש כפיים המאוהב נואשות בקיטי, צעירה המאוהבת בוורונסקי שכלל לא מתעניין בה.רייט, בבחירה מבריקה, ממקם את הסרט באולם תיאטרון. אנה, בעלה, הקצין ושאר המשתתפים הם דמויות במחזה בלתי אפשרי על תשוקה, אהבה, מעמדות חברתיים, מוסכמות חברתיות, שוביניזם, שחרור האישה כאשר הפתגם הנודע של שייקספיר - "העולם הוא במה וכולנו השחקנים" - הופך לקונספציה אומנותית שבה חלל התיאטרון משתנה מאולם ריקודים מרהיב, למשרד ממשלתי, לעיר תחתית, למגרש מרוצי סוסים ואפילו לשדה רחב ידיים. סצנת החיזור בנשף התחפושות היא מהמושלמות שנראו השנה על המסך הגדול. אין ספק שהדבר הטוב ביותר בסרט הוא הצד הטכני מרהיב העין שלו. מי שמחפש קולנוע אסתטי בלבד עומד לעבור כאן אורגזמה ויזואלית. הצילום של שיימוס מקגרווי הוא מהיפים של השנה החולפת. האיש כבר הרשים בסרטים "כפרה", "השעות" וכמובן גם בשובר הקופות הגדול של 2012 "הנוקמים". כאן הוא שובר שיאים חדשים של אסתטיקה קולנועית. יחד עם העריכה המעולה של מלאני אן אוליבר ישנה תחושה שלסרט יש קצב של ואלס. תוסיפו לזה את העיצוב האמנותי - התפאורה, התלבושות התקופתיות, השיער והאיפור. הסרט הזה הוא חגיגה לעיניים.קירה נייטלי כוכבת סרטיו של רייט (על תבונה ורגישות, כפרה) מנסה להיכנס לנעליהן של ויויאן לי וגרטה גרבו וכושלת במשימה בגדול. נייטלי ואהרון טיילור-ג'ונסון כבר הוכיחו שהם בעלי כשרון משחק בעבר אבל בסרט הזה הם עסוקים בלדגמן רגשות ולא לגלם דמויות. נראה שלרייט היה יותר מעניין לדאוג שהסרט יראה מושלם מאשר לתת לגיבורי העלילה משקל רגשי כלשהו. נייטלי והשחקן הצעיר שלצידה לא מצליחים להעביר את עומק סערת הרגשות ומאחר והם מגלמים את הדמויות המרכזיות בסרט הם יוצרים חוסר הזדהות והופכים את הסרט לנטול עניין רגשי למרות ההשקעה העצומה בצד הוויזואלי.באופן מפתיע דווקא ג'וד לאו המגלם את הבעל המבוגר והקשוח מצליח לטעון את הדמות ברגש. הפקיד הממשלתי הנבגד היה צריך לעורר אנטגוניזם ולתת סיבה אמיתית לצורך של קרנינה לבגוד בו, אבל דווקא הוא היחיד שבאמת מצליח לעורר הזדהות אצל הצופים. "אנה קרנינה" הוא אולי חוויה קולנועית מרהיבת עין אבל ריקה ולא מספקת מבחינה רגשית. באופן טראגי הסרט הזה הופק בעיקר למי שמחפש חוויה קולנועית אסתטית המיועדת למי שאוהב להתבונן בפריימים ושוטים מרשימים והרבה פחות מתעניין בגיבורי הסרט או בעלילה שלו.

לאהוב פשוט The Nature of Love 2024

לרקוד ולהתאהב Alors on Danse 2023

אייפל Eiffel 2022

להתאהב בפיגארו Falling For Figaro 2022

אחרי ש...התנגשנו After We Collided 2021

חיים שלי Last Christmas 2019

שנות חיינו היפות Les Plus Belles Annees Dune Vie 2019

איטליה הקטנה Little Italy 2018

ג'ולייט, הגרסה העירומה Juliet Naked 2018

באהבה, סיימון Love Simon 2018