שנות חיינו היפות | ביקורת סרט

תמונת כתבמתי לנג על "

שנות חיינו היפות

" - "חביב ושווה צפייה, אבל לא מתקרב למקורי"
Les Plus Belles Annees Dune Vie
ביקורת

שנות חיינו היפות | Les Plus Belles Annees Dune Vie

מאת מתי לנג | כתב קולנוע ז'אנר רומנטיקה שחקנים ז'אן-לואי טרנטיניאן, אנוק איימה
ציון המבקר
"נוסטלגיה סנטימנטלית"
דירוג הגולשים
ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!
5.4/10
מדד פופולריות
7.2/10
הבמאי קלוד ללוש הוא אגדה. עם קריירה של שישים שנה, שני אוסקרים, שני פרסי גלובוס הזהב, ודקל מוזהב אחד מאחוריו, שמו מוזכר בנשימה אחת עם גדולי הקולונוע הצרפתי בכל הזמנים. אבל הברנש האנרגטי שהימם את העולם עם סרטיו הראשונים כבר לא כל-כך צעיר, בן 82 ליתר דיוק, והשאלה שחייבת להישאל עם צאת סרטו החדש לאקרנים בישראל היא האם הגיע זמנו לצאת לגמלאות?סרטו החדש של ללוש הוא סרט המשך ליצירת המופת שלו "גבר ואישה" משנת 1966. הסרט הנוכחי מאחד את כל הקאסט המקורי של הסרט ואף משלב קטעי מוזיקה ופילם מהסרט המקורי. הסרט, במיטב המסורת הללושית, חסר עלילה של ממש. הוא בנוי ממספר רפליקות חביבות יותר וחביבות פחות שמתארות את האיחוד של האוהבים אן וז'אן פול 50 שנה אחרי. את הרפליקות הללו מחברות עלילות משנה סתמיות ויחסית חלשות שקשורות למשפחות של האוהבים. בנוסף, בין הרפליקות מבליחים קטעים שמורכבים מחלקים שונים של הסרט המקורי וכן מסרט קצר שללוש הכין בצעירותו.
יהיה זה אנדרסטייטמנט רציני לומר שהסרט לא אחיד ברמתו. חלקים ממנו, ובמיוחד הרפליקות המופרכות, מבוימים ממש כמו דרמה טלוויזיונית סבירה מינוס, וזה די מביך. סצנות רבות בנויות באופן הבא: מאסטר שוט רחב שפותח את הסצנה, שוט אחד שתופס את כל החבורה המדברת או הפועלת, וקלוז-אפ על כל אדם שמדבר או עושה פעולה. סגנון זה כל-כך משעמם ולא מקורי שלא הייתי בטוח אם לגרד את הראש או לפהק, והוא רחוק מהכישרון הפרוע של ללוש הצעיר כמרחק צרפת מישראל.אסיים את ההתמרמרות הזו באזכור התאורה, שמעצימה את הוייב העייף של הסרט. משום מה, ללוש שטף את כל הסצנות שלו באור מסנוור ופלורוסנטי, שמנטרל כל אמירה רגשית. בחירה זו מפתיעה במיוחד בהתחשב בכך שללוש התחיל את הקריירה שלו כסינמטוגרף, וסרטיו המוקדמים אופיינו בתאורה ייחודית ויפהפייה.יש בסרט גם דברים טובים. לא נעים להודות, אבל אחד החלקים הכי טובים בסרט הוא הבחירה של ללוש להשתמש בקטעים רבים מן העבר. "גבר ואישה" היא קלאסיקה נפלאה שלא נס ליחה, והשימוש של ללוש ביצירתו הוא מפעים ולעיתים מרגש עד דמעות. ללוש אורג קטעים ארוכים בסרט החדש, ואלה מהנים כשלעצמם, אבל לקראת סוף הסרט ללוש לוקח כמעט שבע דקות שמנותקות מזרם העלילה ומקדיש אותם ליצירת חדש מן הישן: הוא עורך יחד ואף מניח אחד על השני קטעים מ"גבר ואישה" וסרט קצר שללוש הכין בצעירותו, שמתאר נסיעת לילה בפריז. קטע זה ממש שופך אור חדש על הסרט הישן של ללוש, ויחד עם המוסיקה המופלאה של פרנסיס לאי, יוצר ממנו משהו קסום.עוד סיבה שהופכת את הסרט לשווה צפייה היא הדינמיקה הנדירה בין השחקנים הראשיים ז'אן לואי טרנטיניאן ואנוק איימה, שמחזיקים את הסרט הזה על הכתפיים הזקנות שלהם. ללוש ידוע בסגנון בימוי ללא-תסריט, שמאפשר לשחקנים מרחב רב לאלתורים. גישה זו משווה לדיאלוג של איימה וטרנטיניאן משהו אותנטי ומרענן להפליא, שפשוט אי-אפשר למצוא בדיאלוג מתוסרט. חלקים גדולים מהסרט מוקדשים לשיחות חולין בין הדמויות הראשיות, ועל-אף שברוב הסרטים קטעים מסוג זה היו נחשבים לחלשים ביותר, כאן הם המעניינים ואיכותיים ביותר, כך שלמען האמת הייתי שמח לשמוע סרט שלם של שיחות "סתמיות" שכאלה.הסרט הזה הוא לגמרי צפיית חובה לכל המעריצים של "גבר ואישה", שימצאו בו מחוות רבות למקורי ואף יילמדו להכיר מחדש את הסרט בן ה-50. לכל השאר, הסרט שווה צפייה, אך אזהיר שהסרט מאוד לא אחיד ברמתו. אחזור לשאלה ששאלתי בפסקה הראשונה: האם הגיע זמנו של ללוש לפרוש? עוד לא, אבל הוא כבר לא מה שהיה.
שנות חיינו היפות (לחצו לפרטים נוספים אודות הסרט) מתי לנג | כתב קולנוע - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
הוסף/י ביקורת!
קישורים רלוונטיים
שנות חיינו היפות - ביקורת גולשים / תגובות
שם: לי יניניגיל: 6027/10/2019 13:05:00
7/10
תשעים דקות של סנטימנטאליות שמחברים את שני השחקנים הראשיים לסרט "גבר ואישה" מ-1966. אנוק איימה וז''אן-לואי טרינטיניאן מתחברים בסרט הזה אחרי חמישים שנה כשהיא בת 87 והוא בן 89. הסרט הזה מהווה סגירה של טרילוגיה שהחלה ב-1966. אחריו הוצג הסרט "20 שנה אחרי" שלא בדיוק צלח והנוכחי מוסרט חמישים שנה אחרי. סרט נוסטלגי שנע בין עבר להווה משולב קטעי הומור וסצנות בשחור לבן. את ז''אן-לואי אנחנו פוגשים בדיור מוגן כשהוא מתרגל תרגילי זיכרון בכיתה, מדקלם שירים בגינה. אחד הדברים שהוא זוכר היטב הוא את אהבתו אן (אנוק אימה). הבן מאתר את אן והיא מגיעה לבקרו בבית הדיור המוגן. מפסגת גילו הוא בטוח שהיא דיירת חדשה... המצלמה יושבת על פני השחקנים היטב, ובמיוחד על פניו של ז''אן-לואי. זוויות הצילום נותנות תחושה לצופה שהמצלמה חודרת לתוך קפסולות הזיכרון שעוד נותרו במוח. זו אומנות כל כבוד! הבן והבת של השחקנים הראשיים הם אותם שחקנים מקוריים שהופיעו בסרט מ-1966. גם אצלם הזמן חרש תלמים. מאוד אהבתי את צירוף הסצנה על הנסיעה המהירה ברחובות פריז. היא הכניסה מעט אדרנלין לסרט העצוב הזה. סרט לדור הבוגר.
שם: אמנון אלביגיל: 9925/10/2019 23:49:51
9/10
הסרט הוא טוב. עצה אבל לבני הדור שלי: עשו טובה לעצמכם ואל תלכו לסרט זה.
שם: RONIBגיל: 7224/10/2019 22:28:07
1/10
זה סרט זה? ש י ע מ ו ם אחד גדול.
ביקורות נוספות של סרטי רומנטיקה
חיפוש ביקורות
לרשימת ביקורות אחרונות
Joker1ג'וקרציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 4.4
Incitement2ימים נוראיםציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 3.9
Rambo V Last Blood3רמבו 5: המשחק האחרוןציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 1.0
Mechila4מחילהציון גולשים10 / 8.3ציון מבקרים5 / 3.3
After The Wedding 20195אחרי החתונהציון גולשים10 / 7.5ציון מבקרים5 / 3.3
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט