יש לי חיבה גדולה לסרטים חוצי ז'אנרים. אני אוהבת להיות מופתעת כל פעם מחדש כשסרט מכיל ומערבב בתוכו כמה וכמה סוגות קולנועיות ומצליח לאתגר את הקהל שלו. "הקול בראש" למשל, היה בדיוק סרט כזה, ומהשנייה הראשונה ניתן היה להבחין כי הוא סרט למבוגרים ממש כשם שהוא סרט לילדים. מאידך, אין משהו רע בסרטים שמתאימים וקולעים בול לקהל היעד שלהם, כמו "ערים מנייר", אבל כנראה שאני מאוכזבת לגלות שאני ככל הנראה כבר מבוגרת מכדי להנות מהם.
"ערים של נייר" מבוסס על רב המכר של ג'ון גרין, מחבר "אשמת הכוכבים" – שניהם הפכו ללהיט היסטרי בקרב בני נוער. "אשמת הכוכבים" הפך אשתקד ללהיט גם בקופות הקולנוע ולכן אין זה פלא שבהוליווד שבו להמר על ביצת הזהב הבאה של גרין. שובל בני ובנות העשרה שגדשו את האולם וצווחו בקולי קולות כנראה ממחיש שהייתה זו בחירה נכונה.הסרט מביא את סיפור אהבתו של קוונטין לשכנתו מרגו. קוונטין ומרגו היו חברי ילדות שהניתוק וחלוקת המעמדות בתיכון הפרידו ביניהם. למעשה, מרגו לא החליפה עם קוונטין מילה במהלך כל שנות לימודיהם בתיכון, אך הוא נותר מאוהב בה. מי שמכיר את התמה הרווחת בסוג כזה של סרטי נעורים יכול כבר לנחש שקוונטין הוא החנון התורן שמשתדל לעשות תמיד את הדבר הנכון והמחושב, ומרגו היא הנערה הפופולרית והיפה שדווקא מעדיפה לתת דרור למחשבותיה ורגשותיה. לילה אחד מרגו נכנסת במפתיע לחלון חדרו של קוונטין וגוררת אותו למסע נקמה בחברים שבגדו בה. בבוקר שלמחרת, בעודו תוהה אם לערב הקודם הייתה משמעות עבורה, היא נעלמת. קוונטין המאוהב יוצא לחפש את מרגו באמצעות רמזים קטנים שהשאירה אחריה ועם קצת עזרה מחברים.
פרסומת
מהרגע הראשון היה ברור לי שאת התסריט המעובד כמו את הספר כתבו אך ורק גברים, וצדקתי, כיוון שתיאור דמות הגיבורה הראשית בו עונה בדיוק להגדרה של ה"מאניק פיקסי דרים גירל", מין תמה נשית לא ברורה ורפטטיבית בסרטים שנכתבו על ידי גברים. אלה תמיד דמויות של נשים או נערות יפות מאוד, מגניבות מאוד, הכל בהן נכון: החל מהטעם שלהן במוזיקה וכלה באיך שהן מציירות או כותבות. אלה הם כמובן שני המאפיינים היחידים שיש לדמויות הללו - מגניבות יתר הקשורה לרוב בהעדפות תרבותיות החביבות במיוחד על הגיבור, ויופי חיצוני בולט. ובכל הסרטים מהסוג הזה, אם מנסים להסתכל באופן עמוק יותר על ההצגה החד מימדית של הגיבורה – מגלים סתירות רציניות.במקרה דנן, אם מרגו, המגולמת בידי הדוגמנית קארה דלווין, היא נערה כה עמוקה ונבונה איך יכול להיות שבן זוגה הוא האידיוט הגדול ביותר של השכבה? למה היא מתעלמת לחלוטין מחבר הילדות שלה וחוזרת להשתמש בו ולנצל אותו לפי הצורך? ואלה הן כמובן לא הסתירות היחידות. מובן שהמאניק פיקסי דרים גירל לא יכולה במרבית המקרים לספק את אהבתו ותאוותו הבלתי נלאית, שלא לומר מעיקה וחסרת כל היגיון, של הצלע הגברית כלפיה, כך שהיא פועלת בדרכים מרושעות, אף שעל פני השטח מוצגות כתמימות. זו לא תסריטאות, זו הצגת דמות שגובלת במיזוגניה, וזו פנטזיה פרועה של מוח גברי מעוות שמסרב להכיל ולהבין שאישה, ככל היצורים, היא מורכבת. אם לא די בכך, את אמא של קוונטין מגלמת שחקנית שיכלה בקלות לעבור גם בתור אחותו הקטנה, שהרי חס וחלילה פן תוצג אישה שבאמת נראית בהתאם לגילה על המסך. זה הרי כבר ידוע שבהוליווד רק לגברים מותר להזדקן.
אם מצליחים להתגבר על ההצגה הנשית המקוממת ועל המשחק הגרוע של דלווין (אם כי אין ספק שחלק מהרפליקות שניתנו לה כל כך קלישאתיות ושחוקות שאפשר להבין למה זה פשוט לא עובד) הרי שבפני הצופה הבוגר יותר ניצב עוד מכשול – ההומור. רוב הבדיחות בסרט, הומור שתן ופלוצים החביב לרוב על בני הנעורים, פשוט דילגו מעליי. על בני התשחורת שישבו לצידי הן עבדו מצוין וכאן אני מניחה מראש שהבעיה היא אצלי. נאט וולף, המגלם את קוונטין, עושה עבודה לא רעה והמתח סביב היעלמותה של מרגו נבנה בצורה טובה ומעניינת.לא מדובר בסרט רע, וכאמור אפקט המתח דווקא עובד. רציתי לדעת לאן נעלמה מרגו ורציתי שתפוצץ לקוונטין את הבועה הורודה בהקדם, או לכל הפחות תיתן מענה לאלף השאלות הקשורות בדמותה. הרצון הזה הספיק כדי לשרוד עד לסוף שאמור לספק, איך לא, מסר חינוכי לקהל היעד. הוא מצליח לעשות זאת, ועל הדרך מנסה לומר משהו על תרבות הדימויים והציפיות שאנו מטפחים בצעירותנו ובבגרותנו. הבעיה היא שזה מרגיש מאולץ מידי כשזה מובא על ידי הטכניקה הקולנועית הכי נדושה שהבמאי ג'ק שרייר יכל לחשוב עליה – Voice over.אין לי צל של ספק שבני נוער ייהנו מהסרט הזה. הוא תואם לרוח גילם, הוא משעשע לפרקים ומככבים בו גיבורי התקופה. כאלו היו גם הסרטים שאני אהבתי כנערה וחלקם לא איבדו מקסמם בעיניי עד היום. אבל הייתי רוצה שהתסריטאים בהוליווד יחשבו גם על האחריות שלהם בכל הנוגע לעיצוב דמותן של נערות צעירות ונשים וטיפוח הדימוי הקולנועי שלהן לכדי ייצוג ממשי, אפשרי וראוי.
ציפיתי לסרט ממוצע ולא טעיתי !!!
השחקנים מעולים, הצילום נהדר, הפס-קול מושלם והדיאלוגים די טובים אבל התסריט והעלילה מלאי חורים ושאלות פתוחות.
בקיצור, הצפייה לא חובה !!!
כנראה שהתחתית עמוקה יותר מה שחשבתי.
לא חושב שניתן לעשות סרט נעורים יותר גרוע מזה. ואני עוד חשבתי שדמדומים 4 היה התחתית, אבל לפתע קם לו מתחרה רציני. 2 רק בגלל בדיחה מוצלחת אחת על משחקי הרעב
ערים של נייר (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות