אם שואלים את הישראלי המצוי אלו מעמדות חברתיים חיים בישראל, מתנהלים כמו פרזיטים, וחיים על חשבון אחרים, הוא יענה במהירות. הפעילים המזרחים יטענו שהקיבוצים, חילונים בני המעמד הבינוני יענו שהחרדים, מצביעי השמאל יספרו שהמתנחלים. העניים יספרו שהעשירים. בכל חברה ובכל מדינה יש "פרזיטים". זהו גם סוד כוחו של סרטו החדש והמבריק של הבמאי הקוריאני בונג ג'ון-הו. סאטירה חברתית מסחררת ומבריקה שמעוררת צחוק כמו שהיא מעוררת חלחלה. אין זה פלא שהסרט התקבל בתשואות בפסטיבל קאן האחרון ואף זכה בפרס דקל הזהב. מזמן לא זכה בפסטיבל הוותיק והחשוב בעולם סרט שהוא נגיש לקהל הרחב. הסרט אף הצליח להפוך לשובר קופות בארץ מולדתו – דרום קוריאה ובארצות כמו אוסטרליה וצרפת. אני מאמין שהסרט גם צפוי להצליח בבתי הקולנוע בארץ, כי אם מתעלמים מהשפה הזרה, הסרט הזה הוא גם עלינו.בונג ג'ון-הו הוא אחד מבמאי הקולנוע החשובים הפועלים כיום בעולם. הוא פרץ אל הזירה הבינלאומית בשנת 2003 עם המותחן "זיכרונות רצח", ומאז הוא נחשב לאחד היוצרים הייחודים הפועלים בעולם. בסרטיו הוא מצליח לשלב ז'אנרים קולנועיים שונים והעלילות מבוססות סביב התרחשויות אלימות אך משלבות הומור שחור שמצליח לגרום לקהל לפרוץ בצחוק. כולם סרטים מבדרים אך גם חברתיים ופוליטים. כולם עוסקים במעמדות חברתיים וכלכליים. בונג ג'ון-הו מצליח להיות נגיש לקהל הרחב, אך במקביל לשמור על הקול הייחודי שלו כקולנוען בעל חזון חברתי וויזואלי.
הוא עשה זאת בשנת 2006 בסרטו "המארח", כנראה סרט המפלצות הטוב ביותר של העשורים האחרונים. במותחן ההיצ'קוקיני, "אמא" משנת 2009 וגם בשתי ההפקות הבינלאומיות הגדולות שלו: "רכבת הקרח" העתידני והדיסטופי ו"אוקג'ה" הניתן לצפיה בנטפליקס, ישנם מעמדות חברתיים, ומסרים אקולוגים וטבעוניים. בכל סרטיו המעמד העני מוצא את עצמו נאבק בבעלי כוח ושררה, אך גם אותו מעמד מדוכא נחשף במערומיו.
פרסומת
על אף שסרטיו זכו להצלחה ביקורתית וכלכלית ברחבי העולם, הם לא הגיעו לבתי הקולנוע בישראל, מלבד "רכבת הקרח" שיצא בארץ מבלי שהמפיצים ידעו איך להתמודד עם הסרט המיוחד הזה. כנראה שהפלואידיות של סרטיו המשנים צורה, סגנון ואופי לנגד עיני הצופה היו מורכבים מדי עבור המפיצים המקומים. תוסיפו את השפה הזרה יחד עם חוסר היציבות הקולנועית המכוונת והמדויקת של הקולנוען המבריק המסרב להכנע לקונבנציות הקולנועיות ההוליוודיות ותבינו מדוע עד היום שמו של אחד הבמאים החשובים ביותר בשני העשורים האחרונים עדיין לא מוכר לקהל הרחב . לכן ההפצה הרחבה והמרשימה של "פרזיטים" היא סוג של תיקון משמח במיוחד לשני עשורים של התעלמות וזלזול.בסרטו החדש הבמאי מזקק את הרעיונות החברתיים והכלכלים השונים לתוך דרמה-קומית משפחתית המתרחשת במרבית הזמן בתוך חלל סגור של שתי דירות. דרך אותן דירות הוא מספר סיפור חיים של שתי משפחות: אחת שאין לה כלום ואחת שיש לה הכל. אחת ניזונה מהשנייה אבל גם השנייה ניזונה מהראשונה. לכל אחת מהן אין קיום בלי השנייה. שתיהן משפחות חזקות אך גם שבירות. בונג מיטיב לתאר את ההתבוננות הקרה והקפיטליסטית של בני האדם באנשים שאינם שאינם שייכים למעמד החברתי שלהם, ומזכיר לנו עד כמה כולם פגיעים, בלא יוצא מהכלל. לעומת סרטיו הקודמים שנסמכו על עולם של סרטי ז'אנר כמו מתח, מדע בדיוני וסרטי מפלצות עם שלל פעלולים בסרט זה האפקט המרכזי הוא התסריט והמשחק המעולה של כל צוות השחקנים. לכאורה מדובר בסרטו הצנוע ביותר מאז "אמא" אבל צפו להפתעות, והן מרובות.
משפחת קים חיה בעיר התחתית, בדירה קטנה מתחת לרחוב. היכן שהשיכורים מטילים את מימיהם ליד חלון הדירה. הם מתפרנסים מקיפול קופסאות פיצה ותרמיות קטנות. משפחת פארק חיה במעלה הגבעה, באזור שכל בית הוא מבצר קטן עם גינה ירוקה ורחבת ידיים. כאשר המורה לאנגלית של הבת הצעירה של משפחת פארק טס ללימודים בחו"ל, הוא משכנע את חברו הטוב ממשפחת קים להחליפו. מכאן מתחילה שרשרת של פעולות מפתיעות, מצחיקות וגם מטרידות שאינני מעוניין לחשוף עליהן יותר מדי. פעולות אלו יעלו את השאלה מי משרת את מי? מי הפרזיט האמיתי? בונג יוצר מבנה תסריטאי פיקח שבו הקווים בין טוב לרע מיטשטשים לטובת מורכבות עלילתית ומורכבות מוסרית.הצילום של קיונג פיו הונג, שהמצלמה שלו שטה בשטח הבית רחב הידיים של משפחת פארק, מבטא בצורה נאמנה גם את הקלסטרופוביה בדירתם הקטנה והצפופה של משפחת קים. הוא מראה את העולם שבו חיים הפרזיטים כמסדרונות אפלים ובלתי נגמרים מתחת לפני האדמה. העריכה של ג'ינמו יאנג משלימה את הצילום המדויק. צילום ועריכה המבליטים את הכוריאוגרפיה בין המעמדות ואת הקווים שהם מנסים לא לחצות. כאשר העובדים של משפחת פארק נמצאים עם בעלי הדירה באותו הבית ניתן לצפות בכוריאוגרפיה של התחמקות כדי להימנע ממגע עם המשפחה העשירה. הגבולות הבלתי נראים בין העשירים לעניים, על אף שהם אינם חזותיים, הם מאוד מורגשים. זהו אחד ההישגים של הצילום המושלם המצליח לשרת את הרעיון שעומד מאחורי הסרט הזה. התסריט משרת את הרעיון היטב כאשר הגשם מגיע ומתגלה כברכה למשפחת פארק אך כקללה עבור משפחת קים. גם הריח המטריד את מנוחתם של הפארקים, אותו ריח של אנשים המשתמשים ברכבת התחתית.מה שמדהים בסרט "פרזיטים", הוא שעל אף שהמעשים המתרחשים בו קיצוניים לחלוטין, הם נראים הגיוניים וריאליסטיים. ככל שהם הופכים ליותר מטורפים, כאוטיים ונטולי מוסר, נראה שהם אמיתיים יותר. ככל שהם מטרידים יותר, הם מעוררים אמפתיה עמוקה יותר לדמויות השונות. הפרזיטים רחוקים מלהיות אנשים טובים, או אנשים מושלמים. הם אנשים עם חסרונות ומעלות. יש להם שאיפות ודרכים לא ממש כשרות שבהן הם ינסו להגשים את חלומם וככל שהם יתקרבו להגשמת החלום, כך התוצאה תהיה הרסנית יותר לכולם. ככל שהזעם של גיבורי הסרט יגבר, כך הם יהיו אנושיים יותר, מעוררי הזדהות ויצליחו להשאיר את הקהל מופתע. הפרזיטים הם פשוט בני אנוש, הם יכולים להיות כל אחד ואחת מהקהל שיושב באולם וצופה בסרט.
טיפה אוברייטד. אומנם מדובר בסרט טוב בסך הכל אבל ביחס לציפיות ממנו כסרט זר ראשון שזוכה בפרס האוסקר, הוא לא עומד בהן. רק לצורך הדוגמא, גם סרט קוריאני מהשנים האחרונות בשם "בעירה" , הוא טוב ממנו. משפחה של מובטלים מוצאת דרך בעזרת מעשי נוכלות והתחזויות להתקבל לעבודה בבית של משפחה עשירה. זה מתחיל עם הבן הצעיר שמתחיל להיות מורה פרטי לאנגלית של הבת ,שמביא את אחותו לעבודה בבית כמורה של הילד הקטן ולאחר מכן שני ההורים בתורם גם מגיעים לעבוד כנהג פרטי ועוזרת בית על חשבון השניים שמפוטרים הודות לתרגילים מכוערים של שני הילדים. המשפחה נהנית ממנעמי העושר והוילה המפנקת עד שערב אחד כל זה עומד בסכנה. העוזרת הקודמת מגיעה ומבקשת להיכנס בטענה ששכחה משהו בבית לאחר שפוטרה.מכאן הדברים מתחילים להסתבך ומגיעים למחוזות האבסורד. היה מקום גם לקצר מעט אבל בגדול מדובר על קומדיה שחורה ששווה צפייה.
עשיתי טעות והגעתי לסרט הזה בעצם בלי לדעת עליו כמעט שום דבר. רק קיבלתי המלצות אז החלטתי לנסות בכל זאת. זאת הייתה טעות, כי בלי ידע מקדים זה קשה מאוד להבין על מה הסרט.
זה מתחיל מאוד נחמד אבל מהר מאוד מאבד את המומנטום, קשה להבין על מה העלילה בגלל פערי התרבות בין המזרח והמערב.
אחרי חצי מהסרט החלטתי לצאת, לא עניין אותי להמשיך לראות, ולכן אני נותן לו 5.
מי שמחליט לראות, אני ממליץ לקרוא קצת על מה הסרט כדי להבין את תוכן העניינים.
ראיתי את הסרט קצת אחרי שהוא יצא, לפני שאמרו שהוא מועמד לאוסקר ונהנתי מאוד. סרט מטלטל, מלא תפניות לא צפויות. אבל אני חושב שהזכייה באוסקר על אף שהיא לגמרי מגיעה לו, עשתה לסרט הזה רע כי היא ניפחה את הציפיות של אנשים לגביו וגרמה להם להתאכזב כשלא קיבלו סרט מטורף עם תקציבי עתק כמו בהוליווד. הסרט ממש טוב ומומלץ אבל הזכייה באוסקר(בצדק) נתנה ל-ג'וקר ייתרון עליו בתחום הציפיות, ייתרון שהסרט ג'וקר נהנה ממנו מהתחלה כי בתחום יקומי הקומיקסים שממנו הוא מגיע אין יותר מידי ציפיות מהעלילה. לסיכום, סרט מדהים ומומלץ בחום אבל אל תצפו לזוכה אוסקר טיפוסי...
סרט טוב, מופרע ומטורף, שחקנים טובים והעובדה שהסרט בקוריאנית בכלל לא מפריעה ואף מוסיפה, מעביר מסר חשוב מאוד, אבל עם זאת אני עדיין לא חושב שמגיע לזה אוסקר
פרזיטים (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות