פרויקט פאוור ביקורת סרט

"פרויקט פאוור" הוא סרט גיבורי-על חדש שעלה בנטפליקס בבימוי הנרי ג'וסט ואריאל שולמן ("קאטפיש"). הסרט משתדל מאוד לקלוע לטעם של צופי הסטרימינג הצעירים ובעיקר בני הנוער. לשם כך הוא מגייס שחקנים מוכרים, משלב זוויות צילום מסמארטפונים, ראפרית צעירה, אפקטים מושקעים, וצילום קופצני. התוצאה צעירה ובועטת, אך האפקטים גוברים על העלילה.העלילה מתרחשת בניו אורלינס. סם חדש מעניק למשתמשים בו עוצמות חריגות למשך 5 דקות, אך יש מלכוד: הם לא יודעים מה יהיה כוח העל שיקבלו וחלקם אף עלולים להתפוצץ למוות כתוצאה מהשימוש בו. ג'יימי פוקס ("ריי") מגלם את ארט, חייל לשעבר העוקב אחר בתו החטופה, המוחזקת על ידי הגורמים שמייצרים את הסם. ארט מגייס את עזרתם של רובין (דומיניק פישבק), ראפרית צעירה ומבטיחה שמתפרנסת כסוחרת סמים ופרנק, (ג'וזף גורדון-לוויט), שוטר שמתאמץ להעלים את הסם מרחובות העיר האהובה שלו בכל מחיר. ג'יימי פוקס משדרג כל סיטואציה עם היכולת שלו להוסיף לה עומק בן רגע. החיפוש של ארט אחר בתו הוא עמוד השדרה הרגשי של הסרט. פוקס בסרט הוא אדם נואש ומפחיד, שנכון לעשות הכל למען מטרתו. הרגעים הטובים ביותר שלו הן מול פישבק, שחקנית צעירה ומבטיחה במיוחד, שלא נראה שהפריצה הגדולה שלה תגיע מהסרט הזה: היא נכנסת לתפקיד מלא קלישאות כתלמידת בית ספר שחורה, שסוחרת בסמים כדי לטפל באמה החולה. בכל זאת, פישבק מצליחה להוסיף הרבה אנרגיה לסרט. בסצנה מסוימת למשל, ארט גורם לרובין לחשוף בפניו את כישרון הראפ המדהים שלה. גורדון-לוויט מגלם באמינות את השוטר, שמוכן לסכן את הקריירה שלו כדי להגן על העיר, ובכך משחזר את התפקיד שלו ב"עליית האביר האפל".ישנם יוצרי סרטים שמשחקים עם גבולות הז'אנר בו הם כותבים ועם ציפיות הצופים שלהם, וכך מגבירים את המתח שמקורו באי הוודאות כיצד הסרט יימשך. התסריט הנוכחי פועל עם התבנית הברורה מראש בה כל הרעים מתים וכל הטובים מנצחים. בסרט הזה העדיפו להיצמד לנוסחת המיינסטרים ולא לאתגר את הצופים, שאוהבים את השיא המתוק והצפוי מראש, יתר על המידה. חלק מהתרחישים לא אמינים באופן שגם כוחות על לא מסוגלים להצדיק, כמו היכולת לשרוף את כל האנשים שמסביב לבעל הכוח שנטל את הסם – כשמסיבה לא ברורה היחידים שנותרים לאחר מכן ללא שריטה הם "הטובים" שבסיפור. התוצאה היא שכמו בסרטי אקשן טיפוסיים – כל מה שהצופים מחכים לו זה הפיצוצים, והם נעשים חסרי סבלנות כלפי כל שיחה אינטימית שיש בה ניסיון ליצור עומק שכצפוי – לא מתממש עד סופו, בגלל שהמיקוד חוזר מיד לאקשן שבסרט. הסרט עתיר בפעלולים ואפקטים מרשימים וחדשניים. באחד הרגעים המדהימים ניתן לראות אישה במיכל שקוף המשנה את הטמפרטורה סביבה, ובסצנת קרב מסוימת, שומר הנוטל את הסם הופך את גפיו לגומי מפותל, כדי לנצח את יריביו.בסופו של דבר, הסרט כמו הסם – בועט ואנרגטי, אבל כזה שלא מרגישים בנוכחות שלו אחרי הדקות בו חווים אותו, כי אין בו חידוש או תחכום כלשהו, אלא בידור גרידא. התסריט לא מנצל בתבונה ובאופן מקסימלי את השחקנים המוכשרים שפועלים בו, והכוכבים האמיתיים בו הם האפקטים החזותיים.