האלמנה השחורה ביקורת סרט

זה לא סוד שרוב חובבי הקולנוע בעולם, גם אם אינם חובבי קומיקס, מחכים בקוצר רוח לעוד חוויה חדשה עם גיבורי העל שהפכו מנוקמים לחברים איתם אנו מבלים אחת לעונה. אבל הנה עברנו שנה בה אחד מכוכביו הגדולים של הפרנצ'ייז הלך לעולמו (צ'דוויק בוזמן, "הפנתר השחור"), כל הסרטים העתידיים של האולפן נדחו לזמן לא ידוע וכל ההפקות המתוכננות בוטלו עד להודעה חדשה. כעת, שנתיים לאחר יציאת הסרט האחרון בסדרה הבלתי נגמרת, נראה שחזרנו לבילוי מוכר נוסף עם הסרט ה-24 של אולפני 'מארוול'. אבל "האלמנה השחורה" הוא לא מה שציפיתם.קייט שורטלנד הינה במאית אוסטרלית שידועה בעיקר בכישרונה לייצר תחושת קלסטרופוביה ואווירה ריאליסטית אינטנסיבית. כך עשתה במותחן הישרדות המופלא "סינדרום ברלין" וגם בדרמה ההיסטורית המרשימה "לורה", לא הבחירה האופטימלית לסרט של מארוול. אבל המפיקה ההוליוודית הראשון ששמה כסף על הבמאית היא לא אחרת מסקרלט ג'והנסון. הכוכבת, שמשחקת את הדמות של האלמנה השחורה במשך מעל לעשור, שכנעה את נשיא חברת 'מארוול' שנטשה רומנוב צריכה במאית (בדגש על אישה) שתכניס אותנו לכאוס שנמצא במוחה. שורטלנד מתגלה בתור הבמאית הראשונה שלא רק מכניסה אותנו לראש של נטשה, אלא גם גורמת לנו לראשונה להתאהב בה. בעקבות אירועי "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" מוצאת את עצמה נטשה לבדה, ללא נוקמים או ציוד מתוחכם, נמלטת מרשויות החוק ושורדת לבדה. סיקוונס הפתיחה נראה כמו סרט אינדי או אפילו כמו יצירת המופת הצנועה "מתחת לעור" בכיכובה של ג'והנסון. תאורה טבעית אפלולית, השחקנית עם איפור מינימלי, ביגוד פשוט ושקטה לחלוטין – הדרך הטובה ביותר לתאר את בדידותה של הסופר-סוכנת. הכול משתנה כאשר נטשה מקבלת מסר מפתיע מאדם אותו הכירה בימיה כמתנקשת- ילנה (פלורנס פיו), אחותה.מבלי לבזבז זמן על פלאשבקים, התסריטאים ג'ק שייפר ("וונדה-ויז'ן") ואריק פירסון מקלפים בסבלנות את עברה של נטשה ומגלים לנו פרטים חדשים על משפחתה האמיתית והמזויפת, התלאות אותן עברה בארגון הקג"ב וגם כיצד ערקה למג"ן במטרה להיות טובה יותר. ילנה לועגת להצלחתה ה"מזויפת", לטענתה, של אחותה הגדולה אך נאלצת לעבוד איתה במטרה להפיל אחת ולתמיד את דרייקוב, המיליארדר הרוסי שעומד מאחורי תכנית האלמנות. כבר מסיקוונס הקרדיטים, שמשתמש בגאוניות בשיר "Smells Like Teen Spirit" של נירוונה, אנחנו מבינים שישנו משל גדול יותר מאחורי הסרט. הסרט התחיל את דרכו אי שם באוקטובר 2017, בדיוק בזמן שקמפיין ה-Me Too התפוצץ. לכן, קשה שלא להבחין בקווי דמיון בין דרייקוב, אדם בעל כוח והשפעה גדולים יתר על המידה, לבין רשע גדול ממנו - הארווי ווינשטיין. אם "הפנתר השחור" הרגיש פוליטי עבור הקהילה השחורה של ארצות הברית, "האלמנה השחורה" מרגיש כמו זעקתן של בנות 'מארוול' למען הוליווד בטוחה יותר. לכן, לא תמצאו יותר מדי מההומור הציני-מארוולי או הופעות אורח של גיבורי הסדרה. בכך עומד סרטה של שורטלנד בפני עצמו והופך לסרט הרלוונטי והנועז ביותר של האולפן עד כה.למרות שהסרט הצליח להדהים אותי כמעט בכל אספקט, דבר אחד נותר מאחור- הליהוק. מאוד מוזר שבסרט בו דמויותיו הראשיות הן ממוצא סובייטי אין אפילו ליהוק של שחקן משנה סובייטי אחד. במקום, נותר לנו רק לגחך כשדייוויד הארבור משחק את הטקסט הנהדר של שייפר ופירסון עם מבטא מעורר עצבים. זה לא מונע מפלורנס פיו לגנוב את ההצגה, אך עצם ליהוקה מרגיש שגוי ומאולץ. דווקא אולגה קורלינקו ("קוונטום של נחמה" ו"קירות") השחקנית האוקראינית היחידה בחבורה גורלה לגלם דמות שאינה מדברת.אם שורטלנד וחבריה היו מחפשים, הם היו מוצאים מגוון שחקנים רוסיים מוצלחים בפני עצמם. חבל שדווקא האולפנים החדשניים והליברליים יותר לא מרשים לעצמם ללהק שחקנים אלמוניים, לפחות להוליווד, שיתאימו לתפקיד מאשר שחקנים בריטים שיגלמו סובייטים לשעבר.

התגלית Disclosure Day חדש 2026

שטח אפור In The Grey חדש 2026

עסקים כרגיל Normal חדש 2026

פשע 101 Crime 101 2026

המגן Shelter 2025 2026

להרוג את ביל: סיפור הדמים המלא Kill Bill: The Whole Bloody Affair 2026

אין ברירה אחרת No Other Choice 2026

חיים סודיים A Private Life 2026

עוזרת הבית The Housemaid 2026

רצח כתוב היטב: התעורר, איש מת Wake Up Dead Man 2025