הביקורות מהללות את "בלתי הפיך". מה זה מהללות? משתפכות ממש. דומה שמבקרים עשו יד אחת, שוב פעם נגד הקהל, בניסיון לגרום לאחרים לחשוב: "מה לעזאזל לא בסדר בי? מדוע אני לא מבין מדוע המבקר חושב שזו ממש יצירת אמנות?".אז זהו רבותיי, שאתם בסדר. אין לכם מה לדאוג. זה באמת סרט רע. מה זה רע? נורא! למעשה, קשה לי לזכור מתי ממש רציתי בפעם האחרונה לקום מהכסא, לרוץ אל המסך, ולהתחיל להשחית אותו - העיקר ש'זה' יפסיק.
פרסומת
הסרט, בקצרה, משתמש בטכניקה הכה-מאוסה של העברת העלילה מהסוף אל ההתחלה. כבר בביקורת הישנה שכתבתי על ממנטו (שמנקודת מבט מאוחרת, עוד היה יחסית סביר לעומת זה הנוכחי...), ציינתי, שסרט שהולך מהסוף אל ההתחלה, בדרך כלל, רומז לי שלא היה לעלילה הרבה מה לספר לצופה בצורה הרגילה. אז איך גורמים לעלילה בנאלית להיראות מתוחכמת? באמצעות הפיכתה, וסיפורה מסופה אל תחילתה. כמה גאוני! כמה פשוט! איך לא חשבו על זה קודם?העלילה מתחילה במסעם של שני חברים, שניהם בני זוגה בהווה ובעבר של אלכס (מוניקה בלוצ'י), אשר תרים אחרי הסרסור שאנס אותה והתעלל בה, כדי לכלות בו את זעמם. לאחר מכן הסרט נע אחורה בזמן ובוחן את סצינת האונס (9 דקות מפורטות, אך כלל לא מסעירות או מאתגרות-קולנועית כפי שאולי היה ניתן לצפות), ולאחר מכן הסרט נע עוד אחורה ובוחן את הזוגיות של אלכס וחברה הנוכחי.
יגעתי ולא מצאתי - מה אומנותי בסרט הזה? האם צילומים גרועים במיוחד במשך כרבע שעה בתחילת הסרט, בהם הצופה כלל אינו יכול להבחין בפרט על גבי המסך, הם אומנות? האם סצינת אונס משפילה וכזו שאינה מסעירה או מאתגרת-אמוציונלית את הצופה, היא אומנות? האם להראות כמה שיותר את הציצים השופעים של מוניקה בלוצ'י ואת זרגו של וינסנט קאסל, הזוהי אומנות?תיאמר התשובה - לא! נכון, הגבול בין אומנות ופורנוגרפיה לעיתים מיטשטש. אולם מה שמייחד אומנות מסתם פורנוגרפיה זולה הוא שאר-הרוח של היוצר. בסרט זה לא תמצאו כל שאר-רוח שכזה. קשה לי העובדה, ויסלחו לי מפיצי הסרט (שעליהם יש לי רק מילים טובות לומר), שבזבזתי שעתיים מחיי על תענית כזו. קשה לי גם העובדה שמוניקה בלוצ'י, שדווקא בנתה לאט לאט קריירה מעניינת (ראו "מלנה", למשל), מתבזה בסרט שכל עניינו הוא לערטל אותה. בניגוד לסצנה הקשה ב"מלנה", בה מוכה מוניקה בלוצ'י בסצנה מזעזעת, הופכת קרביים וקורעת-לב, בסצנה של האונס שהועברה בסרט זה, ישבתי אדיש. האמינו לי, זה לא שאונס לא גורם לי לתחושת גועל. אבל האונס, כפי שהומחש בסרט זה, מעלה אצל הצופה את התחושה שסתם מנסים להגעיל אותו. משהצופה מבין זאת, הוא נאטם, באופן אוטומטי כמעט, לכל תחושה שהסצנה הייתה אמורה להעביר בו. וכך, במשפט קצר, ניתן לסכם את כל תחושתי כלפי הסרט - אדישות.רבותיי, ראיתי את המלך. והמלך, במקרה זה, הוא אכן עירום. סיכום: מצולם רע; משוחק רע; מבוים נורא. 0 בסולם יגאל.
יצירת מופת מאת גספר נואה,סרט קאלט מצמרר,עשויי כהלכה וקולע בול,סיפור פשוט על נקמה מועבר בצורה כ"כ מקוריתאם כי אין ספק שמדובר בסרט קשה לעיכול..,סרט שנחקק במוחו של כל אחד ואחדגם אם לא יחפוץ בכך..,שחקנים אדירים,צילומים מתעתעים,סצינות בשוט אחד והמון כישרון הופכים את "בלתי הפיך" לאחד הסרטים הזרים הטובים והמשפיעים שתראו. מומלץ!
שם:ella shvedovגיל:1919/11/2006 13:36:43
7/10
אז ככה אני אישית מאוד קשה לי לראות סרטים כאלה ולדעתי הסרט מזעזע אני כבר כמה ימים לא יכולה להירגע הסצנות שם מזוויעות וקשות...בהתחלה בכלל לא הבנתי מה יש למצלמה לא אהבתי את זה בכלל כי אי אפשר לראות כמעט מה קורה שם ...בכל מקרה הסצנה עם האונס זה היה פשוט..אין לי מילים אני לא יכלתי להסתכל ומצד שני לא יכולתי גם להפסיק.לדעתי הסרט לא ממש מושקע אבל הוא מראה את הריאליזם של החיים איך סובלות הנשים בזמן האונס..פשוט סקט מזעזע וקשה ובהחלט לא לכל אחד!!
שם:עינן בן דודגיל:3109/11/2003 02:41:19
10/10
מדהים יחודי אמיתי !!
כן יש חיים תת קרקעיים בסגנון הזה ובדומיו בפאריס..
חוץ מזה כדי להתרשם כראוי מאיכות הסרט כדאי לקחת אותו בוידאו ולחזור על הסצנות הראשונות בסרט לאחר סיום הצפייה , לפחות פעמיים ,ואז להבין דברים שלא היו מובנים בתחילה (להתמקד בפרטים הקטנים כגון השניים שמקללים את מרכוס כשהוא יוצא על אלונקה מהמועדון) , וככה להשלים את התחושות המדהימות שנשארים אתם לאחר הצפייה .