אם צריך להגדיר את "היו זמנים במקסיקו" במשפט אחד אז : "שילוב לוהט של שחקנים סקסיים עם סצנות פעולה מבריקות בסרט החם ביותר שנוצר בשנת 2003", הוא המשפט המדויק ביותר שיש. אין ספק, החלק השלישי בטרילוגיית הדמים המקסיקנית הוא הסרט הלוהט ביותר שתראו החגים על מסך הקולנוע.הסאגה שגיבורה הוא נגן גיטרה המסתבך עם מאפיונרים אלימים החלה בשנת 1993, כאשר סרטו הראשון של רודריגז, "אל מאריאצ'י", שצולם בתקציב צנוע של 7000 דולר, הפך ללהיט בפסטיבל סאנדנס וזיכה אותו בפרס חביב הקהל. אולפני קולומביה מהרו וקנו את הסרט הצנוע והפכו אותו לאחד הסרטים הריווחים בכל הזמנים. עם ההצלחה הגיע גם הביקוש לסרט המשך, קולומביה החתימו את הבמאי הצעיר לביים גם את הסרט השני, "דספראדו" (1995). הפעם במקום חברים ושחקנים אלמונים לוהקו שני הכוכבים הלטיניים, אנטוניו בנדרס וסלמה הייק.רודריגז, במאי ייחודי ומפתיע, מצליח להתעלות על שני הסרטים הקודמים וליצור סוג של רשומון עמוס תאווה, תככים ונקמה. הפעם הגיטריסט המתבודד נאלץ לצאת ממסתורו כאשר סוכן CIA מושחת (בגילומו המבריק של ג'וני דפ) גורר אותו לתוך קנוניה פוליטית שרוקם מלך קרטל סמים מרושע ואכזרי (בגילומו של ויליאם דפו הזכור כ"נוספרטו" ב"צילו של ערפד" וכ"גובלין" ב"ספיידרמן"). אבל למאריאצ'י יש סיבות משלו לקפוץ ראש לתוך התסבוכת הזו שממנה הוא יצא בשן ובעין בעזרתם האדיבה של שותפיו לפשע לורנצו (אנריקה איגלסיאס) ופידאו (מרקו לאונרדי). בסרט זה הסאגה מגיעה לשיאים חדשים שבו כלי הנגינה הופכים לכלי נשק הרבה יותר מקוריים ומפתיעים, המרדפים הופכים למסוגננים והקרבות לעוצרי נשימה. רודריגז החליט לצלם את הסרט במצלמת וידאו HIGH-DEFINITION כדי להוזיל את העלויות, גם סרטי ספיי קידס צולמו בוידאו. הדבר כמעט ואינו מורגש. רודריגז מתגלה גם בסרט זה כיוצר רב-תחומי. הוא כתב את התסריט, צילם, ערך, הלחין והיה המנהל האומנותי של הסרט.
פרסומת
רודריגז מסביר ש"היו זמנים במקסיקו" הוא בעצם הסרט הרביעי בסדרה, הסרט השלישי מוצג לנו בתור פלשבקים המספרים את סיפור אהבתם של אל מריאצ'י וקרולינה, כיצד הם הסתבכו עם איש צבא מושחת ואלים ומה עלה בגורלם. הסרט הרביעי הוא בעצם סיפור הנקמה של המריאצ'י באותו איש צבא מושחת ובמקביל ניסיון להציל את המדינה מהשתלטות אלימה של בארילו, ראש קרטל הסמים.בנדרס והייק חוזרים לגלם דמויות שונות ב"היו זמנים במקסיקו" והאירועים שמובילים את הסרט הזה נטולי כל קשר לעלילת "דספרדו" כך שאם לא ראיתם את הסרטים הקודמים, אתם יכולים לראות את הסרט הזה בלי לחשוש שיגיע הרגע ולא תבינו משהו בגלל שלא ראיתם את הקודמים.
גם בסרט זה הקומיקאי צ'יץ מרין נותן הופעת אורח משעשעת וגם בסרט זה הוא מוצא את מותו בדרך משעשעת ולא נעימה במיוחד. עוד שחקן שחוזר לשתף פעולה הוא דני טרחו הגבוה והמאיים המופיע בכל סרטיו של רודריגז. דמויות חדשות ומפתיעות הן של השחקנים :מיקי רורק הותיק שמפתיע כבילי, עוזרו האישי של בארילו ושל אווה מנדז הסקסית הזכורה לטוב מ"מהיר ועצבני 2" ו"יום אימונים מסוכן" העושה כאן את אחדרז, סוכנת CIA בעלת מניעים בלתי כשרים.את תואר גונב ההצגות הרשמי לשנת 2003, אפשר להעניק לג'וני דפ המופיע בתפקיד משנה מפתיע כסוכן CIA מרושע שאי אפשר שלא להתאהב בקסמו. בדיוק כמו ב"שודדי הקאריביים" שם גנב את תשומת הלב מאורלנדו בלום גם הפעם השחקן הראשי, בנדרס נאלם דום לצד ההופעה הוירטואוזית של דפ.עם כל הכבוד לפעלולים מרהיבי העיניים בסרטי האפקטים הענקיים, תמיד כיף לחזור אל הנוסחה הקלאסית שתמיד עובדת - דם, יזע ודמעות.
אז זה בין הסרטים הגרועים שראיתי אי פעם! לא יודע למה ראיתי אותו בכלל! חשבתי אולי יש איזו נקודת אור אחרי כל הביקורות הרעות שהוא קיבל, מסתבר שיש את ג'וני דפ שנותן אחלה משחק כרגיל, אבל זה לא מספיק. כל השאר הורסים את הסרט עד הסוף!
לכל מי שרוצה לצפות בסרט הזה, אנא עשו טובה לעצמכם ולאנושות כולה ותחסכו מכם את הזוועה. אני לא חושב שראיתי סרט כל כך מחורבן אי-פעם.אם היתה האפשרות לרשום דירוג 0 אז הייתי רושם. בכל מקרה, ניתן לתאר את הסרט הזה בשתי מילים: גועל נפש.
אז ניתנה לי ההזדמנות, לקטול את חתיכת החרא הנושמת הזאת ב-250 מילה בלבד. אוקיי, ננסה.
מלבד הנסיון העלוב של אנריקה איגלסיאס לשנות פאזה, ולהפוך לכוכב אקשן על חשבון הצופים, מדובר בשילוב של כשרונות מדהימים אחד אחד, שפשוט מתבזבזים בגלל עריכה מזעזעת של רוברט רודריגז, מלך האקשן הפורנוגרפי. מעבר לזוויות צילום לא מעניינות, ומעברים מוזרים לפילטר שמזכיר סרטי פורנו חובבניים, מדובר גם באוסף פעלולי פירוטכניקה עלובים, וקצת יותר מידי דם מיותר, שנשפך בצורה לא אמינה וכמעט מטופשת.
המסקנה היחידה שנלמדה מהחוויה המזעזעת הזאת, היא: ילדים נחמדים, כשמתקרבים לעיניים שלכם עם מקדחה חשמלית מסתובבת. תתרחקו.
פשוט בושה!!!!