בשנת 1989 יצאה חוברת הקומיקס הראשונה בסדרת "העורב", מה שיהפוך כמעט בין לילה להצלחה מפתיעה בקרב מביני עניין בעולם הקומיקס. דמותו של צעיר, הנע ונד בין עולם המתים לחיים כדי לנקום את מות ארוסתו, תזכה לחמישה עיבודים קולנועיים וגם לסדרת טלוויזיה ששרדה עונה אחת. מרבית המעריצים לא קראו כלל את חוברות הקומיקס. הם הפכו למעריצים בזכות הסרט הראשון שביים בכישרון רב במאי וידאו קליפים אוסטרלי מצליח בשם אלכס פרויאס בשנת 1994. הסרט סיפק לקהל תחושה שהוא צופה בסרט קומיקס למבוגרים כאילו מדובר ב"באטמן" של טים ברטון, אבל אפל ואלים הרבה יותר. סוג של "עיר החטאים" אבל פחות מלוטש ונוצץ.המעמד הפולחני שהסרט הראשון זכה לו הוא לא רק בגלל החזון הקולנועי המרשים של פרויאס, אלא בעיקר בגלל הטרגדיה שלוותה את עשייתו. השחקן ברנדון לי, בנו של אגדת הקולנוע ברוס לי, גילם את אריק דרייבן, הדמות הראשית הנוקמת את אונס ורצח ארוסתו. במהלך הצילומים לי נפצע אנושות מירי אקדח. מאחר והוא הספיק לצלם את מרבית הסצנות, ההפקה המשיכה באמצעות שכתובי תסריט, כפיל פעלולים ואפקטים דיגיטליים. הסרט, שעלותו הייתה קצת מעל 20 מיליון דולר הכניס מעל 90 מיליון דולר, והתוצאה היתה להיט. עם הזמן הסרט זכה למעמד פולחני והוקרן במסגרות של הקרנת חצות. הסרטים הבאים בסדרה נוצרו ישירות לווידאו וערוצי הסרטים עם שחקנים אחרים לחלוטין. בהמשך תצוץ לה גם סדרת הטלוויזיה, אבל אף אחד מהמוצרים לא התקרב למידת ההצלחה של אותו סרט משנת 1994.
פרסומת
35 שנים אחרי שחוברת הקומיקס הראשונה של "העורב" פורסמה ושלושים שנים אחרי שהסרט הראשון בסדרה יצא לאור, דמותו העל טבעית של "העורב" חוזרת אל בתי הקולנוע עם אדפטציה קולנועית חדשה ונטולת ייחוד של הבמאי הבריטי רופרט סנדרס. התוצאה, איך נגדיר זאת, נולדה מתה. במאי הווידאו קליפים והפרסומות הבריטי דווקא התחיל את הקריירה הקולנועית שלו ברגל ימין כאשר יצר אדפטציה קולנועית מבדרת לסיפור שלגיה עם קריסטן סטיוארט, אבל הכישלון הביקורתי והכלכלי הצורב של האדפטציה הקולנועית שלו ל"רוח במעטפת" והשמועות על כך שהוא בגד ברעייתו עם סטיוארט כמעט וחיסלו את הקריירה הקולנועית שלו. חלפו להן שבע שנים עד שסנדרס צץ בשנית בעולמנו עם עיבוד קולנועי חמישי במספר ל"עורב".סנדרס הוא במאי שידוע ביצירת עולמות ויזואליים מרשימים שמצליחים איכשהו לחפות על תסריטים בעייתים, אבל גם אם היה לו את כל הכסף בעולם הוא לא היה יכול להפוך את התסריט הזה לראוי לצילום. הניסיון להפוך את "העורב" לרומן רומנטי על שני צעירים מורדים המתאהבים זה בזה במוסד לעבריינים צעירים ומחליטים לברוח יחד הוא ההפך המוחלט ממה שהגענו לראות בסרט. הניסיון לפנות לקהל שונה לחלוטין במקום לפנות לקהל היעד של הסרט שרוצה לראות סרט פעולה בוטה ואלים לא צולח. מה שהגענו לראות יגיע בשלב מאוחר מדי של הסרט, ממוחזר מדי ומעט מדי. אם התסריט והדמויות היו כתובות היטב אולי היה אכפת לנו מאריק ושלי הצעירים המרדניים, אבל הדמויות הן אסופת סטריאוטיפים רדודים ללא אופי, מערכת היחסים שלהם רחוקה מלהיות אמינה ולכן גם הרצון של אריק להפוך לשד נוקם לא ממש מספק את הסחורה.
דני יוסטון שוב פעם מגלם את הרשע התורן, אבל הפעם הוא ממש לא מפחיד אלא בעיקר גורם לגיחוך כי דמותו כאילו מלקקת או מלחששת לתוך אוזניהם של קורבנותיו באופן שנראה כמו הטרדה מינית של סוטה מטורלל ולא דמות בעלת כוחות שטניים. ביל סקארסגארד בתפקיד אריק/העורב לא ממש משכנע, אפילו שהוא מחומש בריבועי בטן מרשימים במיוחד. השחקן, שהיה מאוד מטריד כליצן בסדרת סרטי האימה "זה", כבר נכשל כרשע התורן בסרט האחרון בסדרת "ג'ון וויק". בסרט הנוכחי לא רק שדמותו איננה כתובה היטב, אלא גם התחושה היא שהוא פשוט פועל שם מכוח האינרציה ואין במאי על הסט שיעזור לו. מדובר בדמות חיוורת ונטולת כריזמה אפלה. סקארסגארד הוא שחקן ראוי, אבל הוא פשוט לא טוב בסרט הזה. FKA twigs היא מוזיקאית מוכשרת ויש לה נוכחות קולנועית מרשימה, אבל ההופעה שלה, כמו של מושא אהבתה, פשוט איננה טובה.ההפקה הנוכחית עומדת על סכום יחסית צנוע של 50 מיליון דולר ובארה"ב בסופשבוע הראשון הסרט הכניס רק 4 מיליון ו-600 אלף דולר. בשני סרטיו הקודמים כבמאי, רופרט סנדרס הצליח לקחת שני תסריטים בעייתים ולהפוך אותם לסרטים בינוניים שניתן לצפות בהם בזכות הכישרון שלו כבמא שמציג חזון קולנועי ייחודי. הפעם הניסיון שלו ליצור יצירה מסוגננת בצבעים שחורים, אפורים וכחולים קרים לא צולחת. גם סצנות הפעולה נטולות ברק או תעוזה וכבר ראינו כמותן בסרטים אחרים, כולל סצנת השיא במהלך מופע אופרה. סנדרס אולי חזר לעשייה קולנועית, אבל הוא עושה כאן את כל הטעויות האפשריות והתוצאה נטולת עניין או חיים."העורב" היה יכול להיות סרט מהנה אם הוא לא היה לוקח את עצמו כל כך ברצינות. אם הוא באמת היה מוצר פופ גותי המתמקד בנקמה ולא ברומן נעורים בלתי נגמר ובלתי אמין. "העורב" בסרט הנוכחי הוא פשוט לא שד נקמה או רוח נקמה או סרט על יצור הנע בין חיים ומוות כדי לנקום. הוא סוג של ילד כאפות מעצבן, עם קעקועים לא מוצלחים ועיניים של עגל לפני שחיטה, עם דמות שכתובה רע והליהוק שלה הוא בעייתי. בסופו של דבר סרט יכול להיות משוחק רע, והתסריט יכול להיות אידיוטי להפליא אבל בימוי טוב היה יכול להפוך אותו ליומית מבדרת או לסרט חצות מהנה. החטא הגדול ביותר של "העורב" הוא שהוא פשוט סרט מאוד משעמם. זהו חטא בל יעבור שדורש עונש מהסוג שרק "העורב" יכול לבצע.
הסרט נחמד לא כמו גריסה של שנת 95 אבל יפה הצילומים יפים אפשר להגיד סרט נחצד
שם:עומרגיל:4228/08/2024 08:45:14
8/10
יש בסרט 2 סצנות שמעוררות מעט גיחוך - הלחישות באוזן שמרגיש כמו הטרדה מינית ומסע יריות באופרה כשהכל ברקע מתנהל ללא הפרעה. למרות 2 אלה, אהבתי מאוד את הסרט.