חסין כאב ביקורת סרט

מעבר לקמפיין יחסי ציבור אגרסיבי, "חסין כאב" מתהדר בצמד הבמאים המוכשרים דן ברק ורוברט אולסן, שיצרו את אחת הקומדיות השחורות הטובות של סוף העשור הקודם – "נבלים" (2019). המותחן הקטן והזול במיוחד, שבעיקר הצליח בתור סרט סטרימינג, השאיר את הצופים על קצה הכיסא, עם בדיחה אחרי בדיחה וטוויסט אחרי טוויסט. אך זה לא הז'אנר היחיד שהשניים התנסו בו: סרט הביכורים שלהם, "גופה" היה סרט אימה, ואילו "אחר משמעותי", סרטם האחרון עד כה, השתייך לז'אנר המדע הבדיוני. כעת, עם "חסין כאב" (או "נובוקאין", בשמו האמריקאי), הצמד עושה את הקפיצה לזירת סרטי האקשן – ולצידם כוכב מפתיע למדי: ג'ק קווייד ("הבנים").קווייד מגלם את ניית'ן קיין, מנהל בנק חנון הסובל ממחלה נדירה (ואמיתית) שמונעת ממנו לחוש כאב – גם אם פציעה קטלנית עומדת לחסל אותו, הוא אפילו לא ירגיש זאת. כדי להימנע מסכנות מיותרות, הוא שומר באובססיביות על שגרה זהירה, עד שיום אחד הוא מחליט לומר "כן" לחיים אחרי שנים של "לא". מי שמעודדת אותו היא שירי (אמבר מידת'אנדר, "הטרף"), פקידת בנק יפהפייה. שירי מושכת את ניית'ן לעולם שהוא מעולם לא העז לחקור. הוא יוצא לברים, הוא אוכל אוכל מוצק, ולבסוף, הוא נחלץ להצלתה כאשר היא נחטפת כבת ערובה. לפתע, אותה מחלה שפעם הגבילה אותו הופכת ליתרון קטלני. ניית'ן מוצא את עצמו נלחם על חייה של אהובתו, כשלא חבורות, לא עצמות שבורות, לא רוצחים שכירים, יוצאי צבא או מסעות עינויים מצליחים לעצור אותו. מעבר לדם והמכות, "חסין כאב" קודם כל מבקש לחקור את הגבולות שבהם אדם מוכן לחצות את הקווים, גם אם זה כרוך בעבירה על החוק או בהקרבה של בריאותו הפיזית והנפשית. ניית'ן מגלה שהיציאה מאזור הנוחות שלו אינה רק עניין של הרפתקה רומנטית אלא מסע עמוק של גילוי עצמי. המסע הפרוע שלו לא משפיע רק עליו. חברו היחיד, רוסקו (ג'ייקוב בטלון, נד מ"ספיידרמן: השיבה הביתה"), אדם שמעולם לא פגש פנים מול פנים אלא רק דרך מסך מחשב במשחקי רשת, נגרר גם הוא אל תוך ההרפתקה. הניתוק הדיגיטלי מתמוסס כאשר רוסקו מוצא את עצמו נאלץ לעזוב את הכורסה ולחוות אקשן בעולם האמיתי. המרדף הופך בשביל כל הדמויות למסע שבו הם מחויבים לצאת מאזור הנוחות שלהם - גם המוסרית וגם הפיזית. כל צעד שהם עושים מאלץ אותם להתמודד עם טעויות חדשות, פחדים וגילוי מפתיע על החוזק של עצמם.על אף הרעיון המסקרן, העלילה המבטיחה וצמד הבמאים, התוצאה היא בסופו של דבר מנה הגונה של טראש עם כמה רגעים חביבים – כולל אחת מסצנות העינויים הכי מצחיקות שראיתם – אבל נשכחת מהר. הסרט עמוס בדיאלוגים ובמונולוגים, כולם ארוכים ומאוד מיותרים, וגם מנסה את מזלו בטוויסטים, על אף שהם צפויים מראש. דווקא האקשן – שאמור להיות גולת הכותרת – מגיע בעיקר בחצי השני של הסרט ונותר בעיקר דל, זול ורפטטיבי. נכון, מנת הטראש הזו כוללת צלחת נכבדה של דם וגור, כיאה לסרט של ברק ואולסן, אבל גם הצלחת הזו מופיעה לרגעים מהירים וקשה לומר שיש בה משהו שיטריד את מנוחתו של הצופה. מה שבכל זאת מצליח להציל את הסרט הוא הליהוק. ג'ק קווייד מביא משב רוח רענן בז'אנר שכבר ניסה את הכול. הוא כוכב אקשן מאוד לא שגרתי – גיק יומיומי שמתמודד מול בריונים שנראים כאילו יצאו מאותם סרטים של ג'ייסון מומואה וארנולד שוורצנגר. עם הופעה נהדרת גם בתור נבל בסרט "החברה המושלמת", קווייד מסיים שנה שבה הוכיח שהוא לא רק יואי מ"הבנים" וראוי לתואר "כוכב קולנוע". הכימיה בינו לבין אמבר מידת'אנדר דווקא מפתיעה לטובה, והשניים יוצרים דינמיקה אמינה. גם צוות השחקנים המשני לא מאכזב. ריי ניקולסון ("סמייל 2"), בנו של ג'ק ניקולסון, משכנע ביותר בתור דמות הנבל וכמו אביו, לא הייתי רוצה להיתקל בצד הלא נכון של החיוך הזדוני שלו. בטי גבריאל ("תברח"), בתפקיד בלשית שמעדיפה לרדוף אחרי ניית'ן במקום להתמקד בחטיפת חברתו, מאזנת את ההומור של קווייד.ההומור הוויזואלי של ברק ואולסן נשאר זהה לזה של "נבלים", אך קשה לומר שזה לחלוטין סרט של אותו צמד. יש לציין כי הצוות העצמאי הקבוע של הבמאים הוחלף באנשים מנוסים ומיושנים הרבה יותר. ככל הנראה שזו הסיבה מאחורי הקצב המשונה של הסרט, למרות שנערך ע"י אחד מהעורכים המנוסים ביותר של הז'אנר - כריסטיאן ווגנר (סדרת "מהיר ועצבני", "עימות חזיתי" ועוד). את הסרט צילם ז'אק ז'ופר ("המירוץ לניצחון של ארתור", "22 מייל" וסרטי "הטיהור"). גם ווגנר וגם ז'ופר כנראה מבוססים, מדושנים ומיושנים מדי לסרט שרוצה לפנות לקהל צעיר ועכשווי. אולי היה עדיף לעבוד עם כישרונות צעירים ובועטים יותר שיביאו שפה יותר בועטת אל הסרט.על התסריט חתום המפיק לארס ג'ייקובסון, שעל אף שזהו סרטו השני כתסריטאי, הטקסט שלו כל כך ילדותי והמהלכים העלילתיים שלו צפויים. זו כנראה הסיבה שברק ואולסן לא מנסים לחדש כל כך ברמה הוויזואלית וכך גם סצנות האקשן שלהם נשענות על טריקים זולים. נראה כי צמד הבמאים עשה את המינימום הנדרש או לא אפשרו להם לעשות את מה שהם באמת רצו לעשות כדי להעביר את הסיפור, וזה נעשה ללא הברק והחוצפה שהפכו את הסרטים הקודמים שלהם ליוצאי דופן.

רואה החשבון 2 The Accountant 2 חדש 2025

החובבן The Amateur חדש 2025

תיק שחור Black Bag חדש 2025

חסין כאב Novocaine 2025

קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא Captain America Brave New World 2025

כביש הסרגל Highway 65 2025

המסדר The Order 2025

רווק מספר 3 Woman of The Hour 2024

העורב The Crow 2024

בחורים רעים: הכל או כלום Bad Boys Ride or Die 2024