"אם אתה עושה משהו חרוש, לפחות תעשה אותו מושלם" הוא המשפט הראשון שעולה כשנתקלים ברעיון שנראה כבר יותר מדי פעמים. למזלנו, מחשבה זו עלתה גם במוחם של הבמאי דוד מרקס והתסריטאי רפאל קאלטיוד, כי זה בדיוק מה שמותחן הבכורה שלהם "בין השורות" מצליח לעשות. תעלומת רצח גדושת טוויסטים המובילה לאפשרות על טבעית מטרידה ובסופה נחשף פתרון מציאותי ואמין, זהו סיפור מוכר מאוד עוד מימי ספריה של אגאתה כריסטי, סדרת "שרלוק הולמס" של ארתור קונאן דויל או אפילו – כמו שהסרט בכבודו ובעצמו משווה את עצמו – עלילות "סקובי דו". בכל זאת, "בין השורות" נותן ביצוע מרשים ומקורי בדרכו שלו דרך היצמדות למבנה שנע בזמן תוך שימוש במספר קטן מאוד של דמויות וסיפור, ומתקיים במרביתו בלוקיישן אחד או שניים.קמרון גרייבס, סופר רומני מתח מפורסם ברמה עולמית, הוא למעשה שם העט של לאו ולדיביה (דייגו פרטי), מרצה לכתיבה יוצרת באוניברסיטה שמעדיף להתבודד באחוזתו ביער ולהתחבא מאחורי שם אנונימי. לאחר כמה הצלחות עבר מסחררות, הוא מקליד את המותחן שובר הקופות הבא שלו כאשר דופק על דלתו אדם זר (חוסה קורונדו) המאיים על אלמוניותו אלא אם יזמין אותו לשיחה בתוך ביתו. מאותו רגע אנו נכנסים למערבולת סיפורית מרתקת שכמעט ולא עוזבת את שטח הבית לכל אורך הסרט, משחקת עם אמונתנו בדמויות ומשאירה אותנו מפקפקים בכל שלב בסרט מיהו חבר ומיהו אויב. צורת הסיפור הציורית ומלאת התהפוכות של העלילה המדמה ספר כתוב באופן נהדר נשארת נאמנה לקונספט מיוחד במינו ושואבת אותנו לעולמה בתור שחקנים בפתירת החידה הבלשית החבויה בתוכה.
פרסומת
הבמאי הספרדי דוד מרקס, ששותף בכתיבת התסריט, הוכיח את עצמו כבר מעל שני עשורים ביכולותיו השנונות ובהצלחתו בתחום הקומדיה. זהו סרט המתח הראשון של מרקס והוא מצליח לפלרטט עם הז'אנר בצורה מרשימה. הוא עושה זאת בחן רב ונע בקלילות בין קו סיפורי אחד למשנהו, שותל רמזים שקריים ומציג תפניות בצורה ברורה ונמנע מהסברים מפורשים המזלזלים באינטליגנציית הצופה. באמצעות דיאלוגים תיאטרליים מבדרים הוא מזכיר לנו שלא שכח מאין הוא מגיע ומספק אתנחתות קומיות כיפיות שלא מפרות את המתח או מפריעות לשטף התקדמות העלילה.החוכמה הגדולה של התסריט היא בעצם עורמתו. הוא מספר לנו בצורה סמויה כבר בהתחלה את כל התגלגלות העלילה ומשחק מין משחק עם הצופים על גבול שבירת הקיר הרביעי. הוא בעצם כותב את העלילה של עצמו תוך כדי הסיפור ומערבב מציאות ודמיון עד לבלבול מוחלט, זורק אותנו קדימה ואחורה בזמן, "ממנטו" סטייל, ומשלב משחק ריאליסטי בערבוב דרמטיות תיאטרלית מהנה המוצגים בפינג פונג קצבי בין שני גברים ואישה אחת שעומדת לשנות את הכל.
מגרעה אחת בולטת של הסרט היא אורכו המעורר אכזבה של 89 דקות בלבד. הרחבת כל מקטע בסרט הייתה עוזר למיצוי כל פרק כראוי, דבר שקצת מתפספס בחלק מן הפרקים לאור מגבלת הזמן. אולי גם כך היה מתאפשר להוליך את הקהל לחלק מן התפניות בצורה קצת יותר מרומזת, מפני שקטעים מסוימים היו לפעמים צפויים למדי, למרות שדבר לא פגע בחוויה הכוללת. זהו למעשה משחק של הצופים נגד הסרט האם נצליח להצביע על תגלית חדשה לפני שהיא מתרחשת. רק חבל שלא קיבלנו קצת יותר זמן להשתעשע בכך."בין השורות" מספר סיפור על תהילה, בגידה וקנאה ללא קישוטים מיותרים. הוא נשען על דו קרב פסיכולוגי מתוחכם, משתמש בכלים קולנועיים בסיסיים כמו מבנה ספרותי מיושן ופסקול שלא גונב את ההצגה כדי להצהיר בגלוי שאינו בא לשווק לנו מחזה גרנדיוזי, אלא לעשות משהו פשוט באופן מושלם.
סרט מרתק שלמרות המתכונת התיאטרלית ,2 שחקנים שרוב הסרט מדברים זה עם זה בבית, מצליח להפתיע בכל סיבוב... כשנדמה לך שהבנת- אתה מבין שלא הבנת... אהבתי מאד ותודה לאתר סרט שהעניק לנו זוג כרטיסים.
סרט שהוא כמו הצגה ומתנהל במקום אחד. דיאלוגים שנונים, אגו של סופרים ועורכים. הרבה מניפולציות וטוויסטים בעלילה.
עריכה מצויינת ששומרת על המתח עד הרגע האחרון